ים של שלמה

ים של שלמה: מיכל נחושת גדול מלא מים המיועד לאספקת מים לעזרה.

בבית המקדש הראשון, העמיד שלמה המלך מיכל מים גדול מנחושת[1], שהוצב על גבי שנים עשר שוורים[2]. ככתוב: "ויעש את הים מוצק, עשר באמה משפתו אל שפתו, עגול סביב, וחמש באמה קומתו, וקו שלשים באמה יסוב אותו סביב... עומד על שנים עשר בקר, שלשה פונים צפונה ושלושה פונים ימה... ועוביו טפח, ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה, מחזיק בתים, שלשת אלפים יכיל... והים לרחצה לכהנים בו"[3].

ייעודו של ה'ים' והשימוש בו: הים שעשה שלמה היה חלק ממערכת אספקת המים למקדש. באשר לייעודו של ה'ים', נאמר בפסוק: "והים לרחצה לכהנים בו". הפסוק מתפרש בכמה אופנים: האחד – 'לרחצה', עניינו קידוש ידים ורגלים של הכהנים לפני העבודה במקדש[4]. השני - הים שימש כמקור מים, שממנו היו ממלאים מים לכיורים שבעזרה[5]. עוד כתבו ראשונים, שבים זה היו משקעים את הכיור מדי לילה, כדי שמי הכיור לא יפסלו בלינה[6]. דעה אחרת אומרת שהמילה 'לרחצה' עניינה - טבילה. אכן, מצינו דעה בתלמוד הירושלמי, שהים היה "בית טבילה לכהנים"[7], כלומר, הכהנים היו טובלים בו כבמקוה על מנת להיטהר מטומאתם[8]. לדעה זו יש לשאול: איך נכנסו כהנים טמאים לעזרה? לפיכך יש מי שאומר, שרק כהן טהור היה טובל שם, קודם תחילת עבודתו[9]. יש אפשרות לומר, שגם כלים היו מטבילים בים, אפשרות זו נזכרת בגמרא לגבי השולחן, שניתן היה להטבילו בתוכו בבת אחת[10]. כמות המים שבתוך הים היתה כשל מאה וחמישים מקוואות, ארבעים סאה כל אחת, וביחד ששת אלפים סאים[11].

האם ה'ים' היה כלי? בפסוקי הנביא מוזכר הים כאחד מכלי הנחושת שהיו במקדש[12]. לאור הדעה בירושלמי, שהים שימש כ'בית טבילה', שאלה היא איך טבלו שם הכהנים, והרי אין אפשרות לטבול בתוך כלים? על כן מבארים חז"ל, כי רגלי השוורים שנשאו על גבם את הים, שימשו כצינורות בהם עברו המים, והיו מנוקבים בכף הרגל בשיעור של 'כמוציא רימון'. כך היתה אמת המים יוצאת מ'עין עיטם'*, עוברת דרך ה'ים', וממשיכה דרך צינורות הרגלים אל אמת המים שבמקדש ואל נחל קידרון[13].

צורתו: לפי המבואר בכתובים, הים היה עגול, בקוטר עשר אמות[14], ובהיקף שלושים אמות. גובה הים היה חמש אמות, זאת, בנוסף לגובה השוורים, שהיו בגובה חמש אמות, וביחד - עשר אמות[15]. יש מן המפרשים, אשר רצו ללמוד מדברי חז"ל בתלמוד, ששלוש האמות התחתונות של הים היו רבועות והשתיים העליונות היו עגולות, אולם אין הדבר מוכרח, שכן, כלל הוא – 'אין מקרא יוצא מידי פשוטו', ונאמר בפסוק: "ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה", משתמע, אפוא, מפסוק זה שהים היה עשוי כמין כוס, וכך גם מובא בדברי חז"ל במדרש[16]. אמנם מצינו דיון בדברי חז"ל, שם נזכרת אפשרות שהיה מרובע, אך יש לומר, שהדבר נעשה לצורך חישוב בלבד, שכן, חישוב תכולתו של כלי עגול מסובך יותר מחישוב נפח של כלי מרובע[17].

'ים של שלמה' – בימי בית ראשון

בציור נראה ה'ים שעשה שלמה' כשהוא עומד בצפון העזרה. הים הכיל מים רבים – כמאה וחמישים מקואות (כמאה אלף ליטר). מימין נראה זרם מים המגיע מ'עין עיטם' ונשפך אל ים הנחושת. הים עומד על שנים עשר שוורים מנחושת, ומדברי הירושלמי עולה, שהמים זרמו מן הים אל רגלי השוורים, ומשם לאמת המים שבקרקעית העזרה.

עיטורים: על פני הנחושת סביב הים היו שני טורים של עיטורים בצורת 'פקעים'[18], וכן - 'דמות בקרים'[19]. יש מפרשים, כי 'פקעים' זהו שם של פרי, כמו 'פקועות שדה'[20]. כמו כן היה עיטור שהקיף את כל שפת הים מסביב, ככתוב: "ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה".

השוורים: הים היה עומד על שנים עשר שוורים העשויים נחושת אף הם[21]. כל שלושה שוורים מתוך השוורים הללו היו עומדים כשפניהם לכיוון אחר מארבע רוחות העולם[22]. צורת השוורים הנושאים על גבם את הים ובו מים לרוב, באה ללמד את הכלל שאמרו חז"ל שהעולם עומד על עבודת הקרבנות. אין בעשיית השוורים בעיה של עשיית צורה אסורה, משום שניכר שהם נעשו לצורך החזקת הים, ולא היתה להם חשיבות בפני עצמם[23].

'ים של שלמה' - האם היה בעזרה או מחוצה לה? מיקומו של הים מתואר בפסוק – "מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב"[24]. מקובל לפרש שהים היה בעזרה, אך אין לכך מקור בפסוקים או בדברי חז"ל. לשיטה זו, יש מפרשים, שהכוונה היא, שהים היה בצד ההפוך מהדרום, והיינו, בצד הצפון מזרחי[25]; ויש מפרשים שהיה בצד הדרומי, אלא שהיה משוך קצת כלפי המזרח[26]. מכל מקום, לדעות אלו הים היה בתוך העזרה[27]. לשיטה זו יש לומר, שעיקר תפקידו של הים לשמש כמאגר מים לאספקת מים לעזרה, לצורך הקרבנות ולקידוש ידים ורגלים. לעומת האמור, יש מן האחרונים שכתבו, שהים שעשה שלמה לא היה בתוך העזרה, אלא מבחוץ – בהר הבית[28]. ובכך באות על פתרונן כמה שאלות, וכגון, איך קבעו 'בית טבילה לכהנים' טמאים בתוך העזרה, הרי חל איסור כרת על אדם טמא הנכנס לעזרה? כמו כן, קיימת אזהרה מיוחדת בתורה לשמור על צניעות בעזרה, ככתוב: "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תיגלה ערותך עליו", ואילו כאן, עולים הכהנים אל שפת הים, וטובלים במקוה לעין כל, ואין לך גילוי ערוה גדול מזה! ובהכרח יש לומר, שלדעת חז"ל בירושלמי, שהים שעשה שלמה היה 'בית טבילה לכהנים', היה זה מחוץ לעזרה. בכך מתפרש יפה הפסוק "מכתף הבית הימנית קדמה ממול נגב", כי לא נאמר – "מכתף ההיכל" אלא "מכתף הבית", היינו, מחוץ לבית כולו ומחוץ לחומת העזרה – שם - בהר הבית - היה 'בית טבילה לכהנים'. מעתה אין מניעה לכהנים טמאים להכנס למקום זה ולטבול, כמו כן נפתרת בעיית הצניעות. כן יתכן, שהים היה בתוך מבנה מיוחד בהר הבית, ולכן נאמר בירושלמי, שהיה 'בית טבילה'.

ב'ים של שלמה' בבית שני ובבית שלישי: מנבואת ירמיה[29] יש מקום להבין כי הים של שלמה עתיד לחזור, למרות שישנם פסוקים המתארים כי בחורבן בית ראשון, הכשדים שברו את הים ולקחו את נחושתו לבבל[30]. מדברי כמה ראשונים משתמע, כי אכן היה ים בימי בית שני[31]. אולם יש מהראשונים הסוברים, כי בימי בית שני לא היה בעזרה הים של שלמה[32]. גם אין לכך איזכור במקורות בדבר קיומו של 'הים של שלמה' בימי בית שני. באשר ליצירת 'ים' כזה בבית שלישי, כתבו האחרונים, שמאחר שאין ל'ים של שלמה' מקור בתורה, ממילא אין חיוב מבחינת ההלכה לעשות 'ים' כדוגמתו בעת הקמת בית שלישי.

מן המדרש

ה'ים של שלמה' כמין קערה – סמל לים שהוא כקערה בין יבשות

"נחשון בן עמינדב הקריב קערה - כנגד הים שהוא מקיף את העולם כולו ודומה לקערה… בא שלמה והוסיף ים אחד למלאכת המקדש לטבול בו הכהנים… ומנין שהים עשוי דוגמת קערה?… אלכסנדרוס מוקדנוס, כד בעי מיסק לעיל, הוי סליק וסליק [אלכסנדר מוקדון התעופף למקום גבוה, ועלה ועלה] עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה… הקב"ה שליט בים… ולכך הביאו [הנשיאים] קערה כנגד הים… כיון שראה הקב"ה ש[נחשון] הקריב על סדר האבות ושלשלת המלוכה, התחיל מקלס את קרבנו: 'זה קרבן נחשון בן עמינדב!'" במדבר רבה יג, יד. כלומר, יש כוונה עמוקה בכך שעשה שלמה את הים בצורת קערה, זאת, לשלב את רעיון בריאת העולם במקדש, ולהראות את שליטת הקב"ה בים וביבשה, לפיכך שילב שלמה את הים הגדול בתוך עבודת המקדש.

מן המחקר

יציקת ה'ים של שלמה' בככר הירדן

בספר מלכים א (ז, מד) מתואר כיצד יצקו את 'ים הנחושת': "ואת הים האחד, ואת הבקר שנים עשר תחת הים... כל הכלים האלה אשר עשה חירם למלך שלמה בית ה' - נחושת ממורט. בכיכר הירדן יצקם המלך, במעבה האדמה, בין סוכות ובין צרתן". יציקת 'ים הנחושת' היא פעולה מורכבת מאד בכל הדורות. מן הממדים של הים ועובי דפנותיו, יש להסיק שהים שקל כארבע מאות טון נחושת. נדרשו לכך מאות טונות של עצים, כדי לאפשר את יציקת הנחושת בבת אחת אל התבנית שהוכנה עבור קערת הים. ככר הירדן נבחרה ליציקה, שכן, יש שם חול דק מאד, המאפשר יציקה ברמת דיוק גבוהה – כמקובל גם בימינו. מן הבקעה היה שלמה צריך להביא את הכל לירושלים, והעברת משא כה כבד ורגיש בין ההרים, אף זו פעולה מורכבת מאד. העובדה, שה'ים של שלמה' עמד בעזרה מאות בשנים ולא נסדק, כפי שקורה פעמים רבות ליציקות נחושת בעובי כזה, הרי זה עוד פלא מפלאי המעשים של שלמה בעת בניין הבית.

כור ההיתוך ליציקת ים הנחושת

בציור נראה כור ההיתוך שנעשה ליציקת הים שעשה שלמה. הכור נחפר במעבה האדמה כדי להביא את הכור לדרגת חום גבוהה שבה הנחושת מותכת.

---

[1] מלכים ב' כה, יג.

[2] מלכים א' ז,כג - כו; דברי הימים ב' ד, ב - ה.

[3] דברי הימים שם פסוק ו.

[4] תרגום רב יוסף לדברי הימים שם; מהר"י קורקוס בדעת הרמב"ם ביאת המקדש דלהלן.

[5] רמב"ם ביאת המקדש ה, טו.

[6] רבינו חננאל יומא לז, ב.

[7] ירושלמי יומא ג, ח.

[8] רש"י במלכים שם; רד"ק ומצודת דוד בדברי הימים שם.

[9] סמ"ג עשה רמח.

[10] פסחים קט, ב.

[11] עירובין יד, א.

[12] מלכים א' שם פסוק מז, וכן במלכים ב' שם.

[13] ירושלמי שם.

[14] במדידה מבפנים, לא כולל עובי שפתו, ראה עירובין יד, א.

[15] מלכים א' ז, כג ודברי הימים שם.

[16] במדבר רבה יג, יד; ראה להלן.

[17] ראה ברייתא דמלאכת המשכן יד. כן ראה עירובין יד, ב; וכן בירושלמי עירובין א, ה; והמדייק בדבריהם ימצא, שאין כל וודאות איך היה נראה הים, ומה מתוכו היה רבוע, ונותר, אפוא הפשט שהיה עגול כמין כוס.

[18] מלכים א' שם פסוק כד.

[19] דברי הימים שם פסוק ג.

[20] מצודת ציון במלכים שם.

[21] מצודת דוד במלכים שם.

[22] מלכים ודברי הימים שם.

[23] דרשות מהר"י מינץ הדרוש השביעי.

[24] מלכים א' ז, לט. וראה יחזקאל מז, א; שלעתיד לבוא המים יורדים "מתחת מכתף הבית הימנית מנגב למזבח".

[25] רש"י שם.

[26] רד"ק שם.

[27] על פי הגמרא בפסחים קט, ב; ובטורי אבן לחגיגה כו, א; לומד משם כי הטבלת כלי המקדש היא רק בעזרה.

[28] ראה ספר 'עניינא דיומא' על יומא נח, ב.

[29] ירמיה כז, יט - כב אם כי אין הדבר כן לפי המלבי"ם, וראה בערך יכין ובועז*.

[30] מלכים ב' כה, יג; ירמיה נב, יז.

[31] רבינו חננאל שם; וראה פירוש הרא"ש למידות ד, ז.

[32] תוספות הרא"ש יומא שם (וראה שם בתוספות ישנים, ובתוספות יום טוב למידות ה, ג בשם ראבי"ה).