יין קרוש

יין קרוש: יין נסכים שקרש לאחר שירד לשית שביסוד המזבח.

שני ספלי כסף היו בגג מזבח העולה, בקרן מערבית דרומית: הספל המזרחי נועד לצורך ניסוך היין* של הקרבנות הטעונים נסכים[1], ואילו הספל המערבי נועד לניסוך-המים* בחג הסוכות[2]. בתחתית הספלים היו נקבים במזבח, דרכם זרמו המים והיין דרך נקבים חלולים עד שהגיעו לבור אגירה מתחת לקרקע העזרה. בור זה - הנקרא 'שית'* - היה ממוקם בין הכבש והמזבח, ולתוכו נשפכו המים והיין של הנסכים[3]. מדי שנים אחדות היו פרחי-כהונה* יורדים לשית, ומעלים את היין שהצטבר שם כשהוא קרוש[4]. את היין הקרוש שמצאו שם, שבמראיתו דמה לעיגולי דבלה, היו שורפים במקום קדוש בעזרה, שכשם שניסוכו בקדושה - כך שריפתו בקדושה, שעדיין יש ביין זה קדושה ואסור בהנאה[5]. עם זאת, הנהנה מיין זה לא עבר על איסור מעילה[6].

יין נסכים שהצטבר בשית המזבח

בציור נראים ילדים פרחי כהונה, כשהם יורדים לשית הסמוך ליסוד המזבח, ומעלים משם יין קרוש, שהצטבר, ונראה כמין עיגולי דבלה.

מן המדרש

אמרו חכמים מיום שחרב בית המקדש, ובטלו הנסכים, פסק יין קרוש הבא משניר, הוא הר חרמון[7]. כלומר, ביטול עבודת המקדש והבאת יין לנסכים, גרם למיעוט ברכה ולביטולו של יין חשוב, שמחמת ואיכותו המיוחדת היה נראה כקרוש[8].

---

[1] הקרבנות המחייבים נסכים ראה ערך נסכים.

[2] משנה סוכה מח, א-ב.

[3] סוכה מט,א; רש"י שם; רש"י סוכה מח,ב ד"ה כמין; מאירי מידות ג, ב. ובירושלמי (סוכה פ"ד ה"ו) מבואר שהיה ממוקם בין האולם למזבח.

[4] סוכה מט, א.

[5] סוכה שם ורש"י.

[6] מעילה יא, א-ב; רמב"ם הלכות מעילה ב, ט.

[7] סוטה מח, ב; ובירושלמי סוכה שם נאמר רק שבטל 'יין קרוש' וכן במדרש איכה רבה פרשה ד.

[8] ראה קרבן העדה ופני משה שם.