חזקיהו

חזקיהו: ממלכי יהודה בימי בית ראשון - ומחדש העבודה במקדש.

חזקיה בנו של המלך אחז, מלך עשרים ותשע שנים בירושלים. בן עשרים וחמש שנה היה במולכו[1]. שם אביו אחז נדרש על ידי חז"ל - "שאחז [וסגר] את בתי הכנסיות ובתי המדרשות"[2], והרשיע הרבה. לעומתו חזקיה, השיב לב ישראל לאביהם שבשמים. כמו כן חזקיה חידש את העבודה בבית המקדש, לאחר שש עשרה שנים שבטלה העבודה בימי אביו אחז, אשר השבית את העבודה במקדש ונעל את שעריו[3]. ומובא בתלמוד, שמאחר שאחז ביטל את העבודה במקדש, משום כך ביזה אותו חזקיה במותו, וגרר את עצמות אביו במיטה של חבלים, כדי לכפר על חטאי אביו, ושבחוהו חכמים על כך[4].

פתיחת דלתות ההיכל וטיהור המקדש: מיד עם עלותו על כסא המלוכה, בשנה הראשונה למלכותו, בחודש הראשון, ציוה חזקיהו לפתוח את דלתות ההיכל ולחזקם, ולבער משם את הצלם שהעמיד אחז בעלית המקדש, ואת שאר העבודה זרה שהיתה במקדש. חזקיהו קורא אליו את הכהנים והלויים, ומצוה אותם לטהר את המקדש, והמלאכה החלה בראש חודש ניסן, ונמשכה ששה עשר יום. בראש חודש ניסן, קידשו חזקיהו וחכמי ישראל את החודש, כמו כן עיברו ביום זה את השנה, וקבעו את החודש הזה לחודש אדר שני. בטיהור המקדש חל עיכוב, כתוצאה מן הצורך להסיר את צלמי הכשדים שהיו חקוקים בהיכל[5]. בסיום העבודה באו הכהנים לפני חזקיהו והודיעוהו: "טהרנו את כל בית ה', את מזבח העולה ואת כל כליו ואת שלחן המערכת ואת כל כליו, ואת כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו - הכנו והקדשנו, והינם לפני מזבח ה'"[6]. יש אומרים[7], שטיהור הכלים היה על ידי הטבלתם במקוה והקדשתם מחדש לה', ויש אומרים[8], שהכלים הטמאים נגנזו, והקדישו כלים חדשים תחתיהם. בפעולה מהירה זו של פתיחת וטיהור המקדש החזיר חזקיהו עטרה ליושנה במקדש.

חידוש העבודה במקדש: עם סיום ההכנות לחידוש העבודה, פתח חזקיהו את העבודה במקדש במעמד שרי העיר ונכבדיה. הקרבנות שהוקרבו במעמד זה היו: פרים, אילים, כבשים וצפירי עזים לחטאת[9], שבעה מכל סוג, כדי לכפר על הממלכה, על המקדש והעם. במפרשים מבואר[10], שמעמד זה היה כעין חנוכת המשכן. תחילת העבודה במקדש היתה מלווה בשירת לויים ובנגינתם. חזקיהו העמיד לויים על הדוכן ובידיהם מצלתיים, נבלים וכנורות. מיד עם הקרבת קרבנות העולה, פתחו הלויים בשיר, כשקהל הנוכחים משתחווה לה'. לאחר מכן, ציוה חזקיהו את העם להביא קרבנות נוספים, דהיינו, עולה, שלמים ותודה, והעם נענה והביא קרבנות לרוב. מספר הכהנים שהתקדשו לא הספיק כדי להפשיט את עור הבהמות, לפיכך הסתייעו הכהנים באחיהם הלויים, שכן הפשט וניתוח כשרים בזר[11]. חזקיהו פעל בזריזות, למרות שהעם וכן הכהנים והלויים לא היו מוכנים דיים, ככתוב: "וישמח יחזקיהו וכל העם על ההכין האלהים לעם, כי בפתאום היה הדבר"[12]. החשש היה, שמא אחרי תקופה של מאות שנים - מאז העמיד ירבעם עגלים בבית אל ובדן - שישראל התמכרו לעבודה זרה, יהיה צורך להכין את לב העם משך שנים למקדש, לפיכך שמחו באי המקדש בעובדה, שהכל התרחש באופן פתאומי, והתברר שלמרות החששות ישראל התעוררו ועשו תשובה מיידית.

פתיחת דלתות ההיכל וחידוש העבודה על ידי חזקיהו

חזקיהו המלך פתח את דלתות ההיכל לאחר שאחז אביו סגר את דלתות המקדש, והביא עבודה זרה לירושלים ולחצרות הקודש. בציור נראה כהן הפותח את דלתות ההיכל עם שחר לתחילת עבודת התמיד, מסיבה זו מודגש בפסוקים עניין פתיחת הדלתות על ידי חזקיהו, כי פתיחתן מציינת יותר מכל את חידוש העבודה במקדש.

פסח חזקיהו בכתובים: לפי המתואר בכתובים הומלך חזקיהו סמוך לחג הפסח. עם התקרב חודש ניסן הורה לפתוח את דלתות ההיכל, שהיו סגורים בימי אביו אחז, וציוה לטהר את המקדש ולהכין אותו לקראת הקרבת קרבן פסח. אולם התברר, שהזמן שנותר עד לחג קצר מדי – כשבועיים - לעומת ההכנות המרובות, שכן היה צריך לטהר את הבית מעבודה זרה, להכין את הכלים ואת כל הדרוש להקרבת קרבן פסח. יתירה מזו, רוב העם היה במצב של טומאה, שכן היו טמאי מתים, והיה צריך לטהר את העם באפר פרה אדומה. מטרה נוספת העמיד חזקיהו לנגד עיניו, לאחד את עם ישראל מחדש לאחר תקופה ארוכה של פירוד מעשרת השבטים, כשחלק מן השבטים כבר גלו לארץ אשור. לפיכך התכונן לשתף את שבטי ישראל שנותרו במעמד הקרבת קרבן פסח, ובכך לקרב אותם לעבודת ה' במקדש כבעבר. לאור האמור, אסף את חכמי ישראל והציע לפניהם לעבר את השנה, ולהוסיף חודש נוסף, דבר, שיאפשר לקיים את הפסח בטהרה וברוב עם. חכמי ישראל נחלקו בדבר, שכן, אין מעברים את השנה מפני הטומאה[13], אלא מוטב לעשות את הפסח בטומאה, ובלבד שיהיה "במועדו"[14]. חזקיהו הסתמך על חכמי ישראל האחרים, אשר סברו, כי בתנאים שנוצרו ראוי לעבר את השנה, מפני שתי הסיבות גם יחד; לקיים את הפסח בטהרה, וכן לאפשר לשבטי ישראל להתאחד עם אחיהם שבירושלים ולחגוג את הפסח במעמד כל ישראל, ולפיכך עיבר את השנה. לאור החלטתו לקיים את הפסח בחודש הבא, שלח שליחים לשבטי ישראל, ככתוב: "עתה אל תקשו ערפכם כאבותיכם, תנו יד לה' ובואו למקדשו... וישוב מכם חרון אפו... ויהיו הרצים עוברים מעיר לעיר בארץ אפרים ומנשה... ויהיו משחיקים עליהם ומלעיגים בם... אך אנשים מאשר ומנשה ומזבולון נכנעו ויבואו לירושלם[15]". מתברר, שלמרות תוספת שלושים יום, לא הספיקו הכל להטהר. אמנם הגיעו רבים משבטי ישראל להשתתף במעמד, אך נאלצו לקיים את הפסח בטומאה.

'בריכת חזקיהו' בעיר העליונה של ירושלים

אחד המקומות המוכרים בירושלים על שם חזקיה המלך, זו 'בריכת חזקיהו' בעיר העליונה של ירושלים (לא הרחק משער יפו בימינו). לפי המתואר בפסוקים, חזקיהו - "עשה את הבריכה ואת התעלה, ויבא את המים העירה" (מלכים ב' כ, כ). לדעת כמה מן החוקרים, כוונת הדברים היא, שהביא מים רבים לתוך ירושלים שבין החומות (ראה ישעיהו כב, יא – "מקוה בין החומותים"). מים אלה הובאו העירה באמצעות תעלה המושכת מים ממערב (בריכת ממילא בימינו) כמובא בדברי הימים ב' לב, ל): "יחזקיהו סתם את מוצא מימי גיחון העליון ויישרם למטה מערבה לעיר דויד". מפעל מים זה איפשר להביא מים רבים למקדש, לאנשי ירושלים ולעולי הרגל הרבים, והוסיף לבטחון העיר בעת מצור. אמנם בדברי חז"ל נאמר: "סתם מי גיחון העליון - ולא הודו לו חכמים", אך כבר העיר רד"ק (דברי הימים ב' לב, ל) שהדבר אינו מתיישב עם הפסוקים, ככתוב: "'ויועץ עם שריו וגיבוריו לסתום מימי המעינות [מפני מלך אשור]' ובכלל 'שריו' - חכמי ישראל עמו... החכמים והשופטים?" ותירץ רד"ק על פי 'אבות דרבי נתן' (פרק ב) שם נאמר: "סתם מי גיחון - והסכימה דעתו לדעת המקום, ככתוב: 'ויצלח יחזקיהו בכל מעשהו'".

'פסח חזקיהו' בהלכה: הצדדים ההלכתיים של פסח חזקיהו נדונו בראשונים, כגון, שאלת הטומאה בציבור, עיבור השנה בשעת דחק ועוד, כדלהלן: "טומאת מת דחויה בציבור... כך למדו מפי השמועה, שאנשים יחידים הם שידחו לפסח שני אם היו טמאים, אבל ציבור שהיו טמאי מת אינן נדחין... ויעשו פסח [ראשון] בטומאה... והרי הדבר מפורש בכתובים [בפסח חזקיה] שנאמר: 'כי רבת בקהל אשר לא התקדשו, והלויים על שחיטת הפסחים לכל לא טהור... כי מרבית העם... מאפרים ומנשה יששכר וזבולון לא הטהרו'"[16]. בענין עיבור השנה כתבו הראשונים: "מהו זה שנאמר: 'כי אכלו את הפסח בלא ככתוב'? - מפני שעיברו אותה השנה מפני הטומאה, שנאמר: 'ויועץ המלך ושריו וכל הקהל בירושלים לעשות הפסח בחדש השני כי לא יכלו לעשותו בעת ההיא, כי הכהנים לא התקדשו למדי'... ועוד אחרת היתה שם באותה השנה, שעיבר חזקיה המלך את השנה ביום שלשים של אדר... ועשה אותו החדש [בראש חודש ניסן] אדר שני, ולא הודו לו חכמים... ומפני דברים אלו שעשה שלא כהלכה, נאמר: 'כי אכלו את הפסח בלא ככתוב', וביקש רחמים על עצמו ועל החכמים שהסכימו על מעשיו, שנאמר: 'כי התפלל יחזקיהו עליהם'... ונאמר: 'וישמע ה' אל יחזקיהו וירפא את העם' - שנרצה קרבנם"[17]. על אותו חג פסח מאוחד בירושלים נאמר: "ותהי שמחה גדולה בירושלים כי מימי שלמה בן דויד מלך ישראל לא כזאת בירושלים"[18].

מפלת סנחריב בירושלים - בזכות לימוד הלכות המקדש: משראה חזקיה המלך, שהעם אינו מוכן דיו לכניסה למקדש בטהרה, חייב את הציבור ללמוד את הלכות המקדש, ואת סדרי הטהרה בהר הבית ובעזרה לכל באי המקדש. ומתואר בתלמוד: "מה עשה? - נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו! בדקו מדן ועד באר שבע - ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס - ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה"[19]. בימיו של חזקיהו עלה סנחריב על ירושלים והקיף אותה במצור, ומתואר בנביאים, שנעשה לו נס - "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמנים וחמשה אלף. וישכימו בבקר והנה כולם פגרים מתים"[20]. חכמינו ז"ל תולים את מפלת סנחריב בזכות לימוד הלכות המקדש על ידי עם ישראל, גדולים וקטנים נשים וילדים, וכלשון חז"ל: "חובל עול [המצור] של סנחריב - מפני שמנו [נרות השמן] של חזקיהו, שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות". אמרו חכמים: "חזקיה וסיעתו אמרוהו [את ההלל במקדש] בשעה שעמד עליהם סנחריב"[21], ובזכות אמונתם ושירתם בעת צרה, בא מלאך ה' והכה בסנחריב וחילו. עוד אמרו חכמים, שזכות החזרת העבודה במקדש, וחגיגת הפסח ברוב עם - היא שעמדה להם ליושבי ירושלים בעת המצור: "היו ישראל וחזקיהו יושבין [סביב קרבן הפסח בליל הסדר] ואומרין את ההלל. שהיה [המצור] ליל של פסח, והיו [ישראל] מתייראים לומר: עכשיו ירושלים מתכבשת בידו [של סנחריב]. כיון שהשכימו בבקר לעמוד ולקרות קריאת שמע ולהתפלל, מצאו אויביהם פגרים מתים"[22].

מן המדרש

חזקיהו – וימות המשיח

"ביקש הקדוש ברוך הוא לעשות חזקיהו משיח, וסנחריב גוג ומגוג. אמרה מדת הדין לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך - לא עשיתו משיח, חזקיה שעשית לו כל הנסים הללו ולא אמר שירה לפניך - תעשהו משיח?!... מיד פתחה הארץ ואמרה לפניו: רבונו של עולם, אני אומרת לפניך שירה תחת צדיק זה, ועשהו משיח. פתחה ואמרה שירה לפניו שנאמר (ישעיהו כד): 'מכנף הארץ זמרת שמענו צבי לצדיק'... תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא לחזקיה וסייעתו שלא אמרו שירה, עד שפתחה הארץ ואמרה שירה, שנאמר: 'מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק'" (סנהדרין צד, א).

חזקיהו קיצץ את דלתות ההיכל: מתואר בנביאים כיצד עלה סנחריב על יהודה וירושלים. בשנת הארבע עשרה למלכותו של חזקיהו לכד סנחריב חלק מערי יהודה הבצורות. חזקיהו, שראה בזמנו במפלת העיר שומרון בידי סנחריב, וכן בגלות השבטים לארץ אשור, לפיכך שלח שליחים לסנחריב והסכים לקבל עליו את הקנס שהטיל עליו בסך שלוש מאות כיכר כסף ושלושים כיכר זהב. עם זאת, כדי לעמוד בגובה הקנס, נאלץ חזקיהו למסור את אוצרות בית ה' ולקצץ בדלתות הזהב של ההיכל. חכמי ישראל לא הסכימו עם הצעד הזה[23]. התברר, שהקנס האמור לא הציל את חזקיהו ואת אנשי ירושלים, וסנחריב עלה עם צבאו להלחם עליה. חזקיהו עלה לבית המקדש לתפילה, ה' נענה לו וישעיהו בא אליו והתנבא, באומרו: "כה אמר ה'... לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ... וגנותי אל העיר הזאת להושיעה... ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור מאה שמונים וחמשה אלף"[24]. משחלה חזקיהו התפלל אל ה', וזכה שה' האריך את ימיו בחמש עשרה שנים. סיבות שונות נאמרו בשאלה, למה בא עליו חולי זה? - לפי דעה אחת בדברי חז"ל העונש בא על שחזקיה קצץ בדלתות בית ה', ונתן את הזהב שעליהן למלך אשור[25].

מדברי חז"ל

חזקיהו וחכמי ישראל

"ששה דברים עשה חזקיה המלך: על שלשה הודו לו חכמים] ועל שלשה - לא הודו לו. גירר עצמות אביו על מיטה של חבלים - והודו לו. כיתת נחש הנחשת - והודו לו. גנז ספר רפואות - והודו לו. על שלשה לא הודו לו: קיצץ דלתות של היכל ושיגרן למלך אשור - ולא הודו לו. סתם מי גיחון העליון - ולא הודו לו. עיבר ניסן בניסן - ולא הודו לו: (משנה פסחים ד, ט, י).

נקבת השילוח – ממפעלי המים של המלך חזקיה

המלך חזקיה, היה מבוניה הגדולים של ירושלים. מלך זה ביצר את חומות ירושלים (ראה ערך 'חומות ירושלים'), כמו כן, העשיר את ירושלים במקורות מים נוספים. אחד ממפעלי המים הגדולים בירושלים, מתקופת בית ראשון המיוחס למלך חזקיהו, הוא חציבת ניקבת השילוח בנחל קדרון, ככתוב: ''ויתר דברי חזקיהו וכל גבורתו ואשר עשה את הברכה ואת התעלה ויבא את המים העירה הלא הם כתובים על ספר דברי הימים למלכי יהודה'' (מלכים ב' כ, כ). במפעל מים זה הביא חזקיהו את המים אל בריכה מרכזית בתוך ירושלים, בשיפולי עיר דוד. הדבר הקל על תושבי העיר להביא מים לבתיהם, כמו כן, הוסיף בטחון לעת מצור. לאחרונה נחשפה מערכת מדרגות שהוליכה מן המעין במעלה ההר אל בית המקדש, בראש הר המוריה.

---

[1] דברי הימים ב כט, ב.

[2] ירושלמי סנהדרין י, ב

[3] דברי הימים ב כח, כד. סנהדרין קג, ב.

[4] פסחים נו, א.

[5] ירושלמי סנהדרין א, ב.

[6] דברי הימים ב כט, יח- יט.

[7] עבודה זרה נב, ב. ולדעת רש"י אף משחו אותם בשמן המשחה.

[8] עבודה זרה נב, ב. נד, ב.

[9] חז"ל בירושלמי הוריות א, ח. פירשו ששעירי חטאת היה על חטא עבודה זרה. ונראה שכל ענין הקרבנות הוראת שעה היתה.

[10] מלבי"ם דברי הימים ב כט, כה- לא, משך חכמה במדבר י, י.

[11] משנה יומא כו, ב; רש"י (שם) ד"ה הפשטן; רמב"ם ביאת מקדש ט,ו. רד"ק בדברי הימים שם כותב, שלמרות שלעבודה זו יש צורך בכהנים, עזרו הלווים בהפשט שכן היתה זו שעת הדחק. למעשה, אין צורך בהגדרה זו של שעת הדחק, כן כאמור לעיל, הפשט וניתוח כשרים בזר.

[12] דברי הימים ב' כט, לו.

[13] סנהדרין יב, ב.

[14] במדבר ט, ב.

[15] דברי הימים ב' ל, ח.

[16] דברי הימים ב' ל, יז. רמב"ם ביאת המקדש ד, טז.

[17] רמב"ם ביאת המקדש ד, טז – יח. ועיין סנהדרין יב, א-ב.

[18] דברי הימים ב' ל, כו.

[19] סנהדרין צד, ב.

[20] ישעיהו לז, לו.

[21] פסחים קיז, א.

[22] שמות רבה פרשה יח.

[23] פסחים נו,א.

[24] מלכים ב' יט, לב.

[25] אוצר המדרשים (אייזנשטיין) יאשיהו עמ' 202.