חיל

חיל: התחום שבין הסורג לחומת העזרה, שם אסורה הכניסה לנכרים ולטמאי מתים.

במקומות שונים בתנ"ך, נזכר ה'חיל' ככותל הסמוך לחומה[1]. תפקיד כותל זה לסייע בהגנה על חומת העיר, ומדובר בחומה נמוכה, הנבנית בסמוך לחומה הגבוהה והמבוצרת של העיר[2]. באשר ל'חיל' שבמקדש נאמר במגילת איכה[3] "ויאבל חיל וחומה", וביארה הגמרא - "שורא ובר שורא"[4], דהיינו, חומה קטנה הסמוכה לחומה גדולה ממנה[5]. כעין זה מצינו בחומת ירושלים: "סובו ציון והקיפוה, ספרו מגדליה – שיתו לבכם לחילה..."[6]; כמו כן - "יהי שלום בחילך..."[7]. זה עניינו של התחום המקודש בקדושת ה'חיל' בהר הבית, הנתחם על ידי ה'סורג'*, שהוא כמין חומה נמוכה בגובה עשרה טפחים, הסמוכה לחומת העזרה ושעריה, הגבוהה מן הסורג ומקיפה את חצר העזרה[8]. לתחום זה אסורה הכניסה לנכרים ולטמאי מתים[9].

מקום החיל: יש ראשונים שנראה מדבריהם, שהחיל היה רק בצד המזרחי של העזרה, בין הסורג לעזרת הנשים[10]; והיינו, שרק בצד הזה אסרו את הכניסה לטמאים, מאחר שבצד מזרח היתה דרך עיקרית לכניסה ויציאה[11]. מאידך, רבים מן הראשונים מסבירים, כי ה'חיל' מקיף את העזרה מכל צדדיה[12]. זה מה שמצינו במשנה, שהיו פתחים שנפתחו מן הלשכות שבחומת העזרה בצפון לכיוון ה'חיל' בצפון, וכלשון המשנה: "שבצפון [העזרה] - שער הניצוץ... ופתח היה לו ל'חיל' [שבצפון המקדש][13]".

קדושת החיל: החיל הוא 'מעלה יתירה בבית העולמים'[14] – הלשון "מעלה יתירה" משמעה - איסור מדרבנן, דהיינו, הרחקה נוספת לטמאים. הרחקה זו לא היתה קיימת במשכן, וחכמים הנהיגו אותה במקדש בירושלים. אכן כך כתבו רבים מן הראשונים, כי קדושת החיל היא מדברי חכמים[15]. אמנם מצינו מי שכתב, שחיוב הרחקת הטמאים מן החיל, הוא מן התורה[16], אך להלכה מובא, שטמא מת שנכנס לחיל או לעזרת נשים אינו לוקה מן התורה, אלא מכין אותו מכת מרדות, כיון שעבר על דברי חכמים[17].

אזהרה לנכרים וטמאים בכניסה לחיל

איסטלית של אבן – שלט – ובה הודעה על חוקי הטהרה ליהודים ונכרים. השלט נכתב ביוונית ובכתב רומא, ונקבע על על גבי הסורג ובו אזהרה לטמא הנכנס מעבר לגדר שהוא מתחייב בנפשו. שלטים כאלה מצויים בירושלים (מוזיאון רוקפלר) ובאיסטנבול בטורקיה.

רוחב החיל: לפי הבנת רוב הראשונים, רחבו של החיל היה עשר אמות[18]. יש מי שכתב, כי רוחב זה היה דווקא בצד המזרחי, אבל בשאר הצדדים, היה החיל רחב יותר[19]. כך גם נראה מהתיאור אודות הפרוכת שנהגו לשטוח ב'חיל' לאחר הטבלתה, שהיתה באורך ארבעים אמה וברוחב עשרים אמה[20]. יש מן האחרונים שהסתייג מראייה זו, שכן, ניתן לומר שהיו תולים את הפרוכת בגובה, או מקפלים אותה, וממילא אין ללמוד מעובדה זו על שטח החיל. יש מן הראשונים שכתב, שעשר האמות המתוארות במשנה לגבי החיל, אין הכוונה לשטח החיל, אלא כוונת המשנה לגובה החומה אשר נקראה בשם 'חיל'. לשיטה זו, הנכנס בשער חומת הר הבית רואה לפניו סורג המקיף את ההר סביב וגובהו עשרה טפחים, משעבר את הסורג ונכנס פנימה רואה לפניו חומה נוספת בגובה עשר אמות. לאחר מכן נכנס לכיוון העזרה ורואה לפניו את חומת העזרה ושעריה. המקור לשיטה זו הם דברי הקינה באיכה: "'ויאבל חל וחומה' - זו חומת העזרה"[21]. גם לשיטה זו, יש למושג 'חיל' משמעות של שטח בהר הבית המקיף מחומת החיל ופנימה את חומת העזרה סביב[22].

המעלות שבחיל: המשנה מתארת כי היו שתים עשרה מדרגות בחיל, כל מדרגה בגובה חצי אמה וברוחב חצי אמה[23]. כמה מן הראשונים סוברים, כי רוחב החיל ששטחו עשר אמות כולל את המעלות, ותחום זה מגיע עד לכותל עזרת נשים[24], לעומת זאת יש ראשונים מהם נראה, כי רוחב זה אינו כולל את המעלות[25]. נושא החיל והמדרגות שבו, וכן מירווח השטח שבין הסורג לחומת העזרה נדונו בדברי פרשנים שונים וכן בכתבי יוסף בן מתתיהו, ונאמרו בענין זה דעות שונות[26]. כן יש מי שכתב, כי שתים עשרה מעלות אלו הקיפו את העזרה מסביב לכל רוחותיה[27].

בית המדרש של הסנהדרין - בחיל בהר הבית

בציור נראים בתי הדין של הסנהדרין במקדש, בחלק הקדמי של הציור נראה בית הדין של עשרים ושלשה שהיה על פתח הר הבית (בית בצבע ורוד). מאחוריו נראה בית הדין של עשרים ושלשה על פתח עזרת נשים בחיל שממזרח לעזרת נשים. מאחוריהם נראית לשכת הגזית בצפון העזרה (גג שטוח בצבע חום) שם ישבו שבעים ואחד חברי הסנהדרין. ומבואר בסנהדרין פח, ב; (וכן בתוספתא סנהדרין ז, א) שבשבתות וימים טובים ישבו חברי הסנהדרין בבית המדרש שבחיל. יש מקום לומר, שהכוונה היא ללשכה מיוחדת שהעמידו בחיל, היינו בית הדין שבנו בחיל, על פתח עזרת נשים.

שימושי החיל: מצינו תיאורים בדברי חז"ל אודות שימושים שונים שנעשו בחיל, וכגון, בעת הקרבת קרבן פסח בשבת, נקבעו לכיתות השונות מקומות מיוחדים להתכנסות ולהמתנה עד יציאתם מהר הבית במוצאי שבת, לצליית הקרבן בתנורי הפסחים. הכת הראשונה היתה יוצאת להר הבית, ואילו השניה היתה יושבת בחיל[28]. כן אמרו חכמים, שבכל יום הסנהדרין היו יושבים בלשכת הגזית, ואילו בשבתות וימים טובים היו יושבים בבית המדרש שבחיל[29]. כן מבואר במשנה, שכאשר היו מכינים אפר פרה אדומה, היו נותנים שליש ממנו למשמרת בחיל[30] .

איסור כניסת נכרים לחיל: הגויים מותרים בכניסה להר הבית, עם זאת אסרו חכמים את כניסתם לחיל, שכן, נתנו חכמים על הגויים את דין שילוח המחנות, שייחשבו כטמאי מתים. ואף על פי שלשאר הדברים גזרו על הנכרים שיהיו כזבים, בזה לא החמירו עליהם כל כך[31]. יש מהאחרונים מי שרצה לומר, שהאיסור שנאמר לגבי נכרים שלא יכנסו לתחום החיל, נאמר באשר לגויים הבאים לביקור במקום. אבל גויים הבאים להתפלל לאלוהי ישראל, רשאים להיכנס לחיל[32]. אולם פרשנים אחרים דחו את דבריו, שהרי במשנה לא מוזכרת כל חלוקה בנגע להיתר כניסתם[33]. איסור כניסת הגוי חל על ישראל, המחויב למנוע את כניסת הגוי, אך הגוי עצמו הנכנס, אינו עובר על איסור[34]. בדברי האחרונים מובאות אפשרויות שונות להיתר כניסת גויים אפילו למקום המקדש עצמו – כגון, לסיוע בבניין המקדש[35]; או לסיוע חימומם של הכהנים העובדים במקדש בשבת[36]. יש מי שכותב, שהיתר כניסת גויים להר הבית הוא דווקא במקום צורך, אבל שלא במקום צורך, אין להתיר את כניסתם להר הבית כלל[37].

איסור כניסת בועל נידה לחיל: המשנה משווה בין בועל נידה לטמא מת[38], והגמרא מסבירה, כי הכוונה היא לעניין שילוח המחנות[39] - והיינו, כשם שטמא מת אסור בכניסה מן התורה למחנה שכינה, כך גם בועל נידה אסור בכניסה לשם[40]. באשר לאיסור הכניסה לחיל, לא מפורש בדברי חז"ל כי קיים איסור לגבי בועל נידה, אך להלכה מובא שדינם שווה, ואף בועל נידה אסור בכניסה לחיל כטמא מת[41].

מראה החיל והמעלות שבו בהן המתינו אנשי הכת השניה - בפסח שחל בשבת

בציור נראים מביאי קרבן פסח בהר הבית, זאת, על פי התיאור בפסחים (סד, ב) המסביר כיצד נהגו הכיתות השונות שהביאו קרבן פסח בשבת. ומבואר בדברי חז"ל, שכת ראשונה משסיימה את השחיטה וההלל בעזרה, יצאה מן העזרה החוצה, וישבה לה בהר הבית (בתמונה מימין). אחריה נכנסה כת שניה, וכשיצאה מן העזרה ישבה לה בחיל, ראה את המדרגות עליהן יושבים בני הכת השניה, שהן מדריגות החיל.

טמא שרץ - האם אסור בכניסה לחיל? במשנה לא נזכר טמא שרץ כמי שנאסרה עליו הכניסה לחיל, וכך עולה מדברי כמה מהראשונים שטמא שרץ מותר בכניסה לחיל[42]. עם זאת, יש מן הראשונים שנראה מדבריהם, כי אף טמאי שרץ ונבילה אסורים בחיל[43]. נראה שהם סוברים, ששילוח טמא השרץ שווה לשילוח טמא המת, שכך נאמר בשילוח הטמאים - "וכל טמא לנפש", ומשם למדה הגמרא שטמאי השרץ שהם כטמאי מת, ממילא כיון שטמא מת אסור בכניסה לחיל כך גם נאסרת הכניסה לטמאי שרץ[44].

הכניסה לחיל בזמן הזה: שאלה היא, האם ה'מעלה היתירה' שאמרו חכמים בבית העולמים, האמורה באשר ל'חיל' ולעזרת נשים, האם הלכה זו נאמרה כקדושה עצמית וניצחית של מקום ה'חיל', וכשם ש'מחנה שכינה' קדוש בקדושה עצמית של המקום מפאת השראת השכינה, ולכן אסור לאדם טמא להכנס לשם מדין תורה, כך גם כשגזרו חכמים קדושה על ה'חיל', קדושה זו היא קדושה עצמית האסורה לדורות. או שמא קדושה זו ומעלה זו, לא נאמרה אלא כל זמן שהבית עומד על מכונו, אולם כשהבית חרב, ממילא בטל האיסור, ומעלה יתירה זו - שהיא מדרבנן - פוקעת? הנושא לא נדון בהרחבה בין הפוסקים, עקב החורבן והגלות, עם זאת יש מי שכתב, שהמעלות שקבעו חכמים בירושלים פקעו עם החורבן. וכלשונו: "לא ראינו מימינו מי שנזהר באחת מהם... דירושלים, קדושה ראשונה קידשה [שלמה המלך] לשעתה ולעתיד לבוא - לדברים הנוהגים בה מן התורה, אבל מה שהוא מדרבנן... כיון שנסתלקה הסיבה - נתבטלה הקדושה!... שלא גזרו [חכמים] אלא בזמן שאפשר להתקיים [גזירתם]. אבל האידנא [בזמן הזה] שרובה [של ירושלים מלאה] עכו"ם, אי אפשר להתקיים גזירתם... ומה הועילו [חכמים] בתקנתם?!" לאור קביעה זו, כשם שהכניסה להר הבית לטמאי מתים מותרת מבחינת ההלכה, כך אין מקום לאסור את הכניסה לתחום ה'חיל' ול'עזרת נשים' לנכנס להר הבית, כי תחומים אלה, הם חלק ממחנה לויה, ולא נאסרה הכניסה מן התורה אלא לתחום העזרה המקודשת[45].

זיהוי החיל כיום: במרכז מתחם הר הבית קיימת כיום רמה מוגבהת, בשטח הגדול בהרבה מכל שטח ההיכל וחצר העזרה המקודשת. בארבעת צדדי הרמה המוגבהת,– בצפון, במערב, בדרום ובמזרח, יש גרמי מדרגות העולים לרמה. לפיכך מסתבר, כי ה'חיל' המקיף את העזרות השונות, מצוי בתחום הרמה הנראית לעין כיום. יש מי שרוצה לומר, בהתבסס על דברי יוסף בן מתתיהו דלעיל, כי כל הרמה בגבולותיה הנוכחיים נחשבת ל'חיל', והמצב כפי שהוא נראה כיום, תואם את המציאות של ימי בית שני. לדבריו, בקצה הפנימי של משטח של הר הבית כפי שהוא נראה בימינו, היה סורג, הסמוך לרמה המוגבהת. מן הסורג ופנימה עלו עולי הרגל שנים עשר מדריגות[46], בהן עלו לכיוון חומת העזרה. בתום שתים עשרה מדריגות אלו היה משטח של עשר אמות - "כולו מישור", ובתום עשר אמות אלו ניצבה חומת העזרה ושעריה. כן היו שם מדרגות נוספות כדי להכנס לשערי העזרה[47].

תחום ה'חיל' לפי השיטות השונות

בתמונה נראה ה'חיל' לפי שיטת בעל 'תפארת ישראל' (הקו בצבע ירוק, המידות אינן מדויקות והקו להמחשה בלבד). לשיטתו, תוואי החיל הקיף את העזרה המקודשת, וכן את עזרת נשים, במרחק של עשר אמות מחומת העזרה ושעריה. לשיטת הרב זלמן קורן החיל היה רחב מאד, היה מרוחק מן העזרה, והקיף את הרמה המוגבהת, הנראית כיום בהר הבית (ראה את הקו האדום – משוער - המקיף סביב).

---

[1] לדוגמא: שמואל ב כ, טו.

[2] רש"י שם.

[3] ב, ח.

[4] פסחים פו, א.

[5] רש"י שם.

[6] תהלים מח, יג-יד.

[7] תהלים קכב, ז.

[8] משנה מידות ב, ג.

[9] משנה כלים א, ח.

[10] ראה לשון הרא"ש על מידות שם: "ומסתבר שהיה הולך על פני כל המזרח מצפון לדרום...". וכן משמע מרש"י בשבת צא, ב ד"ה חוץ: "להיקף החיל שלפני עזרת נשים, או לעזרת נשים שהיא בחיל".

[11] ע"פ דעת ר"י בתוספות חולין ב, ב ד"ה שמא; וכפי שמבארו ברמב"ן שם: "מן החיל ולפנים דרך כניסה".

[12] כך נראה מלשון הרמב"ם (בית הבחירה ה, ד-ז): "לפנים מן החיל עזרה... ולפני העזרה במזרח היתה עזרת הנשים"; כך נראה מתוספות בזבחים לב,א; וכן כותבים ראבי"ה בחידושים וביאורי סוגיות אלף תקמה, כפתור ופרח פרק ו, וכן הגר"א בחידושיו למידות ב, ג.

[13] מידות א, ה.

[14] ראה תוספתא כלים בבא קמא א, ז – וכפי שמצטט הרמב"ם בפירושו למשנה בכלים שם.

[15] ראב"ד בהשגה בית הבחירה שם; רשב"א יבמות ז, ב וחולין ב, ב; ר"ש ורא"ש כלים שם; תוספות שאנץ סוטה כ, ב; תוספות ישנים יומא מד, ב; וכך נוקטים הפוסקים האחרונים, ראה כסף משנה ביאת מקדש ג, ט; וכן הגר"א כלים א, ח ועוד רבים.

[16] כך משמע מהרמב"ם בהלכות בית הבחירה ז, טז; ולשיטתו שם, שמקורה בספרי בתחילת נשא, התורה קבעה להרחיק בשילוח הטמאים, כל מי שטומאתו חמורה יותר, להרחיקו ממחנה שכינה. וכך מסביר המהר"י קורקוס שם; וכן משמע מרבינו חננאל ביומא מד, ב; 'מעלות דאורייתא'. – וכן עולה מדברי הרמב"ם ביאת מקדש א, טו; - וראה בשערי היכל על יומא מערכה ק.

[17] רמב"ם ביאת המקדש ג, ט.

[18] מידות ב, ג - ר"ש, רא"ש, רע"ב; ורש"י ביומא טז,א ועוד. לשיטתם, החיל האמור בגמרא בפסחים, אינו אלא חומת העזרה, שהיתה בחלקה נמוכה.

[19] מהר"ם קזיס בביאורו למידות ב, ג; וכן נראה מלשון הראבי"ה שם: "והחיל רחבו י' אמות מן המזרח למערב, וארכו על פני כל הר הבית מצפון לדרום".

[20] משנה שקלים ח, ד.

[21] רמב"ם בית הבחירה ה, ג. איכה ב, ח. לדברי הגמרא בפסחים פו, א, הפסוק המתאר חומה מתייחס לחומת העזרה. הראשונים שאינם מפרשים כרמב"ם, נוקטים כי היו שני סוגים של 'חיל', אחד שטח, ואחד חומה. הכפתור ופרח (פרק ו) מכנה את חומת העזרה "החיל".

[22] ראה בדברי הרמב"ם בית הבחירה ו, א. ואילו המאירי במידות כותב, כי רוחב החיל היה עשר אמות, וזה גם היה גובהו.

[23] מידות ב, ג.

[24] רש"י ותוספות רי"ד יומא טז, א.

[25] סמ"ג עשין קסג.

[26] ראה רמב"ם בית הבחירה ו,א; סמ"ג שם; מאירי יומא טז,א. כן ראה חנוכת הבית לר"מ חפץ אות א. כן ראה מלחמות היהודים ספר ה פרק ה; וראה עוד להלן.

[27] תפארת ישראל מידות שם אות כג.

[28] משנה פסחים סד, ב; רמב"ם קרבן פסח א, יז.

[29] גמרא סנהדרין פח, ב. אמנם בתוספתא לסנהדרין שם, וכן בחגיגה פרק ב; וכך בלשון הרמב"ם סנהדרין ג, ט; מצינו שהסנהדרין ישבה בהר הבית, ונראה שאין מחלוקת בדבר, אלא בית המדרש היה בחיל שבהר הבית.

[30] משנה פרה ג, יא; רמב"ם הלכות פרה ג, ד. וראה לעיל שהיו שוטחים את הפרוכת בחיל.

[31] ר"ש כלים א, ח.

[32] פירוש אברבנאל על יחזקאל פרק מ.

[33] תוספות יום טוב מידות ב, ג. בשאילת יעב"ץ (ב,יז) כותב, כי לא היו נותנים לגויים להיכנס להר הבית כלל שלא לצורך; ובמקום צורך, גויים נכנסים עד החיל – אולם גר תושב (שלדעתו אינו נכלל באיסור) יכול להיכנס לחיל במקום צורך, כמו להדליק את המדורה בבית המוקד עבור הכהנים.

[34] שו"ת יביע אומר חלק ה יורה דעה כו, ודלא כמהרי"ט המובא בספר דרך הקודש למהרח"א אלפנדרי. וראה במקדש דוד סימן לח: "כשנכנס עכו"ם לחיל צריכים ישראל להוציאו משם, דהוי כמו שרץ הנמצא במקדש, דאיכא מצווה על הכל להוציאו...".

[35] תפארת ישראל בתחילת מידות בועז אות א. וראה 'אמונות ודעות' לרס"ג, האומר, שהנבואה: "בנו בני נכר חומותיך", הכוונה היא שעתידים גויים לבנות את בית המקדש.

[36] שו"ת שאילת יעבץ חלק ב סימן יז.

[37] שו"ת שאילת יעבץ שם.

[38] זבים ה, יא.

[39] פסחים סח, א. ובגמרא ביומא ו, א; מוסבר, כי הכוונה היא לעניין טומאתם, ששניהם אב הטומאה וטמאים טומאת שבעה.

[40] ר"ש זבים שם.

[41] רמב"ם בית הבחירה ז, טז; ביאת מקדש ג, ה.

[42] תוספות זבחים לא, ב ד"ה ובטמאים; תוספות חולין ב, ב ד"ה שמא; רשב"א חולין שם. גם במקדש דוד לח, דקדק מדברי הרמב"ם, בהלכות בית הבחירה ז, טז; וביאת מקדש ג, ה; שם הוסיף את איסור כניסת בועלי הנידות לחיל, ואינו מזכיר את טמאי השרץ, מכאן שדעתו טמאי שרץ ונבילה מותרים בחיל.

[43] תוספות הרא"ש יבמות ז, ב; רשב"א ביבמות שם.

[44] פסחים סז, א.

[45] שו"ת רדב"ז חלק ב סימן תרלג. וחלק ב סימן תרצא. וראה 'בית ה' נלך' פרק ט.

[46] יוסף בן מתיתיהו כותב שהיו ארבע עשרה מדריגות, ויתכן שהדבר תלוי בהפרשי הגובה.

[47] מלחמות היהודים ספר ה, פרק ה, ב; וראה מאמרו של הרב זלמן קורן בספרו חצרות בית ה' פרק ד, ובמאמר ב'מעלין בקודש' גיליון י"ד.