זרובבל
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 5 דקות
זרובבל: בונה הבית השני - מצאצאי בית דוד ומאנשי כנסת הגדולה.
זרובבל בן שאלתיאל[1], פחת יהודה[2], מצאצאי יהויכין, ומזרע בית דוד, היה מראשוני העולים מבבל לארץ ישראל ומנהיגם. עליה זו באה לאחר הכרזת כורש מלך פרס, ובה הוא מזרז את ישראל לעלות לירושלים ולבנות את המקדש. זרובבל היה המושל, והמנהיג של העולים לציון, וביחד עם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, הוא בונה את המקדש ומחדש בו את העבודה. בנין ירושלים והמקדש נעשה חרף קשיים רבים, ואיומים מצד גויי הארץ, ולמרות הדלות הרבה בה העם היה נתון באותה תקופה. זרובבל נמנה על אנשי כנסת הגדולה בראשית ימי הבית השני[3].
בניין המזבח וחידוש העבודה: מיד עם בואם ארצה, בונים שבי ציון את מזבח העולה, ובאחד לחודש השביעי, בראש השנה, חונכים אותו ומקריבים עליו קרבנות. בניין המזבח וחידוש העבודה נעשים עוד בטרם התחילו עולי בבל בבניין ההיכל, זאת, על פי ההלכה הקבועה מדורות: "מקריבין אף על פי שאין בית"[4]. למרות שהעלייה לארץ, והכוונה לבנות מקדש היו ברשיון כורש מלך פרס, התנגדו העמים והשבטים שפלשו ארצה באותה תקופה לבניין המקדש. זרובבל לא נכנע לאיומים. יתירה מזו! בעקבותיהם מזרז זרובבל את בניין המזבח, מתוך הכרה, שדווקא הקרבת קרבנות על המזבח, היא שתביא עזרה וסיוע ממרום, וכדברי הפסוק: "ויכינו המזבח על מכונתיו כי באימה עליהם מעמי הארצות[5]", ופירשו הראשונים[6]: "'כי באימה' - בעבור 'אימה עליהם' [מפני האויבים] הכינו מזבח לאל - שיעזרם".
בניית יסודות ההיכל והעיכוב בהשלמת הבנייה: מיד עם בנין המזבח שולח זרובבל שליחים להזמין ארזים מן הלבנון למקדש, ככתוב: "ויתנו כסף לחוצבים ולחרשים, ומאכל ומשתה ושמן לצידונים ולצורים להביא עצי ארזים מן הלבנון אל ים יפוא - כרשיון כורש מלך פרס עליהם"[7]. בשנה השנית לבואם ארצה, בחודש השני הוא חודש אייר, עוברים שבי ציון מבניין המזבח וחידוש העבודה להניח יסודות לבניין ההיכל. ובמקדש מתקיים מעמד בו זרובבל ויהושע הכהן הגדול מעמידים לויים משוררים לומר שירה, להביע שמחה והודיה לה', על הזכות להניח יסודות לבניין הבית. ואכן, הכתוב מציין את השמחה הגדולה שהיתה במעמד זה, ככתוב: "ורבים בתרועה בשמחה להרים קול... כי העם מריעים תרועה גדולה והקול נשמע עד למרחוק"[8]. השומרונים, ושאר 'צרי יהודה ובנימין', ניסו תחילה להשתתף גם הם בבניין המקדש, בטענה, שהם רוצים לעבוד את ה' ולזבוח לו – כפי שעשו עד כה בשומרון, אולם זרובבל מסרב לשתף אותם, מחשש שמא רצונם לעכב את הבנייה ואף להפסיקה, באומרו: "לא לכם ולנו לבנות הבית[9]". אכן, התברר, שנעשו נסיונות מצד 'צרי יהודה' להשבית את העבודה, להתנכל לחיי הבונים ואף להלחם בהם[10]. כתוצאה מן ההתנכלויות, וכן עקב משלוח כתבי שטנה לבית המלכות בבבל, שבתה מלאכת הבניין, עד ימי דריוש מלך פרס ומדי. למרות הקשיים והדלות, לא חדלו העולים לירושלים מלקיים את העבודה על המזבח, זאת, במשך עשרים ושתים שנה.
מעמד ייסוד בית שני
בציור נראה המזבח שהוקם בראשית ימי בית שני על ידי זרובבל, כשהמזבח עומד בין חורבות המקדש הראשון, והכהנים משרתים על המזבח, זאת, על פי ההלכה האומרת: "מקריבין אף על פי שאין בית". כן נראים הכהנים תוקעים בחצוצרות בתרועות שמחה, ולעומתם הזקנים שראו את המקדש הראשון בתפארתו כשהם בוכים בקול גדול.
חידוש הבנייה והשלמתה בימי מלכות דריוש: בשנה השנית למלכות דריוש[11], מוכיח חגי הנביא בנבואתו את זרובבל ויהושע הכהן הגדול ואת יושבי ירושלים, על התרשלותם בבניין המקדש, ככתוב[12]: "העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?!... עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה אמר ה'!" אכן, זרובבל ויהושע הכהן הגדול אוזרים עוז וניגשים לבניין המקדש למרות התנגדות המלכות לבניינו. הנביא ממשיך ומחזק את העם ומנהיגיו, וכדברי חגי אליהם: "ועתה חזק זרבבל נאם ה'! וחזק יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול! וחזק כל עם הארץ נאום ה'! ועשו [פעולות ומעשים מבלי להרתע] כי אני אתכם נאום ה' צבאות". גם זכריה הנביא נשלח לחזק את זרובבל, ככתוב: "זה דבר ה' אל זרובבל לאמר: לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי אמר ה' צבאות", כלומר, למרות שאתם מועטים ודלים, עם זאת, בזכות רוח ה' הממלאת אתכם ובזכות הסיוע משמים תזכו לבנות את הבית[13]. עוד מעודד הנביא זכריה את זרובבל, באומרו: "מי אתה הר הגדול!" כלומר, מי האיש העומד כהר לעכב את בנין הבית בידי זרובבל? – "לפני זרובבל – למישור!" - אפילו יעמוד הר גדול ועיכוב מצד מלך ושלטון, יבואו הנחישות והעוז של זרובבל - וההר ייהפך למישור. ואכן, כתוצאה מהתחלת העבודה על בניין הבית התקבלה הודעה מבית המלכות, כי הרשות בידם לבנות. יתירה מזו! בנוסף יצא צו מבית המלך לכל צרי יהודה המתנכלים למקדש, בו הם נדרשים לעזור ולסייע במלאכת הבניין, בחומרים, בקרבנות ובאמצעים אחרים[14].
זרובבל זכה לתואר – 'עבד' ה': זכה זרובבל, שהקים את הבית השני תוך דלות קשה, ומאבקים מצד אויבי ישראל מסביב, וכן כתבי שטנה שנשלחו לבית המלכות, להקרא בתואר הנכבד – עבד ה' – כאברהם וכמשה, דבר שלא זכו לו גדולים לפניו, וכגון שלמה בונה הבית הראשון. כך הם דברי חז"ל במדרש: "יש שקראו עצמם 'עבדים' - והקדוש ברוך הוא קראם 'עבדים'... ויש שלא קראו עצמם 'עבדים' - והקדוש ברוך הוא קראם 'עבדים'. אברהם קרא עצמו 'עבד', שנאמר: 'אל נא תעבור מעל עבדך', והקדוש ברוך הוא קראו 'עבד', שנאמר: 'בעבור אברהם עבדי'... משה קרא עצמו 'עבד', שנאמר: 'להראות את עבדך' - והקדוש ברוך הוא קראו 'עבד', שנאמר: 'לא כן עבדי משה'... שמשון קרא עצמו עבד, שנאמר: 'אתה נתת ביד עבדך את התשועה הגדולה', והקדוש ברוך הוא - לא קראו 'עבד'. שלמה קרא עצמו 'עבד', שנאמר: 'ונתת לעבדך לב שומע', והקדוש ברוך הוא - לא קראו 'עבד'... זרובבל לא קרא עצמו 'עבד' - והקדוש ברוך הוא קראו 'עבד', שנאמר: 'ביום ההוא נאום ה' אלהים, אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה', ושמתיך כחותם, כי בך בחרתי נאם ה'"[15], ללמדנו, כי יקר בעיני ה' בנין הבית השני עם כל דלותו, כי נעשה בצער ותוך מאבקים, יותר מבנין המקדש של שלמה, שנבנה בתקופת שלוה, והיו בידו אוצרות כסף וזהב לרוב, לפיכך ראוי זרובבל להקרא 'עבד', מה שאין כן שלמה המלך שלא זכה להקרא 'עבד'.
מחצבות לאבני המקדש בסמוך לחומת ירושלים
בתמונה נראית מחצבה תת קרקעית מימי בית שני הנמצאת סמוך למקום המקדש. כמתואר בספר עזרא העמיד זרובבל חוצבים להסיע אבנים גדולות לבנין הבית. חציבת האבנים יצרה מערה גדולה ומסתעפת, הנקראת כיום 'מערת צדקיהו'. מן המערה גררו את האבנים בשיטה מיוחדת אל מרומי הכתלים בהיכל ובכתלי המקדש סביב.
[1] על פי חגי פרק א. ברם בדברי הימים א' ג, יט; נאמר שזרובבל היה בנו של פדיה בן שאלתיאל, כלומר, זרובבל היה נכדו של שאלתיאל. ומקובל להסביר, שכיוון ש'בני בנים הרי הם כבנים' (יבמות סב, ב) לכן נקרא זרובבל בן שאלתיאל, ולא בן פדיה.
[2] מושל, שליט, הנתון תחת רשות אומה אחרת.
[3] רש"י ד"ה 'אנשי כנסת הגדולה', בבא בתרא טו, א; רמב"ם הקדמה ליד החזקה.
[4] עדויות ח, ו; רמב"ם בית הבחירה ו, טו.
[5] עזרא ג, ג.
[6] ראה מצודת דוד שם.
[7] עזרא ג, ז.
[8] מתואר בפסוקים, שהזקנים שהיו נוכחים במעמד זה, בכו בזוכרם את יופיו ופארו של הבית הראשון, וקול בכיים גבר על קול תרועת החצוצרות.
[9] עזרא ד, ג. ראה ערך 'גוי במקדש'.
[10] ראה בתנחומא וישב ב; תיאור של מלחמה שנערכה כנגד בוני הבית השני: "זרובבל ויהושע בן יהוצדק התחילו בונין בהיכל... באותה שעה באו עליהן השומרונים למלחמה".
[11] יש דעה במדרש שהיה בנה של אסתר המלכה, ראה אסתר רבה פרשה ח, ג.
[12] חגי א, ד-ח.
[13] זכריה ד, ו; ופירוש אבן עזרא.
[14] ראה עזרא פרק ו.
[15] ספרי דברים פיסקא כז.