יתום
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
יתום: ולד בהמה שנולד לאחר מות אמו, והוא מפסולי הקדשים.
נאמר בתורה: "שור או כשב או עז כי יולד, והיה שבעת ימים תחת אמו, ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אשה לה'"[1], ודרשו חכמים: "'תחת אמו' – פרט ליתום", שהיתום שמתה אמו - פסול למזבח[2].
'יתום' מהו? נחלקו תנאים בהגדרת 'יתום': יש אומרים שיתום זה ולד שמתה אמו או שנשחטה עם לידתו, שלא היה להם קיום יחד[3]. ויש אומרים שכל עוד קיים עור הלידה העוטף את הולד, היכול לשמש לולד כיסוי וחימום, אין זה בגדר 'יתום', שדומה כאילו אמו קיימת[4]. מצינו דעה בדברי חז"ל, שיתום כשר להקרבה על גבי המזבח[5], אולם נפסקה הלכה כדעה ראשונה, ש'יתום' פסול למזבח[6].
מהות הפסול: אין הולד מוגדר כ'יתום' אלא כשמתה אמו בגמר הלידה, כלומר, שהיתה חיה עד סוף הלידה ומעט לאחר מכן, אבל אם מתה קודם שנגמרה הלידה, אין הוולד פסול משום 'יתום' אלא משום 'יוצא דופן'*[7].
יתום
'יתום' הוא ולד בהמה, שמתה אמו מיד לאחר הלידה, ודינו, שפסול לקרבן.
חלות מצוות על ה'יתום': יש מצוות והלכות במקדש, שאינן חלות על ה'יתום'. וכגון, הקדש למזבח אינו חל על היתום. גם אדם שהמיר קדושת בהמה אחרת כדי שתחול על היתום אין תמורה* זו חלה עליו, זאת, למרות שתמורה חלה על בעל מום, עם זאת אינה חלה על היתום[8]. עוד אמרו חכמים, שאין היתום נכנס לדיר להתעשר ולהתקדש כמעשר בהמה* עם שאר הבהמות[9]. דיני בכורה חלים על היתום, שאם הוולד היתום הוא בכור קדוש בקדושת בכורה, וינהגו בו כבכור שלא אפשר להקריבו שדינו לרעות עד שיפול בו מום, וייאכל לכהן[10]. יש מהאחרונים שכתבו שעיקר האיסור הוא להקדיש יתום למזבח, אבל בדיעבד אם הקדישו והקריבו לא עברו על איסור[11].
[1] ויקרא כב, כז.
[2] בכורות נז, א; חולין לח, ב.
[3] ת"ק בכורות שם, וראה פירוש המשנה לרמב"ם בכורות ט, ד.
[4] דעת ר' יהושע שם וראה רש"י בכורות נז, ב ד"ה נתגלתה.
[5] מכילתא בא פרשה יח כדעת שמעון בן עזאי.
[6] רמב"ם איסורי מזבח ג, ד; בכורות ו, יד.
[7] חולין שם וברש"י; וכן ראה רמב"ם איסורי מזבח שם; ראה גם דעת הראב"ד בהשגות שם (ג, יא) שמשמע שאיסור יתום הוא איסור בפני עצמו.
[8] בכורות מב, א.
[9] בכורות נז, א; רמב"ם בכורות ו, יד.
[10] חולין קלו, ב וברש"י.
[11] אבן האזל איסורי מזבח שם בדעת הרמב"ם.