כהנים גדולים

כהנים גדולים: כהנים גדולים אשר שימשו בבית ראשון ובבית שני.

במהלך ימי בית ראשון שימשו במקדש כהנים מעטים ביחס לימי בית שני, שם שימשו כהנים רבים. חכמינו ז"ל דורשים את הפסוק: "'יראת ה' תוסיף ימים' – זה מקדש ראשון, שעמד ארבע מאות ועשר שנים, ולא שימשו בו אלא שמונה עשר כהנים גדולים. 'ושנות רשעים תקצורנה'[1] – זה מקדש שני, שעמד ארבע מאות ועשרים שנה, ושימשו בו יותר משלוש מאות כהנים"[2].

הכהנים הגדולים במקדש הראשון: בדברי המפרשים נזכרות אפשרויות שונות בנוגע לזיהויים של הכהנים אשר שמשו בבית ראשון, ולהלן רשימת השמות על פי מקורות חז"ל[3]: א. צדוק. ב. אחימעץ. ג. אביתר. ד. יהואחז. ה. יהויכים. ו. יהושפט. ז. יהוידע. ח. פדיה. ט. צדקיה. י. יואל. יא. יותם. יב. אוריה. יג. נריה. יד. הושעיה. טו. שלום. טז. חלקיה. יז. עזריה. יח. שריה. חלק מהכהנים הללו נזכר בדברי הימים, ברשימת הצאצאים של אהרן[4].

כמה כהנים גדולים שימשו בימי בית שני? כאמור, בתלמוד הבבלי נאמר, שבימי בית שני שימשו שלוש מאות כהנים גדולים. עוד מבואר שם שחלק מן הכהנים שימשו תקופה ארוכה, אך רובם המכריע של הכהנים, "לא הוציאו את שנתם"[5]. לעומת מנין הכהנים הגדולים שנזכר בתלמוד בבלי, מצינו בדברי הירושלמי[6] מספר מצומצם ביחס, והוא נע בין שמונים לשמונים וחמש, וכלשון הירושלמי: "בבית שני... שימשו בו שמונים כהנים, ויש אומרים - שמונים ואחד... ויש אומרים שמונים וחמש". למעשה, כבר כתבו ראשונים ואחרונים, כי בכל מקום בו נזכר המושג המספר 'שלש מאות כהנים', או 'שלש מאות כור', 'שלש מאות חיצים'[7], 'שלש מאות לונביאות של ברזל'[8], 'שלש מאות נזירים'[9], אין הכוונה למספר מדויק, אלא להשמיע לשון 'ריבוי', כלומר, אנשים רבים או כמות גדולה[10]. מסתבר שחכמי הירושלמי אשר חיו בסביבות ירושלים והמקדש, היתה בידם קבלה ומסורת אודות מספר הכהנים, שמספרם אינו עולה על שמונים וחמש, לעומת זאת לחכמי בבל היתה ידיעה כללית, על מספר רב של כהנים בימי בית שני, ולכן נקטו את המספר 'שלש מאות' כלשון ריבוי.

עזרא הסופר כהן גדול – ומאנשי כנסת הגדולה

בציור נראה עזרא הסופר אשר כיהן ככהן גדול בתחילת ימי בית שני, כשהוא עומד על 'מגדל עץ' לפני 'שער המים', וקורא בספר התורה לפני העם (ראה נחמיה ח – י). עזרא מלמד את האנשים והנשים את מצוות ה' וביניהן המצוות המתקיימות במקדש. עזרא כורת עם העם 'אמנה' לקיום המצוות בכלל, והמצוות האמורות במקדש בפרט. העם מקבל עליו את המצוות ומשתחווה ארצה.

הכהנים הגדולים בימי בית השני: אמנם אמרו חכמים שבימי בית שני נוצר מצב ששימשו בו כהנים שאינם ראויים למשרתם, כי קנו את הכהונה הגדולה בכסף מידי הנציב הרומאי, למרות האמור, רבים הם הכהנים הגדולים, ששימשו בימי בית שני, והיו כהנים צדיקים וישרים, אשר האריכו שנים בתפקידם. לדברי הגמרא, שמעון הצדיק שימש ארבעים שנה בכהונה גדולה, יוחנן כהן גדול שימש שמונים שנה, ישמעאל בן פאבי שימש עשר שנים, ויש אומרים כי רבי אלעזר בן חרסום שימש אחד עשר שנים[11]. פרט לרשימה זו אנו מוצאים כי היו כהנים צדיקים נוספים: בן גמלא ובן קטין, שהיו מזכירים אותם לשבח, וקראו עליהם את הפסוק: "זכר צדיק לברכה"[12]. כמו כן, הגמרא משבחת אשה בשם קמחית, שזכתה ששבעת בניה ישמשו בכהונה גדולה[13]; ומתוך שבח זה למדנו שהיו אלה כהנים צדיקים[14]. כמו כן מעלה הגמרא על נס את הכהן הגדול יוחנן בן נרבאי, שהיה אוכל את יתרת בשר הקרבנות, כדי למנוע מצב, שבשר קדשים יהפך ל'נותר' במקדש[15]. כהנים אחרים הנזכרים לשבח, הם יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול, מלאכי, עזרא[16], כהני בני חשמונאי[17], רבי ישמעאל בן אלישע[18] ורבים אחרים. להלן אישים אחדים מבין הכהנים הגדולים שנודעו בצדקתם, ואישים אלה מעידים על הכלל.

יהושע בן יהוצדק: שימש ככהן גדול בימי שיבת ציון בראשית ימי הבית השני. משניתנה רשות על ידי כורש לבנות את המקדש, קם ועלה עם ראשוני העולים ארצה לקומם את בית המקדש מחורבותיו. כך הפך יחד עם זרובבל בן שאלתיאל לאחד משני המנהיגים הבולטים באותה תקופה, ויהושע בן יהוצדק נבחר לשמש ככהן גדול. בנוסף לתפקידו ככהן גדול, נמנה יהושע בן יהוצדק על אנשי כנסת הגדולה[19], ובכך פתח תקופה חדשה בעם ישראל, במקדש, בכהונה, ובהנחת יסודות לסנהדרין הגדולה ששימשה בתקופת בית שני.

עזרא: עזרא שימש ככהן גדול לאחר יהושע בן יהוצדק, והנהיג את ישראל בתקופה קשה בראשית ימי הבית השני. חכמינו ז"ל השוו אותו למשה בשעתו, וכלשון הגמרא "ראוי היה עזרא שתינתן תורה על ידו לישראל, אילמלא קדמו משה". עזרא חרג מתפקידו ככהן במקדש, והפך למנהיג העם בדור של תקומת המקדש מחורבותיו. עזרא חייב את בני דורו לגרש את הנשים הנכריות, בימיו כרתו ישראל ברית וקבלו על עצמם תקנות לקיום מצוות רבות שבמקדש: מחצית השקל, הבאת ביכורים, תרומות ומעשרות ועוד. וכתבו הראשונים, שעזרא היה כהן גדול וראש הסנהדרין: "בית דינו של עזרא הם הנקראים אנשי כנסת הגדולה… האחרון מהם הוא שמעון הצדיק… וקיבל תורה שבעל פה מכולם, והוא היה כהן גדול אחר עזרא"[20].

כהן גדול דורש בפני יקירי ירושלים בליל יום הכיפורים

בציור נראה כהן גדול כשהוא דורש בפני חכמי ירושלים ויקיריה, בלשכת בית אבטינס, במהלך ליל יום הכיפורים, והחכמים נושאים ונותנים עמו בהלכה. סדר זה התקיים בימי בית שני, ומדובר בתקופה בה הכהנים הגדולים היו תלמידי חכמים. אולם במקרים בהם לא היה הכהן תלמיד חכם, היו חכמים אחרים יושבים עמו ודורשים בפניו.

שמעון הצדיק: שמעון הצדיק היה מאחרוני חכמי כנסת הגדולה - כנזכר במשנה באבות: "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה". שמעון הצדיק שימש ככהן גדול, כראש הסנהדרין וכמנהיג ישראל בדורו. מאמרו הידוע: "הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים"[21]. במאמר זה ייסד את המשנה, וממנו והלאה יש בידינו משניות סדורות, כמובא באבות ובמשניות אחרות. כאמור הוא היה האחרון בתקופה הנקראת 'כנסת הגדולה'. אנשי כנסת הגדולה היו מאה ועשרים, מדובר בשלשלת דורות של חכמים, שתחילתה בחגי, זכריה, מלאכי, דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, והמשכה בעזרא ונחמיה והבאים אחריהם, כשהאחרון שבהם היה שמעון הצדיק - "שהיה מכלל מאה ועשרים שקיבל את התורה שבעל פה מכולם"[22]. מימיו והלאה החלה תקופת הסנהדרין, בה ישבו שבעים ואחד חברי הסנהדרין ובראשם ה'זוגות'. שמעון הצדיק היה דור שביעי ליהוצדק הכהן הגדול, שכן, היה בן חוניו, בן ידוע, בן אלישיב, בן יקים, בן ישוע, בן יהוצדק הכהן הגדול[23].

יוחנן כהן גדול: אחד האישים הבולטים בימי בית שני הוא יוחנן כהן גדול, שהוכיח את סמכותו בהלכה והיה מגדולי מתקני התקנות בימי בית שני[24], ומובא בדברי חז"ל: "יוחנן כהן גדול ביטל את הנוקפים - אותן שהיו מכין על גבי העגל בין קרניו. אמר להן יוחנן כהן גדול: עד מתי אתם מאכילין את המזבח טריפות! ועמד ועשה להן טבעות!"

כהנים גדולים שהכינו אפר פרה אדומה: במשנה נימנו כהנים שהכינו אפר פרה אדומה: "מי עשאם? - הראשונה עשה משה, והשניה עשה עזרא, ושבע מעזרא ואילך… ומי עשאן? שמעון הצדיק ויוחנן כהן גדול עשו שתים שתים, אליהו עיני בן הקוף, וחנמאל המצרי, וישמעאל בן פיאבי עשו אחת אחת"[25]. הגמרא מזכירה כמה מכהנים גדולים אלה בהערצה, וכגון: "משמת ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה"[26].

בן קטין כהן גדול: אחד הכהנים הגדולים הנזכרים במשנה הוא - בן קטין, וכתבו עליו הראשונים, ש"כהן גדול היה"[27]. ומתואר אודותיו: "בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור, שלא היה לו אלא שנים, כדי שיהיו שנים עשר אחיו הכהנים העסוקין בתמיד מקדשין ידיהן ורגליהן בבת אחת. ואף הוא עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה"[28].

יהושע בן גמלא: מבין הכהנים הגדולים בימי בית שני, התפרסם יהושע בן גמלא, וזאת, עקב היותו מעורב בנושאים הנוגעים לכלל ישראל. באשר למינויו מובא בגמרא, שהיה צריך לשלם כסף רב למלכות כדי שיתמנה לתפקידו[29], זאת, כדי למנוע תפיסת התפקיד על ידי כהן שאינו ראוי. מעשה זה מלמד שהיו עשירים מישראל ששילמו למלכים כסף, כדי לדחוק את רגליו של כהן צדוקי או כהן עם הארץ ולמנות תחתיו כהן גדול צדיק לכהונתו[30]. ואכן, הוכיח יהושע בן גמלא כי היה ראוי לתפקיד, שכן, תיקן תקנות לכלל ישראל – כמובא בגמרא: "ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל; שבתחילה, מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה… התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים… ועדיין מי שיש לו אב - היה מעלו ומלמדו... ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא. עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן, שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר, ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע"[31].

רבי חנינא סגן הכהנים: רבי חנינא סגן הכהנים[32] נזכר בהרבה מקומות במשנה, וכגון, מנהגו בענייני השתחוואה במקדש: "שלש עשרה השתחויות היו במקדש; [לעומת זאת] של בית רבן גמליאל ושל בית רבי חנניה סגן הכהנים היו משתחוין ארבע עשרה [השתחויות]. והיכן היתה יתירה? - כנגד דיר העצים, שכן, מסורת בידם מאבותיהם ששם הארון נגנז"[33]. נראה שהשתחויה זו נועדה לשמר את זיכרון מקום הגניזה של הארון, אצל שתי משפחות חשובות בישראל, משפחת הנשיא ומשפחת כהנים ידועה. רבי חנינא נזכר בהרבה ענייני הלכה בתלמוד[34], כן נזכר שמו בענייני אגדה, וכגון: "רבי חנינא סגן הכהנים אומר: הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו"[35].

רבי אלעזר בן חרסום: בתלמוד נזכר רבי אלעזר בן חרסום בין הכהנים הגדולים שחיו בימי בית שני, ומתואר עושרו ועושר משפחתו, וכגון בגד הכהונה שעשו לו ליום הכיפורים: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום, שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא, ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה, מפני [שהיה האריג דק] שנראה כערום"[36]. בעיקר מתוארת דבקותו בתורה למרות עושרו הרב: "עשיר אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי, אומרים לו: כלום עשיר היית יותר מרבי אלעזר? - אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה, וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו ועשו בו אנגריא. אמר להן: בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה! אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום שאין מניחין אותך! ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה"[37].

נסיונות הכהנים הגדולים הצדוקים להקטיר קטורת ביום כיפור שלא כהלכה

בציור נראה כהן גדול ביום הכיפורים בהיכל, כשהוא עומד להכנס לקודש הקדשים. לדעת הצדוקים, בשלב זה מניח הכהן את הקטורת (שבידו השמאלית) על הגחלים שבמחתה (הנמצאת בידו הימנית). אולם חכמי הסנהדרין השביעו את הכהן הגדול, שיתן את הקטורת על הגחלים רק לאחר כניסתו לקודש הקדשים, ככתוב: "ונתן את הקטורת על האש לפני ה'", כלומר, בהיותו לפני הארון לפני ולפנים.

רבי ישמעאל בן אלישע: רבי ישמעאל בן אלישע היה מן הכהנים הגדולים אשר שירתו במקדש סמוך לחורבן. ומתואר בתלמוד, כיצד נכנס ר' ישמעאל להקטיר קטורת בקודש הקדשים ביום הכיפורים: "אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי להקטיר קטורת לפני ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות שהוא יושב על כסא רם ונשא ואמר לי: ישמעאל בני, ברכני! - אמרתי לו: יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מדותיך, ותתנהג עם בניך במדת הרחמים, ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו"[38]. מראות אלה מלמדים על קדושתו המיוחדת של כהן גדול זה.

פנחס הסתת: אחד הכהנים הגדולים הפחות ידועים בימי בית שני, אך כהונתו מוכיחה על שיטת הבחירה של הכהנים הגדולים לפי חכמתם וצידקותם ולא לפי עושרם. כך מובא במדרש: "מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול, ויצאו אחיו הכהנים וראוהו חוצב באבנים, ומילאו המחצב לפניו דינרי זהב. ומנין שאחיו מגדלין אותו - אם אין לו? שנאמר: 'והכהן הגדול מאחיו' – גדלהו משל אחיו". המקרה של כהן גדול זה מלמד, כי במהלך ימי בית שני היו תקופות של מינוי כהנים גדולים, בבחירה עניינית לפי החכמה הצידקות והקדושה.

כהן גדול צדוקי ובייתוסי בימי בית שני: לאור העובדה שהיו כהנים גדולים, שקנו את משרתם מידי הנציבים הרומאים, הנהיגו במקדש הנהגות מיוחדות ביחס לכהנים עמי ארצות, להכין אותם לעבודת יום הכיפורים. חלק מהם נחשדו אף כצדוקים, ולפיכך השביעו אותם שינהגו כדעת חכמי הפרושים. להלן מנהגים שהונהגו במקדש, להבטיח כי עבודת יום הכיפורים תיעשה כהלכה: "מסרו לו זקנים מזקני בית דין, וקורין לפניו בסדר היום [של יום הכיפורים]. ואומרים לו: 'אישי כהן גדול! קרא אתה בפיך, שמא שכחת, או שמא לא למדת'. ערב יום כפורים שחרית מעמידין אותו בשער מזרח ומעבירין לפניו פרים ואילים וכבשים כדי שיהא מכיר ורגיל בעבודה. מסרוהו זקני בית דין [הסנהדרין] לזקני כהונה, והעלוהו לעליית בית אבטינס, והשביעוהו, ונפטרו והלכו להם. ואמרו לו: 'אישי כהן גדול! אנו שלוחי בית דין, ואתה שלוחנו ושליח בית דין, משביעין אנו עליך במי ששיכן שמו בבית הזה, שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך. הוא פורש ובוכה [על שחשדוהו] והן פורשין ובוכין [שמא חשדו באדם כשר]. אם היה חכם - דורש [בפני הכהנים] ואם לאו - תלמידי חכמים דורשין לפניו. ואם רגיל לקרות [בתורה שבכתב] – קורא, ואם לאו - קורין לפניו. ובמה קורין לפניו? - באיוב ובעזרא ובדברי הימים. זכריה בן קבוטל אומר: פעמים הרבה קריתי לפניו בדניאל [כי אותו כהן ידע רק ארמית]"[39]. גדלותם של חכמי ימי בית שני, כמו רבן גמליאל ורבי יוחנן בן זכאי היתה, שלמרות שבתקופתם נתמנו כהנים גדולים בדרך לא כשרה והיו ביניהם צדוקים ועמי ארצות, לא נמנעו מלבוא למקדש ומלהשתתף בעליה לרגל לחצרות הקודש, אלא נהגו כאילו מדובר בכהן גדול וצדיק. כי העיקרון שהנחה אותם הוא, שמצות הקרבנות במקדש חייבת להתקיים, והעולם מתקיים על העבודה, ולפיכך יש להמשיך ולקיימה גם כשיש כהנים שאינם ראויים לתפקידם.

מעשים שהיו

כהנים גדולים צדוקים בימי בית שני

הקטרת הקטורת ביום הכיפורים: "מעשה בצדוקי אחד [כהן גדול] שהתקין [את הקטורת על הגחלים] מבחוץ [והכניס לקודש הקדשים] . ביציאתו היה שמח שמחה גדולה. פגע בו אביו, אמר לו: בני, אף על פי שצדוקין אנו - מתיראין אנו מן הפרושים. אמר לו: כל ימי הייתי מצטער על המקרא הזה [לקיים]: 'כי בענן אראה על הכפורת'. אמרתי, מתי יבוא לידי ואקיימנו! עכשיו שבא לידי - לא אקיימנו?! אמרו: לא היו ימים מועטין עד שמת והוטל באשפה, והיו תולעין יוצאין מחוטמו. ויש אומרים: ביציאתו ניגף... וכמין קול נשמע בעזרה, שבא מלאך וחבטו על פניו. ונכנסו אחיו הכהנים ומצאו ככף רגל עגל [כלומר רגל מלאך] בין כתפיו" (יומא יט, ב).

ניסוך המים: "מעשה בצדוקי אחד [כהן גדול] שניסך [ניסוך המים] על גבי רגליו[40], ורגמוהו כל העם באתרוגיהן. ואותו היום נפגמה קרן המזבח, והביאו בול של מלח וסתמוהו, לא מפני שהוכשר לעבודה אלא מפני שלא ייראה מזבח פגום" (סוכה מח, ב).

---

[1] משלי י, כז.

[2] יומא ט, א.

[3] 'סדר עולם זוטא', פרק חמישי, וכמובא במשך חכמה במדבר כז, כא.

[4] דברי הימים א' ה, כט - מא. בתוספות ליומא שם ד"ה 'ולא', מובאת אפשרות ששמונה עשר הכהנים כוללים את סגני הכהנים או את הכהנים ששמשו במשכן - מאחרי פנחס בן אלעזר, כמובא ברשימה שם בדברי הימים; אם כי עלי הכהן אינו נזכר שם. ויש הגורסים שמונה או שנים עשר במקום שמונה עשר, וראה בתוספות ישנים שם.

[5] יומא ט, א.

[6] יומא א, א.

[7] ירושלמי קידושין א, ז.

[8] סנהדרין יד, א.

[9] בראשית רבה צב, ה.

[10] ראה משנה מסכת שקלים פרק ח ה: "פרוכת עביה טפח... ושלש מאות כהנים מטבילין אותה", וכתב הרמב"ם שם: "וכל מה שנאמר בפרוכת הזו אינו אלא גוזמא, וכך ביאר התלמוד". כך גם כתב במסכת מידות ג, ח בעניין גפן של זהב שבמקדש: "ואמרו [במשנה] 'שלש מאות כהנים' - גוזמא, והכוונה בכך, שהיה מתאסף עליה הרבה [כהנים]". כך גם כתב במסכת תמיד ב: "שלש מאות כור... אין זה אלא גוזמא, וכך באר התלמוד". כן ראה רש"י חולין צ, ב: "'שלש מאות כהנים' – גוזמא".

[11] יומא שם.

[12] יומא לז, א; לח, א.

[13] יומא מז, א.

[14] תוספות ישנים שם.

[15] פסחים נז, א.

[16] וכך כותב הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה כי הוא היה כהן גדול, אם כי יש הסוברים שהוא לא היה כהן גדול (אבן עזרא חגי א, א).

[17] כל אלו מוזכרים בתוספות רי"ד יומא ט, א.

[18] ברכות ז, א.

[19] ראה בערכו.

[20] ראה הקדמה ליד החזקה. עם זאת, לא מצינו במפורש בדברי חז"ל שעזרא היה כהן גדול, ויש מקום לברר את מקורו של הרמב"ם. וראה בקדמוניות היהודים ספר אחד עשר (ה, א) שעזרא היה 'כהן ראשון לאלוקים'.

[21] אבות א, ב.

[22] הקדמת הרמב"ם למשנה תורה.

[23] על פעולותיו וצדקותו ראה בערכו.

[24] באשר לזהותו ותקופתו יש מקום לדיון ראה ספר 'באורך נראה אור' מאת הרב עזריה אריאל.

[25] משנה מסכת פרה פרק ג.

[26] משנה סוטה ט, טו.

[27] רש"י יומא לז, א.

[28] יומא לז, ב.

[29] יומא יח, א; יבמות סא, א.

[30] אמנם ביבמות סא, א; אמרו: "אמר רב אסי: תרקבא דדינרי עיילא ליה מרתא בת בייתוס לינאי מלכא על דאוקמיה ליהושע בן גמלא בכהני רברבי", ואמרו בגמרא: "קטיר קחזינא הכא", כלומר, העובדה שמרתא בת בייתוס שילמה כסף למלך לצורך המינוי, הדבר מלמד על 'קשר רשעים', עיין ברש"י. אולם, יש לומר, שה'קטיר' שנעשה במקרה זה, לשלם למלכות יותר כסף, כדי לדחוק את רגלי הצדוקים, ולכבוש את התפקיד עבור אדם צדיק, אין זה קשר רשעים אלא קשר צדיקים.

[31] בבא בתרא כא, א.

[32] יתכן ששימש כסגן ואחר כך גם ככהן גדול, ראה תנחומא תצוה ג, אלא שדבק בו השם 'סגן הכהנים'. יש גירסאות בתלמוד שם נזכר רבי 'חנניה' סגן הכהנים, והכוונה אחת.

[33] משנה שקלים ו, א.

[34] משנה מסכת פרה ג, א; וכך בעדויות ב, א; ועוד.

[35] אבות ג, ב; כן ראה באבות דרבי נתן - כ: "רבי חנניה סגן הכהנים אומר: כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה: הרהורי רעב. הרהורי שטות… הרהורי עול בשר ודם".

[36] יומא לה, ב.

[37] יומא לה, ב.

[38] ברכות ז, א.

[39] משנה יומא א, ג – ו.

[40] ינאי המלך נטל לעצמו כתר כהונה, כמובא בקידושין סו, א. המעשה בניסוך המים מובא בכתבי יוסף בן מתיתיהו (קדמוניות יג, יג, ה) שם מתואר שינאי נהג כמו הצדוקים ובעלותו למזבח ניסך מים על רגליו.