כף הקטורת
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
כף הקטורת: קערה מיוחדת בה הניחו את בזיך הקטורת.
בחנוכת המזבח באהל מועד נאמר, שהנשיאים תרמו ביום חנוכת המשכן: "כף אחת עשרה זהב מלאה קטורת"[1]. כף זו נקראת 'כף הקטורת', שבתוכה מניחים את בזיך הקטורת, בשעה שהכהן הולך להקטיר את הקטורת בהיכל. יש המכנים כלי זה כף גדולה, לעומת בזיך המכיל את הקטורת עצמה הנקרא - כף קטנה[2].
דיני כף הקטורת: במשנה נאמר: "מי שזכה בקטורת, היה נוטל את הכף. והכף - דומה לתרקב גדול של זהב, מחזיק שלשת קבים[3], והבזך* היה בתוכו מלא וגדוש קטורת"[4]. נמצא, שהכף הוא כלי קיבול גדול עשוי זהב. להלכה, בהיעדר זהב ניתן להשתמש בכל מתכת להכנת הכלי, אך לכתחילה יש להכינו מזהב. אמנם, בחנוכת המשכן הכף שתרמו הנשיאים שקלה עשרה שקלי זהב, אך להלכה אין משקל מדויק לכף, כל עוד היא מכילה תרקב, כאמור לעיל.
השימוש בכף לאיסוף פירורי הקטורת
בתמונה נראה הכהן שזכה בהקטרת הקטורת חופן את הקטורת לתוך ידיו. אוהבו אוחז בכף הקטורת מתחת לבזך כדי להחזיר לכהן המקטיר את הפירורים שנפלו לתוך הכף.
תפקיד הכף: יש לברר מה הצורך בכף קטורת כה גדולה המכילה קבים אחדים, זאת, כשבזיך הקטורת מכיל כמות קטנה יחסית של קטורת להקטיר על מזבח הזהב? אולם במשנה נאמר, שהיה הכהן המקטיר נותן את הכף לאוהבו, כדי שבעת שהכהן המקטיר ממלא את חופניו מן הקטורת לא תתפזר הקטורת על רצפת ההיכל, אלא הפירורים יפלו אל הכף, ומשם ישפוך אוהבו את הפירורים לתוך כפות ידיו של הכהן המקטיר. משום כך היו מניחים את הבזיך בכלי רחב, כלומר, כף הקטורת, כדי שניתן יהיה לאסוף את פירורי הקטורת שנפלו לקערה, ולהחזירם אל כפות ידי הכהן המקטיר[5].
מן המדרש
מדרש כלי הקטורת
"למה בחר הקב"ה [בישראל]? - שכל האומות פסלו את התורה ולא רצו לקבלה, ואלו רצו, ובחרו בהקב"ה ובתורתו, שהיא חמישה ספרים - כנגד חמש אצבעות שב'כף', וקיבלו עשרת הדברות בסיני. הוי: 'כף אחת עשרה זהב'. מהו – 'מלאה קטורת'? - שכולם אמרו (שמות כד): 'כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע', קיבלו עליהם תלמוד תורה והמעשה". במדבר רבה פרשה יד.
כף הקטורת ובזך הקטורת
בתמונה נראה כף הקטורת, כמין מגש מחזיק שלשה קבים. עליו נמצא בזך הקטורת.
[1] במדבר ז, יד. ועיין תוספות יום טוב על תמיד ה, ד. שמשייך את הפסוק למשנה. וכן תירגם אונקלוס 'ובזיכא'.
[2] פירוש רע"ב לתמיד שם.
[3] שהם שיעור של כארבע ליטר.
[4] תמיד ה, ד.
[5] משנה בתמיד (ו,ג) ובמפרשים שם. רמב"ם תמידין ומוספים ג, ז.