יהוידע הכהן
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 4 דקות
יהוידע הכהן: שימש ככהן הגדול בימי בית ראשון בימי המלך יואש.
מבין עשרים הכהנים ששימשו בכהונה גדולה בימי בית ראשון, נמנה יהוידע שמיני במספר ככהן גדול[1]. יהוידע היה חתנו של יהורם מלך יהודה, והוא ואשתו יהושבעת פעלו לחיזוק מעמד המקדש, ולהעמדת מלך מבית יהודה על כס השלטון.
מנהיג בדורו: חז"ל תיארו את יהוידע כאדם העושה את תפקידו באופן נמרץ והחלטי, ודרשו עליו את הפסוק: "בצור ירוממני" ומשוים אותו לאבן צור[2]. חכמים הגדילו את דמותו והפליגו במעלת צידקותו של יהוידע, אשר פעל גדולות לשינוי פני הדברים בדורו. בדורות שלפניו, היו ישראל עובדים לבעל בצד העבודה שהתקיימה במקדש, ובא יהוידע וביער את העבודה זרה, והחזיר את אנשי דורו לעלות ולעבוד את ה' במקדש. חכמים אף ערכו השוואה בין יהוידע לאהרן הכהן, ואמרו: "אילו היה אהרן קיים בדורו של יהוידע - יהוידע גדול ממנו בשעתו"[3], וכוונתם לומר, שבעת חטא העגל, חשש אהרן מלצאת כנגד בני דורו בתקיפות, וניסה ללכת עמם בדרכי נועם, ולעכב אותם מלחטוא, אולם בסופו של דבר התברר, שרצונו לפייס את העם הביא לכך שהזהב שאסף מהם - הפך להיות עגל זהב לעבודה זרה. לפיכך מציינים חכמינו ז"ל את יהוידע ביחס לאהרן, שיהוידע לא חשש מן העם, אלא כפה עליהם ללכת בדרך התורה, ככתוב: "ויכרות יהוידע ברית בינו ובין כל העם ובין המלך להיות לעם לה'", וכתוצאה מברית זו, נאמר: "ויבואו כל העם בית הבעל ויתצוהו, ואת מזבחותיו ואת צלמיו שיברו, ואת מתן כהן הבעל הרגו לפני המזבחות"[4]. כן אמרו חכמים, שהיתה לו השפעה גדולה על המלך, וכלשון המדרש: "כל זמן שהיה יהוידע קיים - יואש היה עושה רצון בוראו"[5], שבעודו חי, היה מוראו של יהוידע על יואש, אך לאחר מותו - שינה יואש את הנהגתו לרעה.
יהוידע מחזיר את השלטון לבית דוד ומחדש את פני המקדש: אחת הפעולות החשובות שיהוידע היה שותף להן, היא החזרת כתר המלכות לזרע בית דוד. עתליה המלכה הרגה את זרע המלוכה ורצתה להרוג גם את יואש, אך יהוידע הכהן ואשתו יהושבעת, הסתירו אותו מעיני עתליה ב'חדר המטות'* שבמקדש, שם נחבא בילדותו. משגדל יואש הכתיר יהוידע את יואש הצעיר למלך; את עתליה המלכה הוציאו להורג, ואילו יואש נמשח בשמן המשחה תחתיה למלך[6]. יהוידע - יחד עם יואש המלך - פעלו יחדיו לחזק את בדק הבית. לשם כך יצאו בקריאה אל העם להעלות את תרומותיהם למקדש, ומשנצטברו תרומות לרוב ניגשו לבדק הבית, זאת, לאחר שהבית הוזנח משך דורות. גזברי המקדש שכרו אדריכלים, מומחים ופועלים, כגון: חוצבים וחרשי אבן, וכן חרשי עץ, ברזל ונחושת, כן קנו חומרים הנדרשים לצורך העבודה: אבנים, עץ ונחושת[7]. בכסף הנותר עשו כלי שרת חדשים, כגון: כלי שיר, כפות וכלי כסף וזהב[8], כך חידש הבית את פניו מאות שנים אחר בניינו בימי שלמה.
יהוידע הכהן והמלך יואש כורתים ברית עם ישראל לשוב אל התורה ואל המקדש
עם עלות המלך יואש על כסא מלכותו, כורת יהוידע הכהן (עומד מאחרי כסא המלך) ברית עם ישראל לחזור לשמירת מצות התורה ולשוב לעבודת המקדש ככתוב (דברי הימים ב' כג, טו): "ויכרות יהוידע ברית בינו ובין כל העם ובין המלך להיות לעם לה'". העם נענה, ומסיר את הבעלים מירושלים, ועבודת המקדש מתחדשת כבעבר.
נשות יהוידע: אחת השאלות, שהעסיקו את חכמי ישראל היא, העובדה שמובאת במקרא שיהוידע נשא שתי נשים; הרי הלכה היא, שכהן גדול נושא אשה אחת בלבד? כך מובא בהלכה: "מצות עשה על כהן גדול שישא נערה בתולה... ואינו נושא שתי נשים לעולם... [אלא] אחת ולא שתים!" לישוב השאלה, יש מן הפרשנים שדייקו בפסוקים, ומתברר, שמתקבלת שם הבנה שונה, ככתוב: "בן שבע שנים יואש במולכו... ויעש יואש הישר בעיני ה' כל ימי יהוידע הכהן. וישא לו יהוידע נשים שתים ויולד בנים ובנות", כשכוונת הפסוקים לומר, שיהוידע, אשר טיפל בנער הצעיר, הוא זה שהשיא לנער שתי נשים, ובכך נופלת הקושיה[9], וכך נראה מתוך העניין. אולם יש מן הפרשנים והפוסקים אשר פירשו את הפסוק כפשוטו, שיהוידע, הוא זה אשר נשא לו שתי נשים. ניתנו הסברים אחדים לעובדה זו: א. יהוידע, אכן, נשא אשה נוספת, אך משהגיע יום הכיפורים גרש אותה[10]. ב. יהוידע נשא שתי נשים זו אחר מיתת זו, או לאחר גירושי הראשונה[11]. ג. יהוידע נשא שתי נשים לפני שנתמנה להיות כהן גדול, וכהן הדיוט לא נאסר עליו לשאת שתי נשים, וממילא אינו צריך לגרש אחת משנתמנה לכהן גדול. הדבר מדויק בלשון חז"ל, הדורשים את הפסוק האמור בכהן גדול: "כי אם בתולה מעמיו יקח אשה" – 'אשה' – "אחת ולא שתים"[12]. נמצא, שהציווי לשאת אשה אחת בלבד נאמר לכהן הגדול דווקא, אך אם כבר נשאה בעודו כהן הדיוט, אינו צריך לגרשה[13].
אחרית ימיו: יהוידע נפטר בשיבה טובה בגיל מאה ושלשים שנה ונקבר בעיר דוד בקבורת המלכים[14]. בנו וממשיך דרכו היה זכריה בן יהוידע הכהן, אשר לימים נרצח בחצרות המקדש על מחאתו כנגד עוזבי ה' ועובדי העבודה הזרה.
מדרשו של יהוידע כהן גדול
מעטות הדרשות שנותרו מימי בית ראשון, שכן, עיקר דרשות התנאים הנזכרות בתלמוד יסודן בימי בית שני ולאחר החורבן. התנא הראשון הנזכר בתלמוד הוא שמעון הצדיק משיירי כנסת הגדולה. יוצא מכלל זה, הוא הדרש ששרד מימי יהוידע כהן גדול, כדלהלן: "זה מדרש דרש יהוידע כהן גדול: 'אשם הוא! אשום אשם לה'!' זה הכלל, כל שהוא בא משום חטא ומשום אשמה, ילקח בו עולות - הבשר – לשם, והעורות - לכהנים. נמצאו שני כתובים קיימים: 'אשם לה'' ואשם לכהנים, ואומר: 'כסף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' - לכהנים יהיו' (מלכים ב' יב)"[15].
[1] סדר עולם זוטא.
[2] סדר עולם רבה פרק יח.
[3] קהלת רבה פרשה א.
[4] דברי הימים ב כג, טז.
[5] במדבר רבה פרשה כג.
[6] דברי הימים ב פרק כד.
[7] דברי הימים ב' כד ,יא. הרחבה בעניין ראה בערך על יואש בן אחזיה.
[8] דברי הימים ב כד, יד. ואילו בספר מלכים ב יב,יד נאמר: "אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית ה' סִפּוֹת כֶּסֶף מְזַמְּרוֹת מִזְרָקוֹת חֲצֹצְרוֹת כָּל כְּלִי זָהָב וּכְלִי כָסֶף מִן הַכֶּסֶף הַמּוּבָא בֵית ה'. כִּי לְעֹשֵׂי הַמְּלָאכָה יִתְּנֻהוּ וְחִזְּקוּ בוֹ אֶת בֵּית ה'. חז"ל (כתובות קו,ב) עמדו על סתירה זו, ותירצו שעשיית הכלים התחילה רק לאחר סיום עבודות השיפוץ ולא לפני כן!
[9] ברכי יוסף סימן לא' ד"ה ומורי, בשם רבו.
[10] הראב"ד על הרמב"ם בהל' איסורי ביאה יז,יג; תוס' ישנים למסכת יומא יג, א.
[11] הרב המגיד על הרמב"ם שם ד"ה אינו נושא.
[12] יבמות נט, א.
[13] וראה רמב"ם איסורי ביאה יז, יג, ובאור שמח שם.
[14] מלכים א פרק יא – יב. דברי הימים ב פרק כד – טו.
[15] משנה שקלים ו, ו. לפי דעת היעב"ץ בספרו ח"ג עמוד 170, אין הכוונה ליהוידע הכהן הגדול של בית ראשון, אלא כנראה של בית שני, שכן הכהנים הגדולים בימי בית ראשון נקראו סתם 'כהן' ובימי בית שני נקראו 'כהן גדול', אך הדבר צריך עיון שכן ישנם כמה גרסאות בהם נאמר 'זאת מדרש דרש יהוידע הכהן' וכן הפסוק המובא כאן הוא מפרשת יהוידע הכהן של בית ראשון.