חפינת הקטורת ביום הכיפורים

חפינת הקטורת ביום הכיפורים: חפינת הקטורת על ידי כהן גדול ביום הכיפורים בקדש הקדשים.

נאמר בתורה, בענין הקטרת הקטורת של הכהן הגדול ביום הכיפורים, שהכהן יטול בידיו - "מלוא חפניו קטורת סמים דקה"[1], להקטיר אותה בקדש הקדשים. ותוכן הפסוק הוא, שהקפידה התורה, ש'חפינה' זו לא תהא בה מידה קבועה הנמדדת בכלי מדידה, אלא תהא לפי כפות ידיו של הכהן הגדול. הכהן ממלא תחילה את כפות ידיו בקטורת זו בעזרה, נותנה בכלי, ומביא אותה לחפינה נוספת ולהקטרה בקדש הקדשים.

'מלא חופניו' - כדרך בני אדם: הלכה היא, שיעשה הכהן את מעשה החפינה בשתי כפות ידיו. וכיצד היא עבודת החפינה? - הכהן העומד בעזרה, נוטל מן הקטורת שבמחתה שהביאו לו מלשכת בית אבטינס*, וממלא 'מלוא חפניו', ואת הקטורת הזאת שם בבזך הקטורת שלפניו[2]. ובלשון חכמים: "הגדול - לפי גודלו, והקטן - לפי קוטנו"[3] – 'הגדול' שאמרו - אפילו כרבי ישמעאל בן קמחית, שהיתה ידו מחזקת כארבעה קבים[4], והקטן - אפילו כבן גמלא, שלא היתה ידו מחזקת אלא כשני זיתים. חפניים אלו - "לא היו מחוקות, ולא גדושות, אלא טפופות", כלומר, הקטורת גדושה מעט[5]. העבודה של "מלוא חפניו" צריכה להיות כדרך בני אדם, שמכניסים צידי ידיהם לתוך מחתת הקטורת וחופנים, ומכניס חודו של פס היד למטה וחופן[6].

לימוד חפינה

הכהן הגדול לומד חפינה בלשכת בית אבטינס, כשהוא חופן את ידיו בתוך מחתת הקטורת.

השלבים בחפינה: מצינו בחפינה שני שלבים: האחד - בתחילת עבודת יום הכיפורים - בעזרה, והשניה – בעת ההקטרה בקדש הקדשים. באשר לשלב הראשון, אמרו חכמים: "ומוציאין לו את הכף, וכלי מלא קטורת דקה מן הדקה, וחופן ממנה 'מלוא חפניו'... ונותן [את הקטורת לכלי אחר] לתוך הכף... הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים... [ובא השלב השני]: אוחז שפת הכף בראשי אצבעותיו או בשיניו, ומערה הקטורת בגודלו לתוך חפניו, עד שמחזירה למלוא חפניו כשהיתה, וזו היא עבודה קשה שבמקדש". כלומר, הדבר מחייב דיוק, ודבר קשה הוא להחזיר את כמות הקטורת למלוא החופנים - בלי חסר ובלי יתר - כפי שהיתה בזמן החפינה הראשונה[7].

ספיקות במעשה החפינה – ודינם להלכה: חפן הכהן בראשי אצבעותיו, או בכפות ידיו שלא כדרך החופנים, או הכניס ידו לקטורת מלמטה כלפי מעלה, או שחפן בכל יד בנפרד וקרב את שתי הידים זו לזו ועשאן חופניים, כל אלו ספק - ויחפון מחדש, ואם הקטיר הורצה[8]. נתפזרה קטורת מידו על הארץ ואספה בחופניו, או שחפן חבירו ונתן לחפניו - הרי זה ספק חפינה. חפן כהן גדול חפינה כהלכה ושם בכלי הקטורת - ומת, הדבר ספק - אם יכנס כהן גדול אחר המשמש תחתיו בחפינתו של הראשון לקדש הקדשים. להלכה נפסק, שלא יכנס ויקטיר, אלא יחפון מחדש ויקטיר, ואם נכנס בחפינתו של ראשון והקטיר - הורצה[9].

החפינה בעזרה

הכהן עומד על הרובד הרביעי (המרצפת הרביעית ממעלות ההיכל) וחופן מן המחתה מלוא חופניו, כדי להניח את החפינה בבזך הקטורת – הנראה על השולחן.

מחשבה בחפינה: חפינת הקטורת היא 'עבודה', ולפיכך מחשבה פוסלת בה, וכגון, שחשב בחפינה בעזרה, על מנת להקטיר אותה חוץ לזמנה, היינו למחר – מחשבה זו פוסלת בה[10].

חפינה במידה

הכהן מקרב את אצבעות ידיו, והיה מקפיד, שהחפניים - "לא יהיו מחוקות, ולא גדושות, אלא טפופות", כלומר, גדוש מעט. באשר לקטורת, שבין האצבעות – 'בין הביניים' הרי זו נכללת בתוך ה'חפינה', כי כך דרכם של בני אדם (ראה 'שערי היכל' על יומא, מערכה קיב).

חפינה הנוהגת בתמיד של שחר ובין הערביים: באשר לקטורת הבאה בכל יום בתמיד של שחר ותמיד של בין הערביים, אף שם נזכרת 'חפינה', אך בקטורת זו לא נאמרה חפינה מן התורה. יתירה מזו בקטורת זו המצוה היא להביא מידה קבועה ומדויקת, ולא לפי חופניו של הכהן, כמובא בתלמוד: שהקטורת היתה נעשית במידה של שלש מאות שישים וחמישה מנה - כנגד ימות החמה[11], כלומר היה מנה קצוב לכל יום. עוד מובא בגמרא, שהיו מחלקים את מנת הקטורת היומית לשנים: "בכל יום מקריב פרס [חצי מנה] – בשחרית, ופרס - בין הערבים"[12]. מעתה, מה שנאמרה חפינה בהקטרה עצמה: "מי שזכה בקטורת, היה נוטל את הבזך [שהוא מלא קטורת] מתוך הכף [הקערה] ונותנו לאוהבו או לקרובו. נתפזר ממנו [מן הבזך] לתוכו [לתוך הכף] נותנו לו בחפניו"[13], פירוש הדברים, שלאחר שהמקטיר מילא את כפות ידיו מן הקטורת בכמות של חצי מנה, פעמים שנשפך מעט מן הבזך לתוך הכף, ועל כך נאמר, שאוהבו המחזיק את הכף נותן את פירורי הקטורת שנפלו ונתפזרו בתוך הכף לתוך חפניו של המקטיר.

חפינה בקדש הקדשים

הכהן הגדול מחזיק את בזך הקטורת בשתי ידיו, באופן, שהקטורת כולה מתרוקנת אל בין כפות ידיו.

מעולם המחשבה

חפינה המאחדת את כל ישראל

"איזו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל קהל ישראל? - הוי אומר זה הקטרת הקטורת" (יומא מד, א). ופירש המאירי: "פרו של כהן גדול ביום הכיפורים - מכפר על כהן גדול ועל אשתו מכל וכל, ועל שאר הכהנים - בטומאת מקדש וקדשיו. אבל שאר עבירות, אף שאר הכהנים מתכפרים בהם עם שאר ישראל בשעיר המשתלח, ונמצאו הכפרות חלוקות זו מזו. 'ואיזו היא כפרה ששווה לו ולביתו ולאחיו הכהנים ולכל ישראל? - זה הקטורת, שמכפרת על לשון הרע' וכמו שאמרו: 'יבוא דבר שבחשאי ויכפר על דבר שבחשאי', וסתם לשון הרע ורכילות בחשאי הם" (בית הבחירה למאירי יומא מד, א). רצונו לומר, שמבין קרבנות יום הכיפורים, הקטורת מאחדת את עם ישראל, וזוהי כוונת חז"ל במאמרם זה. כי דיבור לשון הרע מפריד בין האנשים, ולעומת זאת, הקטורת שיש בה כל הסממנים, היא מכפרת על לשון הרע, כך מאחדת הקטורת את כל ישראל בסממניה, ובעובדה, שישראל עושים תשובה על לשון הרע ומתאחדים באהבה. וכתבו האחרונים, שלפיכך הקפידה התורה בקטורת זו, שיביא הכהן הגדול דווקא מלוא חפניו, כי אצבעות הכהן כולן מאוחדות לחפניים, ובכך ישראל מאוחדים ביום הכיפורים כאיש אחד.

חפינת קטורת בכל יום

בציור נראה כהן, הממלא את חופניו בחצי מנה לקטורת התמיד. מולו נראה כהן שהוא אוהבו, המחזיק כף בידיו, והיה, אם נפלו פירורי קטורת אל הכף, נותן אותם אל כפות ידי הכהן שזכה בקטורת.

---

[1] ויקרא טז, יב.

[2] רידב"ז לירושלמי ה, א.

[3] משנה יומא מז, א; רמב"ם עבודת יום הכיפורים ד, א.

[4] עיין יומא מז, א.

[5] יומא מח א; רש"י וריטב"א ומאירי שם; רמב"ם שם.

[6] יומא מז, ב; ורש"י שם; ועיין רש"י מנחות יא, א.

[7] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ד, א.

[8] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, כח.

[9] רמב"ם עבודת יום הכיפורים ה, כח.

[10] יומא מח א; וברש"י ומאירי שם; רמב"ם עבודת יום הכפורים ה, כז.

[11] כריתות ו, א. וראה רמב"ם כלי המקדש ב, ג.

[12] יומא מג, ב.

[13] תמיד ו, ג.