יותרת הכבד
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
יותרת הכבד: אחד האיברים הפנימיים בבהמה, והוא מאימורי הקרבנות הקרב על גבי המזבח.
השם 'יותרת הכבד' נזכר כמה פעמים בתורה כאחד מחלקי האימורים הקרבים על המזבח. פעמים שהדבר מופיע בשם - "יותרת הכבד"[1], ופעמים בשם – "היותרת על הכבד"[2], ופעם בשם "היותרת מן הכבד"[3] - והכל עניין אחד הוא[4]. אונקלוס מתרגם: "חצר כבדא", ומכאן השם 'חצר הכבד', המופיע בדברי חז"ל בכמה מקומות[5]. כמו כן מצינו בדברי חז"ל את השם: 'אצבע הכבד'[6].
זיהוי יותרת הכבד: נחלקו רבותינו הראשונים בזיהוי יותרת הכבד. יש מהראשונים שזיהו את יותרת הכבד עם טרפש הכבד, הסרעפת, שהוא השריר הנמצא בין הריאה לכבד, והמפריד בין אברי הנשימה שבבית החזה לבין איברי העיכול שבחלל הבטן[7]. להלכה כתבו הראשונים שאין לזהות את יותרת הכבד עם הסרעפת, אלא עם קצהו התחתון של הכבד, המופרד מעט ממנו והיוצא ממנו כמין בהן היוצאת מן היד[8].
יותרת הכבד, מאימורי הקרבנות: יותרת הכבד נכלל באימורים הקרבים על המזבח. אבר זה ניטל כאימורים מכמה מיני קרבנות: מן השלמים[9], מן החטאות - בין חטאות פנימיות[10] ובין חטאות רגילות[11], ומן האשמות[12].
יותרת הכבד
בתמונה נראה הכבד – גוש הבשר הגדול שבמרכז התמונה. משמאל לכבד ובצמוד לו נראה גוש בשר מאורך בצבע הכבד, חלק זה נקרא 'יותרת הכבד', והוא החלק העולה על גבי המזבח.
היותרת העולה על גבי המזבח: נאמר בתורה: "ואת היותרת מן הכבד מן החטאת הקטיר המזבחה"[13], מכאן למדו חכמים שכאשר מקטירים את יותרת הכבד נוטל עמה מעט מן הכבד[14], ולא התפרש שיעורו, ויש מי שכתב שיש ליטול כזית מן הכבד[15].
יותרת הכבד מותרת באכילה: אף על פי שיותרת הכבד היא מן האימורים הקרבים על גבי המזבח, הרי היא מותרת באכילה בבהמת חולין, ואין דינה כשאר החלבים הקרבים שאסורים לאכילה, לפי שלא נקראה 'חלב' אלא לעניין קרבן, ולפי שמקטירים על גבי המזבח דברים אלו מן הקרבן נקראו 'חלב', שהם הדבר הטוב והמשובח המורם לשם[16].
[1] שמות כט, כב ועוד.
[2] שם כט, יג ועוד.
[3] ויקרא ט, י.
[4] וראה רש"י ויקרא ג, ט.
[5] יומא פג, א; חולין לח, ב וראה שם בתוספות ד"ה חצר.
[6] תמיד ד, ג.
[7] רש"י ויקרא שם; רש"י ברכות מד, ב וחולין שם; יראים סימן מז.
[8] הקדמת הרמב"ם לקדשים (עמ' י' במהדורת הר' קאפח), הובא בכסף משנה בהלכות מעשה הקרבנות א, יח. גם חוקרים רבים זיהו את יותרת הכבד עם האונה המזונבת של הכבד (caudate lobe) הנפרדת מן הכבד בכבד של בהמות.
[9] ויקרא ג, ד. לגבי שלמי בקר, ובהמשך (פס' י', טו) גם לגבי שלמי כבשים ועיזים.
[10] ד, ט. לגבי חטאת פר כהן משיח וראה מנחת חינוך קלח, ז.
[11] שם ד, לא.
[12] שם ז, ד. וראה תוספתא חולין ט; רמב"ם מעשה הקרבנות א, יח.
[13] ויקרא ט, י.
[14] תורת כהנים נדבה, פרשה יד; רמב"ם שם.
[15] פנים יפות ויקרא ג, י.
[16] רמב"ם מאכלות אסורות ז, ה; רמב"ן ויקרא ג, ט; ראבי"ה סימן אלף צח.