חטאת העוף

חטאת העוף: קרבן חטאת העוף - בא מן התורים או מן בני היונה.

בין הקרבנות שנקבעו בתורה כתשובה לחטאים שונים, מצינו קרבנות אחדים שיש בהם התייחסות למצבו הכלכלי של מביא הקרבן, וכגון אנשים חסרי אמצעים הבאים למקדש כשבידם קרבן חטאת לכפרה. לאלו נקבעה בתורה אפשרות להביא קרבן בדמים מועטים, דבר שהוא בהישג ידו של כל אדם. לאור האמור, יש מביאי קרבן המקריבים חטאת מן העוף - תור או בן יונה - במקום כבש לחטאת. כן יש סוג של חטאים שהתורה קבעה בהם קרבן מן העוף, זאת, לא רק לאדם עני אלא לכל מביאי הקרבן – גם לאדם עשיר. קרבן העוף הוא מועט בכמות ביחס לקרבן מן הבהמה, עם זאת, הלכה היא שעולת העוף קרבה קודם לעולת בהמה[1].

המביאים חטאת עוף כקרבן: כאמור, יש המביאים את חטאת העוף, מאחר שאין ידם משגת להביא קרבן בהמה. כך הוא הדין באשר לחטאת הדל, המובאת על ידי אדם שחטא בשגגה, הדברים אמורים במקרה של שבועת-העדות*, שבועת-ביטוי* וכן אם עבר אדם על טומאת מקדש וקדשיו*[2]. גם בחטאת מצורע*, המביא אותה למקדש ביום טהרתו, קבעה התורה קרבן לאדם עני שאין ידו משגת להביא כבש, שיביא חטאת מן העוף[3]. כאמור, יש מן הטמאים – אף עשירים - שקבעה להם התורה, להביא חטאת עוף ולא חטאת בהמה להשלמת כפרתם: כך הוא הדין בחטאת הזב[4] והזבה[5], המביאים את חטאתם ביום השמיני לטהרתם, ומביאים למקדש שתי תורים או שני בני יונה, אחד לחטאת ואחד לעולה. כך הוא גם דינו של נזיר, שנטמא במהלך ימי נזירותו בטומאת מת, המביא קרבנות אלו ביום השמיני לטהרתו[6]. היולדת המביאה קרבנות במלאת ימי טהרתה, אף לה קבעה התורה חטאת עוף כקרבן קבוע בנוסף לקרבן עולה[7].

חטאת העוף - סדר הקרבתה: סדר הקרבת חטאת העוף הוא כדלהלן: תחילה מולק הכהן את ראש העוף מאחור, ממול העורף[8], ויורד בצפורנו בצואר העוף עד שיחתוך את שני הסימנים או רוב אחד מהם. הכהן אינו מבדיל את הראש מן הגוף, ואם הבדיל – הקרבן פסול, ולוקה, שנאמר: "ומלק את ראשו ממול ערפו ולא יבדיל"[9]. לאחר מכן מקרב את העוף לקיר המזבח ודוחקו אל הקיר כדי למצות את דמו על המזבח, ושיירי הדם מתמצים על יסוד המזבח, שנאמר: "והנשאר בדם ימצה על יסוד המזבח", וזהו קיר התחתון[10]. חטאת העוף בשרה נאכל לכהנים, למרות שהעוף נמלק ולא נשחט, ואין אומרים כי זו נבילה[11].

מקום עשייתה ומיצוי הדם: מליקת העוף מתקיימת לכתחילה בקרן דרומית מערבית[12], ואם מלק בכל מקום הסמוך למזבח המליקה כשרה[13], ויש מי שסובר כי כל מקום בעזרה כשר לכך[14]. באשר להזאת דם חטאת העוף, זו נעשית על קרן דרומית מערבית[15], בחציו התחתון של המזבח, למטה מחוט הסיקרא[16]. אם עשאה למעלה מחוט הסיקרא - פסולה[17]. מאידך, אם עשאה למטה מחוט הסיקרא, אך לא בקרן דרומית מערבית, כשרה[18], ויש מי שפוסל[19].

מן המדרש

חטאת העוף - אחת ממתנות כהונה לכהנים יראי ה'

"'אל תכריתו את שבט הלוי'. זה שאמר הכתוב: 'הנה עין ה' אל יראיו למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב' (תהלים לג, יח - יט)... מדבר בשבטו של לוי. ומנין שנקראו שבטו של לוי – 'יראי ה''?... [שנאמר] 'למיחלים לחסדו' - שהם [בעבודתם במקדש] מייחלים לשמו של הקדוש ברוך הוא בכל עת... 'לחיותם ברעב' [כיצד]? - בעשרים וארבע מתנות שנתן הקב"ה להם: עשר במקדש, ועשר בגבולין, וארבע בירושלים. עשר במקדש: חטאת, ואשם... חטאת העוף... ולחם הפנים... ושיירי מנחות" - שאכילת הקרבן - כפרה לישראל, וכדברי חז"ל - "הכהנים אוכלים והבעלים מתכפרים". (מדרש תנחומא פרשת במדבר כט).

חטאת העוף קרבה על קרן המזבח

בציור נראה הכהן מולק את חטאת העוף סמוך לקרן מערבית דרומית של המזבח. שם גם ממצה את דם העוף, ובכך קרבה החטאת לקרבן, מבלי להביא ממנה אל אש המזבח.

---

[1] תמידין ומוספין ט, ו.

[2] ויקרא ה, ו. רמב"ם הלכות שגגות י, ב.

[3] ויקרא יד, י. רמב"ם הלכות שגגות י, ג.

[4] ויקרא טו, יד-טו. רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה ב, ג.

[5] שם טו, כט-ל. רמב"ם הלכות מחוסרי כפרה ו, א.

[6] במדבר ו, י-יא. רמב"ם הלכות נזירות ו, יא.

[7] ויקרא יב, ו-ח. רמב"ם הלכות שגגות י, ג.

[8] זבחים סה, א. ראה ערך 'מליקה'.

[9] ויקרא ה, ח; משנה זבחים סד, ב.

[10] רש"י שם ד"ה 'היה מתמצה'. וראה ערך 'מיצוי הדם'; וכן רמב"ם מעשה הקרבנות ז, ו

[11] זבחים מד, ב.

[12] זבחים סג, א; רמב"ם מעשה הקרבנות ז, ו.

[13] שם סג, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ז, ט.

[14] רז"ה קינים א, א.

[15] שם סג, ב.

[16] שם סד, ב.

[17] משנה שם סו, א.

[18] שפת אמת וליקוטי הלכות על דף סג,ב; וכך פשטות לשון המשנה והברייתא שם.

[19] רדב"ז מעשה הקרבנות ז, י.