טומטום ואנדרוגינוס
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות
טומטום ואנדרוגינוס: אדם שסימני זכר ונקבה אינם ניכרים אצלו - נקרא 'טומטום'. לעומתו, מי שמופיעים בו סימני זכר ונקבה יחד נקרא – 'אנדרוגינוס'.
טומטום ואנדרוגינוס מוגדרים כ"בריה בפני עצמם", כלומר, אינם בגדר כהן ואינם בגדר כוהנת[1], ומכאן המיגבלות שלהם בענייני הכהונה, כגון, אכילת תרומה וקדשים, כמו כן העבודה במקדש. כך גם בדבר חובתם לעלות לרגל, והבאת ביכורים, שכן, כל אלה הן חובות המוטלות על 'זכר' ודאי, ואילו שנים אלו - בספק.
אכילת תרומה וקדשים: טומטום אינו אוכל בתרומה, שמא ימצא זכר והרי הוא ערל, שאינו אוכל בתרומה וקדשים. מאידך אנדרוגינוס, הרי הוא נימול בלידתו, לפיכך אוכל בתרומה[2]. כאמור, טומטום ואנדרוגינוס הם "בריה בפני עצמם", ולכן אין מחלקים להם תרומה בפרהסיא בבית הגרנות[3], שכן, יש בכך משום זלזול בקדשים, כשנותנים תרומה בפומבי לאדם שאינו מוגדר ככהן[4]. עם זאת אמרו חכמים, שישראל משלחים להם תרומה לבתיהם, שכן, הדבר נעשה בצנעה. הטומטום אסור באכילת קדשים משום שהוא ספק ערל, אבל האנדרוגינוס מותר באכילת קדשים קלים, שהרי דינו אינו פחות מאשה[5].
עבודת המקדש: הטומטום והאנדרוגינוס פסולים לעבודה בעזרה, שכן, הם נחשבים לבעלי מומים[6]. כך גם בהמה שהיא טומטום או אנדרוגינוס אף היא פסולה להקרבה, ולא רק משום שהיא בעלת מום, אלא משום שצריך להקריב זכר ודאי או נקבה ודאית. מסיבה זו, למרות שבעופות בעלי מומים אינם פסולים, אם נמצא עוף שהוא טומטום או אנדרוגינוס – פסול לקרבן[7].
שריפת שמן של תרומה
בציור נראה אדם השופך שמן למדורה, זאת, לקיום ההלכה, ששמן תרומה שנטמא שורפים אותו. באשר לטומטום ואנדרוגינוס, נאמרה הלכה, שאם אחד מהם ראה גם ראיית לובן, כזכר, וגם ראיית אודם- כנקבה – הרי טומאתו ודאית, ולפיכך אם נגע בשמן של תרומה – השמן יוצא לשריפה.
בעלייה לרגל ובביכורים: טומטום ואנדרוגינוס פטורים מן הראייה*, משום שנאמר "יראה כל זכורך"[8], ואינם בגדר 'זכר' ודאי[9]. באשר להבאת ביכורים - חייבים הם להביא ביכורים מאדמתם, עם זאת, הם פטורים מ'מקרא הביכורים', שכן, הטומטום והאנדרוגינוס אינם יכולים לעמוד בעזרה ולומר - "האדמה אשר נתתה לי ה'"[10], כי רק הזכרים יש להם נחלה בארץ, ואילו הם ספק אשה[11].
טומאתם: טומטום ואנדרוגינוס שראו זוב כאיש או דם כאשה, יש לדון בדבר, מה דינם לעניין טומאה. ואמרו חכמים, שכיון שיש ספק בנוגע לזהותו של האיש, האם הוא זכר או נקבה, יש להחמיר בעניין טומאתו. לפיכך, אם ראה זוב לבן כאיש - הרי הוא מטמא, כך גם אם ראה ראייה של דם אדום כאשה - מטמא[12]. מאידך, טומאה זו אינה אלא מספק[13], ועל כן, אם ראה רק אחת מראיות אלו, אין שורפים עליה את התרומה. טומטום או אנדרוגינוס, שראה אחד מהם גם לובן וגם אודם, שורפים את התרומה על טומאה זו, אולם אין חייבים על ביאת מקדש בגלל טומאה זו[14]. וכתבו הראשונים, שאדם הנוגע בשתי טומאות אלו - לובן ואודם - נטמא בוודאות, וחייבים על כך על ביאת מקדש[15].
[1] רמב"ם תרומות יב, כב.
[2] תוספתא יבמות י, ב; גמרא יבמות עב, א וברש"י שם; רמב"ם הלכות תרומות ז, יא.
[3] תוספתא תרומות י, יח; רמב"ם שם יב, כב.
[4] רש"י יבמות ק, א ד"ה בריה.
[5] יבמות עב, א ברש"י ד"ה ואינו; רמב"ם מעשה הקרבנות י, ט.
[6] משנה בכורות מא, א; רמב"ם ביאת המקדש ז, ח.
[7] רמב"ם איסורי מזבח ג, ג. כדעת חכמים בבכורות (מב, א) ולא כרבי אליעזר שם.
[8] שמות כג, יז.
[9] גמרא חגיגה ד, ב; וברמב"ם הלכות חגיגה ב, א: "מפני שהן ספק אשה".
[10] דברים כו, י.
[11] משנה ביכורים א, ה; רמב"ם הלכות ביכורים ד, ב.
[12] משנה ביכורים ד, ב- ג (ברייתא הנדפסת בסוף המשנה); רמב"ם הלכות נזירות ב, יא.
[13] משנה זבים ב, א.
[14] גמרא נידה כח, א.
[15] רמב"ם מטמאי משכב ומושב א, ז. וראה שם בהשגת הראב"ד, שאין לחלק בדבר, ובכל אופן פטורים.