חצר בית יעזק
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
חצר בית יעזק: חצר בירושלים שנקבעה להתכנסות האנשים הבאים להעיד על עדות החודש.
לקיום מצות קידוש החודש כהלכתה, נעשו בירושלים הכנות מיוחדות. באשר לבדיקת העדים מתואר במשנה: "חצר גדולה היתה בירושלים ו'בית יעזק' היתה נקראת, ולשם כל העדים מתכנסים. ובית דין בודקין אותם שם. וסעודות גדולות עושין להם בשביל שיהו רגילין לבוא"[1]. נוהג זה היה בחול ובשבת, עם זאת מוסיפה המשנה תקנה מיוחדת שנתקנה לצורך השבת: "בראשונה לא היו זזין משם כל היום, התקין רבן גמליאל הזקן שיהו מהלכין אלפים אמה לכל רוח"[2].
יעוד החצר: מדברי חז"ל בתלמוד עולה, שפעמים שהגיעו עדים רבים לירושלים, והיה צריך להכין אכסניה גדולה עבורם, לאכילה שתייה ולינה. לפי אחד התיאורים הגיעו בשבת אחת "ארבעים זוג" של עדים לעיר לוד בדרכם לירושלים[3], הווה אומר, שיחד עם עדים שבאו מערים אחרות, מספרם יכול להגיע למאות. כדי להבטיח את בואם של העדים, הכינו חצר מיוחדת מחוץ למקדש שם יוכלו העדים לנוח ולסעוד את ליבם, והכנסת אורחים זו הבטיחה את בואם בהמשך. מדברי המשנה משתמע, שבחצר זו נעשו הבדיקה והמיון של העדים, לעומת זאת ההכרזה על קידוש החודש היתה נעשית בלשכת הגזית שבמקדש[4].
מקור השם 'בית יעזק': בגמרא דנים במשמעות השם 'בית יעזק', יש אומרים שמקור השם בפסוק – "ויעזקהו ויסקלהו", שעניינו, צורה מיוחדת של החצר, הנראית ככרם מוקף סביב גדר אבנים. מאידך, יש לשם זה גם משמעות שלילית, שכן, 'יזק' משתמע מלשון אזיקים, כי כאמור, בתחילה היו העדים, אזוקים שם, כביכול, מאחר שנאלצו לשבת בחצר ולא לצאת ממנה עד צאת השבת[5]. מצינו בירושלמי משמעות נוספת לשם זה, שבחצר זו היו "עוזקים את ההלכה", כלומר, מבררים אותה, כאותם עובדי השדה המיישרים את האדמה ומוציאים ממנה אבנים מיותרות, ומכשירים את הקרקע לגידול הגפנים. בדומה לכך מיינו בחצר זו את העדים, כדי שתתברר ההלכה, ועדות העדים תתאמת, ובכך יתקדש החודש בלא כל פקפוק[6].
התכנסות עדי קידוש החודש - בחצר בית יעזק
חכמים התקינו חצר בירושלים, כאכסניה לעדים הרבים המגיעים להעיד על קידוש החודש. בציור נראים העדים כשהם מסבים לסעודה, או מתוועדים ביניהם בחצר. במרכז הציור נראה שליח בית הדין המזמין שנים מן העדים להכנס לאולם בית הדין לבדיקת עדותם, כהכנה לקראת עדות קידוש החודש במקדש.
תקנת רבן גמליאל: הלכה היא, שאדם היוצא בשבת מחוץ לתחום אלפיים אמה, צריך לשבות במקומו, כלומר בארבע אמותיו. מכאן, שהעדים שיצאו ממקומם ביום השבת והגיעו לירושלים כדי להעיד על החודש, היו צריכים לשבות כל השבת בתחום חצר 'בית יעזק', כי דין החצר כולה כדין ארבע אמות של אדם. אולם, כדי להקל על העדים הבאים לירושלים, ורוצים לחוש את קדושת השבת בעיר ובמקדש, תיקן רבן גמליאל שיהיו העדים רשאים לצאת מחוץ לחצר זו אלפיים אמה לכל רוח, זאת, כדי לעודדם לבוא ולהעיד על קידוש החודש אף בחודשים אחרים[7].
[1] ראש השנה כג, ב.
[2] משנה ראש השנה ב, ה; וכן ברמב"ם קידוש החודש ב, ז: "בית דין מכניסים אותן כולן למקום אחד ועושין להן סעודות גדולות כדי שיהיו העם רגילין לבא".
[3] משנה ראש השנה א, ו.
[4] משנה ראש השנה ב, ה. רמב"ם קידוש החודש ב, ז- ח.
[5] ראש השנה כג, ב. רש"י שם ד"ה 'ויעזקהו' וד"ה 'לישנא דצערא'.
[6] ירושלמי ראש השנה ב, ג. ועיין קרבן העדה שם.
[7] משנה שם.