לשכת עושי לחם הפנים
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות
לשכת עושי לחם הפנים: לשכה בבית המוקד המשמשת לאפיית לחם הפנים.
מצוה מן התורה להניח את לחם הפנים לפני ה' תמיד, ככתוב: "ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד"[1]. לאפיית לחם הפנים היתה במקדש לשכה מיוחדת בה אפו את שנים עשר הלחמים מדי יום שישי.
מקום הלשכה וקדושתה: לשכת עושי לחם הפנים היתה בקרן דרומית מזרחית של בית המוקד, והיתה אחת מבין ארבע הלשכות שהיו בבית גדול זה, שהכיל בקרבו ארבע לשכות אחרות[2]. בית המוקד היה בנוי "חציו בקודש", כלומר, בעזרה, ו"חציו בחול", כלומר, בהר הבית. לשכת עושי לחם הפנים נקבעה בחלק הקודש ופתוחה אליו, ממילא קדושתה כקדושת העזרה[3]. לעומת האמור, קיימת דעה בראשונים, האומרת, שבית המוקד היה בנוי בחול, ולשכת עושי לחם הפנים בכלל זה. עם זאת לשכת עושי לחם הפנים נתקדשה בקדושת העזרה, שכן, הפתח של לשכה זו פתוח לקודש[4], והלכה היא, ש"הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש - תוכן קודש"[5].
תפקיד הלשכה: נחלקו תנאים בשאלה; האם כל מעשי לחם הפנים צריכים להיעשות בלשכת עושי לחם הפנים, או שמא חלק ממעשיה נעשים מחוץ ללשכה זו[6]. להלכה נפסק כדעת חכמים, המחלקים בין הלישה של ככרות הלחם לבין האפייה, היינו: "לישתן ועריכתן בחוץ [בירושלים - מחוץ למקדש] ואפייתן [בתנור לשכת עושי לחם הפנים] בפנים בעזרה כשאר המנחות"[7].
לשכת עושי לחם הפנים
בציור נראה כהן הממונה על אפיית לחם הפנים כשהוא מכניס את חלות הלחם אל התנור המיוחד לאפיית שנים עשר הלחמים. בלשכה זו נראה התנור בלבד, שכן הלישה ושאר ההכנות נעשו מחוץ למקדש. בתחתית הציור נראים הפסיפסים המחלקים את לשכת בית המוקד לשנים, ובכך לשכת עושי לחם הפנים נמצאת בקדושת העזרה. הכהנים נראים כשהם יושבים לאכול מן הקרבנות בחלק המקודש, ובמקום זה נאכל גם לחם הפנים המחולק לכהנים מדי שבת בשבתו.
לשכת לחם הפנים בבית שני: בדברי חז"ל מצינו, שבימי בית שני, היתה לשכה זו באחריות בית גרמו, אשר היו מומחים לאפייה לשלביה. משפחה זו הכינה את לחם הפנים למקדש באופן שלא יתעפש במהלך השבוע בו מונח הלחם על המנקיות בשולחן לחם הפנים. המשפחה הסתירה את סוד אפיית לחם הפנים, ואף דרשה שכר גבוה על המשך עבודתה במקדש. לפי המתואר בגמרא נעשה ניסיון להביא אופים מומחים מאלכסנדריה, אך אלה לא הצליחו למנוע את עיפוש לחם הפנים, לפיכך החזירו את בית גרמו לעבודה והרבו בשכרם, שכן, לא נמצא אופה שיכול להחליפם ולאפות את לחם הפנים טוב כמותם[8]. מאז זכורה משפחה זו לגנאי על שנמנעו מללמד את סוד אפיית לחם הפנים[9].
מעולם המחשבה
הזהירות בלימוד הלכות המקדש והקרבנות
במדרש תנחומא (אמור לא) מבוארת הסיבה שגרמה לפרשת המקלל במדבר; "ויצא בן אשה ישראלית" (ויקרא כד י). מהיכן יצא?... מפרשה של מעלה יצא, שנאמר: 'ולקחת סולת ואפית אותה שתים עשרה חלות' (ויקרא כד ה). אמר: דרך המלך לאכול פת חמה, שמא צוננת?! שהרי לחם הפנים נאכל לאחר תשעה ימים!" וסבר בבערותו, שמביאים את הלחם למאכל לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולא ידע המקלל, שהלחם נאכל על ידי הכהנים, גם לא ידע שנעשה בו נס ולחם זה נאכל "חום ביום הלקחו". לפיכך סופו שבא לכלל כפירה, קילל ויצא לסקילה. ללמדך כי הבערות בהלכות המקדש מביאה לידי עבירה ועוון, והיה לו ללמוד, כי לחם הפנים שנאפה בעזרה בקדושה, ומונח לפני ה', עניינו להוציא לפועל את ברכת השבת, 'כי היא מקור הברכה', והלחם שהונח במקדש בשבת - ברכת ה' עליו תשעה ימים, וחומו נשמר בו עד שבת הבאה.
[1] שמות כה; סה"מ לרמב"ם מצוה כ"ז.
[2] מידות א, ו. רמב"ם בית הבחירה ה, י.
[3] מידות א, ו. ועיין תוספות יום טוב ציור אות לו, תפארת ישראל אות מג. ר' יונתן בעל הציורים אות נג.
[4] פירוש המשנה לרמב"ם מידות א, ו; הלכות בית הבחירה ה, ט.
[5] מסכת מעשר שני ג, ח.
[6] משנה מנחות יא, ב.
[7] רמב"ם תמידין ומוספין ה, ז.
[8] יומא לח, א.
[9] יומא שם.