טומאת אהלים

טומאת אהלים: טומאת יריעת האוהל המאהילה על הטומאה.

נאמר בתורה בעניין טהרה מטומאת מת: "והזה על האוהל, ועל כל הכלים, ועל הנפשות אשר היו שם"[1], מכאן למדו חכמים שיריעת האוהל עצמה המאהילה על המת, אף על פי שלא נגעה הטומאה ביריעה, הרי היא טמאה טומאת שבעה מן התורה[2].

החומרים מהם עשוי האוהל: חכמים למדו מן הפסוקים, שלא כל אוהל באשר הוא נטמא בטומאת אוהלים, אלא זה הקרוי 'אוהל' בלשון התורה, ומצאו, שהמושג 'אוהל' האמור בתורה נאמר בקשר למשכן, ככתוב: "ויפרוש את האוהל על המשכן"[3]. לאור האמור, האוהל שמקבל טומאה צריך להיות דומה בתכונתו למכסה המשכן, ומצינו שיריעות המשכן היו מורכבות מאריג של צמר, של פשתן ושל שיער עיזים[4]. ממילא כך יש לומר בטומאת אוהלים, שאין יריעת האוהל מקבלת טומאה, אלא אם כן בד האוהל עשוי מצמר, או פשתן וכן שק העשוי שער עיזים. כמו כן, מאחר שמצינו במשכן, שחלק מן הכסוי למשכן היה עשוי מעורות אילים מאודמים, ממילא גם אוהל העשוי מעור אף הוא מקבל טומאה[5]. עם זאת, להלכה, לא רק אוהל העשוי מעור בהמה טהורה נטמא ב'טומאת אוהלים', אלא גם אוהל העשוי מעור בהמה טמאה אף הוא נטמא בטומאה זו[6]. לא כן אוהל העשוי מעורו של דג, או ארוג מחוטי צמר של גידולי הים, אוהל זה אינו נטמא ב'טומאת אוהלים', שכן, כל הגדל בים - הרי הוא טהור[7]. לאור האמור, שהמושג 'אוהל' נלמד מן המשכן, מעתה אוהל העשוי מנסרים של עץ, או שעשוי מחומרים אחרים, כגון, עצם או מתכת, הרי זה טהור, וכל שכן, אם מדובר בבניין של אבנים המאהיל על הטומאה שהוא טהור[8].

חוטי יריעת האוהל: באשר לחוטי יריעת האוהל, היה מקום לומר, שהיריעה נטמאת רק כאשר השזירה של החוטים דומה ליריעות המשכן, היינו, כל חוט שזור כפול ששה, עם זאת, למדו חז"ל, שאין צורך שיריעות האוהל שנטמא יהיו אף הם שזורים כבמשכן, אלא גם אם שזור כפול שמונה וכד' הרי זה נטמא. עוד למדו חז"ל, שאין צורך שהחוטים באוהל שנטמא יהיו שזורים מצמר ופשתן יחדיו כבמשכן, אלא כל שהיריעה עשויה מאחד מן החומרים הללו, הרי היא טמאה[9].

'טומאת אהלים' נלמדת מן המשכן

בציור נראה אוהל משה ושבעים הזקנים במדבר. דין היריעה של אוהל זה, שאם נמצאת גופת מת מתחתיה, הרי היא נטמאת ב'טומאת אהלים'. חז"ל למדו, שיריעה זו נטמאת, אם יש לה את תכונת יריעות האוהל שבמשכן, כגון שהיא עשויה צמר ופשתים, וכן עור, שנאמר: "ויפרוש את האוהל על המשכן".

סוג האוהל: אוהל העשוי מהמינים הנזכרים, אף שאין עליו תורת כלי, שהרי הוא קבוע ביתדות באדמה, והיה ראוי שלא יקבל טומאה, הרי הוא טמא ב'טומאת אהלים', וכך היא גזירת הכתוב[10]. מאידך, אוהל שאינו עשוי מהמינים הנזכרים, כגון אוהל עץ או מתכת, שכאמור אינו מקבל טומאה, פעמים שאוהל זה יקבל טומאה, כגון שאינו מחובר לקרקע, אזי יש עליו תורת כלי והוא מקבל טומאה ככל כלי אחר המאהיל על המת, והרי זה נטמא ב'טומאת אהלים'[11].

שיעור האוהל: יריעת האוהל הנטמאת כשהיא מאהילה על הטומאה, שיעורה טפח על טפח, זאת, כשיעור האוהל המביא טומאה על חפצים הנמצאים תחתיו[12]. ויש אומרים שיריעה זו נטמאת אף בשיעור כל שהוא[13].

הגדרת טומאת יריעת האוהל: נחלקו המפרשים בדין הטומאה של יריעת האוהל בשעה שהיא מאהילה על המת שמתחתיה. יש ראשונים הסוברים, שיריעת האוהל נעשית כמת עצמו, המוגדר כ'אבי אבות הטומאה', לשיטה זו, כלי הנוגע ביריעה מבחוץ נעשה אף הוא 'אבי אבות הטומאה' כאילו נגע במת עצמו[14]. ויש חולקים, שהאוהל עצמו אינו כמת עצמו אלא ככלים הנוגעים במת[15].

מעולם המחשבה

אחת התמיהות העולה למקרא ההלכה שיריעת האוהל שבו נפטר האדם, מקבלת טומאה, ויש דעה שמקבלת טומאה בדרגת 'אבי אבות הטומאה' כאדם עצמו, זאת למה? ניתן לומר, על פי מה שדרשו חז"ל בפרשת פרה אדומה, "אדם כי ימות באוהל": "אדם כי ימות – באוהלה של תורה". עוד הלכה למדו חכמים, שישראל קרויים 'אדם' ודווקא הם מטמאים את סביבתם ואת כל אשר באוהל, זאת, מאחר ואדם מישראל משפיע ומקרין על סביבתו - בלימוד תורה ותפילה ובניהול בית בקדושה ובטהרה. לא כן הגוי, שחי לעצמו ולמילוי תאוותיו בלבד, ממילא אין לו השפעה על הסביבה, ובמותו - גופו בלבד מטמא ואין הוא מטמא את סביבתו. לאור האמור, יובן מדוע עצם יריעת האוהל מקבלת טומאה חמורה, ולמדו זאת חז"ל בגזירה שווה מאוהל המשכן, שכן בית של אדם מישראל העוסק כל חייו בתורה ובמצוות, הרי הוא משכן לשכינה. לפיכך, לא רק הכלים של הבית נטמאים, אלא אפילו יריעת האוהל מקבלת טומאה כטומאת האדם עצמו.

---

[1] במדבר יט, יח.

[2] ספרי קכט; אהלות א, ג; רמב"ם טומאת מת ה, יב.

[3] שמות מ, יט.

[4] ראה שמות כו, א- יד.

[5] שבת כז, ב - כח, ב; רמב"ם שם.

[6] שבת שם; רמב"ם שם.

[7] רמב"ם שם ו, א.

[8] רמב"ם שם.

[9] שבת שם.

[10] הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות (עמ' י במהדורת הר' קאפח); רא"ש כלים כז, א.

[11] תוספות ורמב"ן שבת כז, ב; הקדמת הרמב"ם לסדר טהרות.

[12] פירוש המשנה כלים כז, א; רע"ב שם; וראה חזו"א כלים לב, ב.

[13] אליהו רבה כלים שם.

[14] ר"ש אהלות ז, ב; כס"מ טומאת מת יח, ז. בדעת הרמב"ם.

[15] משמעות לשון הרמב"ם שם ה,יב 'הרי הוא כבגדים שנגעו במת', וכן דעת כמה אחרונים בדעת הרמב"ם.