יאשיהו

יאשיהו: מלך יהודה הששה עשר – מחדש המקדש ומכנס את כלל שבטי ישראל לחוג את הפסח במקדש.

יאשיהו, בנו של אמון, עלה על כיסא המלוכה בגיל שמונה, ומלך שלשים ואחת שנה על ירושלים. חכמים אמרו עליו, שלמרות שאביו הרשיע, צמח ממנו בן שהחזיר עטרה ליושנה בירושלים, כדרך שעשה סבו חזקיה המלך, ודרשו את הפסוק: "'מי יתן טהור מטמא' – כגון יאשיהו מאמון'[1]. זכה יאשיהו שייאמר עליו יותר מכל מלך אחר: "וכמוהו לא היה לפניו מלך, אשר שב אל ה' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו - ככל תורת משה - ואחריו לא קם כמוהו"[2].

מציאת ספר תורת משה: במלאת לו שמונה עשרה שנה מינה יאשיהו שרים מיוחדים, המופקדים על בדק הבית - "לחזק את בית ה' אלהיו"[3]. הכהנים והלויים במלכותו אספו תרומות לבדק הבית - "ויתנו על יד עשה המלאכה המופקדים בבית ה'... לבדוק ולחזק הבית". במהלך התיקונים ומלאכת הבניין, נמצא ספר התורה, שהיה גנוז בעבר בקדש הקדשים, ככתוב: "ובהוציאם את הכסף המובא בית ה', מצא חלקיהו הכהן את ספר תורת ה' ביד משה"[4], כלומר, מצא את הספר שנכתב בכתב ידו של משה רבינו, ונמסר ללויים להפקידו במקדש. הספר נגנז, ככל הנראה, על ידי הכהנים בשעת חרום במקום נסתר, כדי להציל אותו מיד מלכים כמנשה. גילוי הספר, לאחר שנעלם שנים ארוכות מבית קדשי הקדשים, גרם לזעזוע של המלך יאשיהו ושריו. המלך שלח שליחים אל חולדה הנביאה לשמוע את דבר ה' בעניין. ותשובתה היתה: "כה אמר ה': הנני מביא רעה על המקום הזה ועל יושביו את כל האלות הכתובות על הספר..."[5] שכן, מצאו את הספר פתוח בקללות האמורות בפרשת התוכחה בדברים. בעקבות דברי הנבואה הקשים כינס יאשיהו את העם לחצרות המקדש, לכרות עמם ברית מחודשת לשמירת מצוות התורה, ככתוב: "ויעל המלך בית ה' וכל איש יהודה ויושבי ירושלם... מגדול ועד קטן, ויקרא באוזניהם את כל דברי ספר הברית הנמצא בית ה'... לעשות את דברי הברית הכתובים על הספר הזה"[6]. הנבואה הקשה הביאה את יאשיהו למעשה נוסף, כלומר, החשש לחורבן מתקרב, וציוה לגנוז את ארון הברית, וכדברי חז"ל: "מה ראה שגנזו? - ראה שכתוב [בספר שנמצא]: 'יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך' - עמד וגנזו, שנאמר: 'ויאמר ללויים המבינים... תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה בן דויד מלך ישראל'"[7].

גניזת ארון הברית

בציור נראים כהני המקדש גונזים את ארון הברית במבנה מיוחד שהכין שלמה בבטן האדמה.

פסח יאשיהו: במהלך הברית שכרת יאשיהו עם העם, קיבלו ישראל על עצמם ללכת בדרכי התורה. יאשיהו מזרז את העם לעשות קרבן פסח תוך שיתוף שאר שבטי ישראל, כגון אפרים ומנשה ונפתלי, וכך מתארים הכתובים את הפסח: "כי לא נעשה כפסח הזה מימי השופטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה, כי אם בשמונה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לה' בירושלים'[8]. עוד נאמר: "ולא נעשה פסח כמוהו בישראל מימי שמואל הנביא, וכל מלכי ישראל לא עשו פסח אשר עשה יאשיהו"[9]. אמנם כבר התקיימו בחג הפסח מעמדים מיוחדים בבית המקדש, כגון בימי חזקיה המלך, אולם פסח זה נתייחד בעובדה שכל שבטי ישראל משתי הממלכות - יהודה וישראל – עלו לרגל להשתתף במעמד[10].

מתוך קינות לתשעה באב

'ויורו המורים למלך יאשיהו, עודנו עוצם עיניו בגוו נוחצים, חץ אחר חץ מורים ולוחצים, צדוהו ושמוהו כמטרה לחיצים, ויזרקו בו שלש מאות חיצים. קלים היטו אחריו אוזן - מוצא פיהו... צדיק הוא ה' כי מריתי פיהו... גם בכל מלכי ישראל אשר קמו לגדור, לא קם כמוהו מימות אביגדור' (ר' אליעזר הקליר).

אחרית ימיו: בימיו יצא פרעה מלך מצרים להלחם באשור, אשר כבש ממלך ארם את כרכמיש. פרעה יצא למסע עם חילו, כשהוא מתכוון לעבור דרך ארץ ישראל, ולהגיע לנהר פרת[11]. יאשיהו אסף את חילו ויצא להלחם בפרעה נכה, כשהוא מתכוון לקיים את הפסוק: "וחרב לא תעבור בארצכם"[12]. במהלך הקרב ליד העיר מגידו נפגע יאשיהו על ידי המורים בקשת, הובל לירושלים ושם מת. חז"ל מייחסים את העונש ליאשיהו ונפילתו במלחמה, על שלא נמלך בירמיה הנביא בטרם יצא לקרב[13]. היציאה למלחמה ומותו של יאשיהו מתוארים בדברי חז"ל במדרש, שאמר יאשיהו: "'וחרב לא תעבור בארצכם', וחרבו של אותו רשע [פרעה] עוברת בארצי ובתחומי?! - והוא לא היה יודע שכל דורו עובדי עבודת כוכבים היו [ולא יצליח בקרב]... לפיכך: 'ויורו היורים למלך יאשיהו'... שלש מאות חיצים ירו בו עד שנעשה גופו ככברה והיה ירמיהו מצית [מאזין] אחריו... ומה היה אומר? – 'צדיק הוא ה' כי פיהו מריתי'"[14]. מותו של יאשיהו מהווה את תחילת שקיעתה של מלכות יהודה, ומפלתו במלחמה קירבה את הגלות ואת חורבן הבית הראשון.

פסח יאשיהו

חג הפסח שהתקיים בימי יאשיהו מתואר לפרטיו, ויש בפרטים אלה כדי לשפוך אור על שאלות שונות באשר לקיום חג הפסח בהמון רב, ובתכנון בזמן קצר. לפי המתואר בכתובים סיפקו המלך והשרים בהמות לרוב לצורך הקרבת הפסחים - כשלושים ושמונה אלף כבשים, וכן העמידו בני בקר לצורך שלמי חגיגה כארבעת אלפים. מספר זה התבקש לאור העובדה שהתכנסו לירושלים מכל שבטי ישראל ויהודה. לאור העובדה של ריבוי העם ומאידך מספר הכהנים המצומצם, מתוארת שיטת העבודה בבית המקדש, שהשחיטה נעשתה על ידי ישראל, הכהנים קיבלו את הדם והלויים עסקו בהפשטת העור (דברי הימים ב' לה, א).

כתיבת ספר תורה על ידי משה וגניזתו בימי יאשיהו

הרמב"ם בהקדמתו למשנה מביא את דברי חז"ל (דברים רבה ט, ט) המתארים כיצד כתב משה ספר תורה בכתב ידו והפקיד אותו בידי שבט לוי: "ולפני מותו [של משה] נתעסק בכתיבה, וכתב שלשה עשר ספרי תורה כולם גוילים מן 'ב' – 'בראשית' עד 'ל' – 'כל ישראל', ונתן ספר לכל שבט שיתנהג על פיו, והשלשה עשר נתנו ללויים, ואמר להם: 'לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'". עוד כתב הרמב"ם (בית הבחירה ד, א) שהספר שכתב משה ונתן לשבט לוי סופו שנגנז במעבה האדמה במקדש, וכלשונו: "אבן היתה בקדש הקדשים במערבו שעליה היה הארון מונח... ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות. ויאשיהו המלך ציוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר: 'ויאמר ללויים... תנו את ארון הקודש בבית אשר בנה שלמה... ונגנז עמו מטה אהרן והצנצנת ושמן המשחה".

---

[1] במדבר רבה יח.

[2] מלכים ב כג, כה.

[3] דברי הימים ב' לד, ט.

[4] דברי הימים ב' לד, יד.

[5] דברי הימים ב' לד, כד.

[6] דברי הימים ב' לד, ל.

[7] יומא נב, ב.

[8] מלכים ב כג, כא – כג.

[9] דברי הימים ב לה, יז.

[10] רש"י דברי הימים ב לה, יח.

[11] רד"ק מלכים ב כג, כט.

[12] ויקרא כו, ו.

[13] תענית כב, ב.

[14] איכה רבה פרשה א, נג.