טבילות וקידושים של כהן גדול ביום הכיפורים

טבילות וקידושים של כהן גדול ביום הכיפורים: חמש טבילות טובל הכהן הגדול בעבודת יום הכיפורים, ומקדש עשרה קידושי ידים ורגלים עם כל טבילה.

נאמר במשנה בעניין עבודת כהן גדול ביום הכיפורים: "חמש טבילות ועשרה קידושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום"[1]. במהלך העבודה המיוחדת שעובד הכהן הגדול ביום הקדוש, מחליף הכהן הגדול את בגדי הכהונה חמש פעמים. בהיותו בעזרה ובהיכל עובד הכהן הגדול את עבודתו בבגדי זהב*, אולם בעומדו להכנס לעבודת היום לפני ולפנים בקדש הקדשים, מחליף הכהן את בגדיו לבגדי לבן. החלפת הבגדים מתקיימת חמש פעמים, ובכל פעם שהכהן מחליף את בגדיו מבגדי זהב לבגדי לבן, או להיפך, החלפה זו כרוכה בטבילה במקוה פעם אחת, ובקידוש ידים ורגלים שתי פעמים.

מקור הדין: דין זה, של טבילה וקידוש ידים ורגלים, נלמד בגמרא מן הכתוב: "ובא אהרן אל אהל מועד, ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקודש, והניחם שם. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו"[2]. מפסוק זה למדו חכמים, ש'כל המשנה מעבודה לעבודה', כלומר, כהן המשנה מעבודת פנים לעבודת חוץ, או להיפך – טעון טבילה[3]. עוד למדו מפסוק זה – "ופשט את בגדיו... ורחץ את בשרו... ולבש את בגדיו", שבנוסף לטבילה, יש לכבד את עבודת החלפה זו של בגדי הקודש, בשני קידושי ידים ורגלים; קידוש ידים ורגלים אחד - לפני פשיטת הבגדים, וקידוש ידים ורגלים שני - לאחר לבישת הבגדים האחרים[4].

מדיני הטבילות והקידושים: כל הטבילות והקידושים הללו טובל הכהן הגדול ומקדש בעזרה המקודשת, בלשכת בית הפרוה*, חוץ מטבילה ראשונה, וכן ה'קידוש' שנעשה עימה, שהכהן הגדול רשאי לעשותם מחוץ לעזרה המקודשת. ואכן מתואר במשנה, שעשה זאת, במקוה שעל גבי שער המים*, ליד לשכתו של הכהן הגדול[5] שהיתה על חומת העזרה. הטבילות והקידושים אינם מעכבים את עבודת היום, לפיכך אם לא טבל הכהן הגדול, או לא קידש ידים ורגלים בין עבודה לעבודה, ועבד – עבודתו כשרה, חוץ מקידוש ידים ורגלים הראשון שהוא מעכב[6].

עששיות של ברזל לחימום מי המקוה

בציור נראים שני כהנים נושאים עששית של ברזל מלובן, כדי להשליך אותה אל המקוה, לחמם את המים עבור הכהן הגדול.

חימום מי המקוה: כאשר הכהן הגדול זקן או חולה, וקשה לו לטבול במים קרים, מנהג היה במקדש לחמם לו מים חמים מערב יום הכיפורים, ולמחרת מערבים אותם במי המקוה, כדי להפיג את צינתם[7]. כן מובא בגמרא שהיו מחממים 'עששיות של ברזל' מערב יום הכיפורים, ומטילים אותן לתוך המים ביום הכיפורים[8].

סדר הקידושים בעת החלפת הבגדים: נחלקו תנאים בתכלית הקידושים ובסדרם. לכל הדעות היו שני קידושים עם כל טבילה, קידוש ידים ורגלים אחד לפניה, וקידוש לאחריה, אלא שלדעת חכמים שני הקידושים היו נעשים כשהכהן הגדול היה לבוש בגדים – הקידוש האחד נעשה לכבוד הבגדים הקודמים - לפני שהכהן הגדול פושט אותם, והקידוש השני נעשה לכבוד הבגדים החדשים - לאחר שהכהן הגדול לובש אותם. ואילו לפי רבי מאיר שני הקידושים נעשים לכבוד הבגדים החדשים שהכהן הגדול עומד ללבוש, אחד נעשה לאחר פשיטת הבגדים הקודמים ולפני הטבילה, והשני – לאחר לבישת הבגדים החדשים[9]. הלכה כחכמים, שקידוש אחד נעשה לכבוד הבגדים שפשט, ואחד לכבוד הבגדים שלבש[10]. באשר לקידוש ידים ורגלים בעבודת יום הכיפורים, לא היה הכהן הגדול מקדש ממי הכיור - כמו בכל השנה, אלא מקדש מ'קיתון של זהב', זאת, משום כבודו של הכהן הגדול שלא יטרח ביום הצום בהליכה מרובה לכיור[11].

קידוש ידים ורגלים ביום הכיפורים

הכהן הגדול מקדש את ידיו ורגליו מקיתון של זהב ביום הכיפורים.

סדר הטבילות והקידושים: להלן סיכום חמש הטבילות ועשר הקידושים המתקיימים ביום הכיפורים, עם עיקרי העבודות הנעשות בכל טבילה וטבילה[12].

טבילה ראשונה: הכהן הגדול פושט את בגדי החול שעליו וטובל במקוה, לובש את בגדי-הזהב* ומקדש ידיו ורגליו פעם ראשונה לצורך בגדי הזהב ועבודת התמיד. לאחר מכן עושה את עבודות הבוקר הקבועות בכל יום: שוחט את התמיד, מקטיר קטורת*, מטיב את הנרות, מקטיר את אברי התמיד, מקריב את מנחת החביתין* והנסכים*, ולבסוף מקריב את מוספי היום: פר ושבעה כבשים.

טבילה שניה: הכהן מקדש ידיו ורגליו פעם שניה, פושט את בגדי הזהב וטובל במקוה, ולובש בגדי-לבן* לקראת כניסתו לקדש הקדשים, ומקדש ידיו ורגליו בשלישית. לאחר מכן עובד הכהן את עבודת היום: מתוודה על הפר והשעיר, מקטיר את הקטורת* בקדש הקדשים*, כמו כן זורק את דם הפר והשעיר בקדש הקדשים, יוצא החוצה וזורק את הדם על הפרוכת ועל מזבח הזהב.

טבילה שלישית: הכהן מקדש ידיו ורגליו בפעם הרביעית, פושט את בגדי הלבן וטובל במקוה. לאחר מכן לובש את בגדי הזהב, ומקדש ידיו ורגליו בפעם החמישית, כל זאת, לקראת עבודת היום בעזרה. לאחר מכן מקריב את שעיר החטאת של המוספין, איל-הכהן-הגדול* ואיל-העם*, אימורי הפר והשעיר הנשרפים, ותמיד של בין הערבים*.

טבילה רביעית: הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו בפעם השישית, פושט את בגדי הזהב, וטובל במקוה, זאת לקראת כניסתו האחרונה לקדש הקדשים. הכהן לובש בגדי לבן ומקדש ידיו ורגליו בפעם השביעית. עם בגדי הלבן הוא נכנס לקדש הקדשים להוציא משם את הכף* ואת המחתה*.

טבילה חמישית: הכהן הגדול מקדש ידיו ורגליו בפעם השמינית, פושט בגדי לבן וטובל במקוה, לובש בגדי זהב ומקדש ידיו ורגליו בפעם התשיעית, כל זאת, כדי לסיים את עבודת התמיד של בין הערביים בעזרה, מקטיר קטורת של בין הערבים ומטיב את הנרות.

סיום: הכהן הגדול מקדש את ידיו ורגליו בפעם העשירית, פושט את בגדי הזהב, לובש בגדי חול ויוצא לביתו[13].

החלפת בגדים מבגדי לבן לבגדי זהב

הכהן מקדש את ידיו ואת רגליו מקיתון של זהב, בטרם יפשוט את בגדי הלבן שעליו. מאחוריו נראים כהנים המחזיקים בידיהם את בגדי הזהב שהכהן עתיד ללובשם לאחר הטבילה. ברקע נראה כהן המטיל עששית של ברזל לחימום מי המקוה.

---

[1] יומא ג, ג.

[2] יומא לב, א; ויקרא טז, כג- כד.

[3] כך לומד דין זה רבי יהודה; ברם רבי (שם) לומד דין זה מפסוק אחר.

[4] יומא לב, א. דרשה זו היא כחכמים (ראה להלן: הקידושים), הסוברים שהקידוש הראשון היה לפני פשיטת הבגדים, ולא כרבי מאיר, הסובר שהקידוש הראשון היה לאחר פשיטת הבגדים.

[5] יומא לא, ב. רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ב, ג. עיין ערך 'בית הטבילה'.

[6] יומא ל, ב. רמב"ם שם.

[7] משנה יומא ג, ה. רמב"ם שם הלכה ד.

[8] יומא לד, ב. רמב"ם שם.

[9] משנה יומא ג, ו. גמרא יומא לא, ב.

[10] רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ב, ב.

[11] משנה יומא ד, ה; רמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ב, ה.

[12] לתיאור מפורט של עבודת היום – ראה ערך "עבודת יום הכיפורים". כאן לא הבאנו אלא את עיקרי הדברים הדרושים להבהרת עניין הטבילות.

[13] תיאור קצר זה מבוסס בעיקר על המשנה (יומא פרק ג משניות ג- ח ופרק ז משניות ג- ד) ועל הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים פרק ד הלכות א- ב). בכמה פרטים (בפרט בסדר הקרבת הקרבנות) נחלקו תנאים, וגם הראשונים נחלקו בפירוש הדברים ובפסק ההלכה למעשה. בתיאור כאן שאינו אלא תיאור כללי, כפי שהערנו, נקטנו בשיטת הרמב"ם.