חטאות המוספים

חטאות המוספים: שעירי חטאת הקרבים בקרבן מוסף בראשי חודשים ובמועדים.

בימים מיוחדים בשנה, בשבתות ובמועדים, המצוה במקדש היא להביא קרבן מוסף, זאת, בנוסף לקרבנות התמיד* הבאים בכל יום. מוספים* אלו מובאים בראש חודש, ברגלים ובמועדים, והם כוללים בתוכם בנוסף לקרבנות עולה גם קרבן חטאת הבא לכפרה.

בשר חטאת המוספים נאכל לכהנים: בראש חודש ובכל המועדים שבתורה, כגון, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, שמיני עצרת, פסח ושבועות – מקריבים שעיר חטאת אחד כחלק מקרבנות המוספים[1]. בשבת אין מקריבים קרבן חטאת במוסף[2]. שעירי חטאת המוספים, בשרם נאכל על ידי כהנים זכרים בתחומי העזרה. אכילה זו מתקיימת בקדושה ובטהרה, ביום הקרבת השעיר וכן בלילה שאחריו, זאת, כדין שאר החטאות החיצוניות[3]. באשר לשעיר מוסף של יום הכיפורים, זה אינו נאכל ביום הצום, אלא בלילה שלאחר הקרבתו, במוצאי יום הכיפורים[4].

סדר ההקרבה: תחילה מקריבים את חטאת המוספים, משום שחטאת קודמת לעולה בכל מקום[5]. ולאחריה מקריבים את קרבנות העולה. מאידך, בחג הסוכות מקדימים להביא את קרבנות העולה במוספים לפני קרבן החטאת שבמוסף, משום שנאמר בקרבנות המוסף - "כמשפטם", ומכאן שיש להקריבם לפי הסדר וה'משפט' שהם כתובים בתורה – עולות תחילה ואחר כך קרבן החטאת. כך מובא להלכה, להקריב בתחילה - פרים, ואחריהם אילים, ואחריהם כבשים, ואחריהם שעירים, אף על פי שהשעירים בגדר 'חטאת', וכל הקרבנות שקדמו להן הרי הן בגדר 'עולות'[6].

קרבן חטאת של ראש חודש מובא לעזרה - לכפרה על טומאת מקדש וקדשיו

בציור נראים הקרבנות השונים של מוסף ראש חודש, והם - שני פרים ושבעה כבשים תמימים ואיל אחד לעולה. בראש נראה קרבן חטאת של ראש חודש (השעיר משמאל) והלכה היא שקרבן זה מובא תחילה. קרבן החטאת בא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו, שמא נכנסו טמאים בחודש זה לתחומי המקדש בלא ידיעה, וכן, שמא אכלו כהנים וישראלים את קרבנם בטומאה בשגגה.

חטאת המוספים - על מה באה לכפר? שעירי הרגלים ושעירי ראשי החודשים מכפרים על עבירות של טומאת מקדש וקדשיו*. נחלקו התנאים על אלו עבירות בדיוק הם מכפרים[7], ולהלכה נפסק כרבי יהודה, ששעירי הרגלים, ושעיר ראש חדש, מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. כלומר, טומאה זו אין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, וכלשון חכמים בגמרא: "'ושעיר עזים אחד לחטאת לה'' [למה נאמר]? - חטא שאין מכיר בו אלא ה' - יהא שעיר זה מכפר"[8]. חטאת זו מכפרת על אדם טמא, שאכל בשר קרבנות כשהוא בטומאתו, או נכנס למקדש ולעזרה, ואין מי שיודע על טומאתו, כי אם היושב בשמים. המדובר הוא באי ידיעה מוחלטת, וכגון תינוק שנשבה לבין הגוים, שאינו יודע בענייני טומאה וטהרה, ונכנס למקדש ושהה בתוכו עד לאחר שיצא משם[9]. כמו כן, אם אכל אדם טמא בשר קרבן, ולא ידע מטומאתו מתחילה ועד סוף, על כך מביאים ישראל קרבן חטאת לכפרה במועדים אלו[10].

מעולם המחשבה

חטאת ראש חודש - 'חטאת לה'' – על שום מה?

בטעמו של קרבן חטאת של ראש חודש נאמרו דברים על ידי חכמי התלמוד, וכן ראשונים ואחרונים, שכן, שונה שעיר ראש חודש משאר קרבנות חטאת המוספים, שנאמר בו (במדבר כח, טו): "ושעיר עיזים אחד לחטאת לה'". הדבר תמוה, שהרי החטאת מובאת על חטאי בשר ודם, ואין יאה לומר - "חטאת לה'"?

אמרו חכמים בתלמוד (חולין ס, ב): "אמרה ירח לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? - אמר לה: לכי ומעטי את עצמך!... אמר הקב"ה: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח!... [זה מה] שנשתנה שעיר של ראש חדש, שנאמר בו - 'לחטאת לה''... אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח".

סודו של מאמר זה נדון בבראשית רבה ו, ג; וכן בתרגום יונתן לבמדבר כח, טו; וכן בדברי הרי"ף (שבועות א, ב בדפי הרי"ף; ורשב"א שבועות ט, א; ועוד). אכן, אבן עזרא פירש את הפסוק כפשוטו: "ושעיר עזים אחד לחטאת לה'", היינו, שבא לכפר על חטאת בני ישראל - לפני ה'. עם זאת, להסברת דברי חז"ל, כתב הרמב"ם במורה נבוכים ג, מו; שהתורה הדגישה דווקא בשעיר ראש חודש - "חטאת לה'", כדי להוציא מידי מחשבה, ששעיר ראש חודש הוא קרבן שמטרתו להגדיל את כבודה של הלבנה. שכן, היו המצרים מכבדים את מולד הירח בקרבנות בעת הופעתו, וכן היו מכבדים את השמש בעת זריחתה בקרבן. לפיכך, בא קרבן זה ללמד, שהבריאה כולה - הכל מאת ה', וכך, השמש, הירח וכל גרמי השמים.

יש מן האחרונים שפירשו את מאמר חז"ל בחולין, שעניינו לומר, שישראל נמשלו ללבנה, המתמעטת מדי חודש - כן גם מיעט הקב"ה את אורם של ישראל בגלות. זאת, לא כדי לצערם, אלא כדי לנסותם ולחשלם, כדי להזריח את אורם בעתיד. זה סוד דברי הגמרא: כביכול הקב"ה אומר: "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח", היינו, בעולם הזה מיעטתי את אורם של ישראל והם במחשך ובצער, אך סוף הכבוד לבוא בגאולה העתידה, ותחת היותם מאירים באור הקלוש של הלבנה - עתידים הם שיזרח אורם שבעתיים כשמש. ובבוא הגאולה וישראל יהיו אור לגויים, ויתקיים בהם הכתוב (ישעיהו ס, ג): "והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך". אזי יזכו למלכות וממשלה כשמש המושלת בעולם, ככתוב (ישעיהו ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים - ביום חבוש ה' את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא" - אמן.

---

[1] במדבר פרקים כח-כט.

[2] במדבר כח,ט-י.

[3] ראה רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ז, ב; וראה את דין החטאת בהלכות מעשה הקרבנות ז, א.

[4] משנה מנחות יא,ז. רמב"ם הלכות תמידין ומוספין י, א.

[5] זבחים צ, א. רמב"ם הלכות תמידין ומוספין ט, ו. וראה משנה למלך שם, שדן אם דין זה מעכב. וראה ערך 'חטאת'.

[6] רבינא בזבחים צ, ב; וכן פסק הרמב"ם הלכות תמידין ומוספים ט, ז; ראה 'שערי היכל' לזבחים מערכה רכח. כן ראה סמ"ג עשין ריח-רכא, וראה שערי היכל שם.

[7] משנה שבועות א, ד-ה.

[8] בבלי שבועות ט, א.

[9] פירוש המשנה לרמב"ם שבועות א, ג.

[10] רמב"ם הל' שגגות יא,ט.