כד השמן
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
כד השמן: פך שמן המכיל כמות של שמן המספיקה להדלקת יום אחד.
כשניצחו החשמונאים את היוונים, ובאו להדליק את המנורה, בדקו במקדש ולא מצאו אלא פך אחד של שמן טהור, וכמות השמן שבתוכו היתה מספיקה רק להדלקת יום אחד[1], ונעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים[2].
כמות השמן: בכל אחד מהנרות היה צורך לתת חצי לוג שמן[3], ממילא סך כל השמן הנדרש לשבעה נרות, מידתו: שלושה וחצי לוגין.
כד השמן
הכד שבתמונה הוא שיחזור של כד המופיע על מטבע מימי בית שני, המציין את פך השמן שנמצא בחותמו של כהן גדול. הכד מכיל שבעה חצאי לוג, שהם מנת השמן הנדרשת להדלקת מנורת המקדש ליום אחד.
טהרת הכד: כד השמן שמצאו החשמונאים היה מונח בחותמו של הכהן הגדול[4], כלומר: בחותם שבטבעתו, ועל כן הדבר היה ניכר, שהיוונים לא ראו כד זה ולא נגעו בו[5]. יש המבארים, כי ייתכן שמעשה זה היה קודם שגזרו על הגויים להיות כזבים לכל דבריהם, ועל כן לא היה חשש שמא השמן נטמא מהיסטו של הגוי[6]. וייתכן שכבר גזרו אז על הגויים להיות כזבים, אלא שהחותם היה מונח בקרקע באופן שברור שהכד לא הוסט ממקומו[7], או שהכד היה סגור בארון[8]. ויש מי שכותב, כי אין לחשוש שמא הוסט, מאחר שאם היו היוונים רואים אותו, ודאי היו נוטלים אותו עמם כשאר חפצי השלל, לפיכך אין לחשוש שמא הסיטו אותו ממקומו ועזבוהו כמות שהוא[9].
[1] עיין במגילת תענית כ"ה כסליו, שכך היה, שהכד הכיל שמן ליום אחד. בשאילתות דרב אחאי גאון, שאילתא כו, גורס שלא היה בו כדי להדליק "אפילו" יום אחד; אולם ראה בשאילת שלום שם, שהכלי עצמו הכיל שיעור של יום אחד. ומדברי הרשב"א בתשובה (חלק א סימן עט) משתמע, שהכוז* היה משמש לנתינת שמן למנורה (ולא נועד בשביל לאסוף את שיירי השמן והפתילות בלבד).
[2] מגילת תענית כ"ה כסלו; שבת כא, ב; רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה ג, ב.
[3] מנחות פח, ב; רמב"ם כלי המקדש א, יז. תמידין ומוספין ג, יא.
[4] ראה במקורות שבהערה 2.
[5] רש"י שבת שם ד"ה בחותמו. כלומר, לא נגעו בשמן שבתוכו, וכל שאינו מטמא במגע אינו מטמא בהיסט, כפי שכותב רש"י שם פד, ב; ד"ה ודין (ב"ח או"ח סימן תרע אות ב).
[6] רשב"א שבת שם.
[7] תוספות שם ד"ה שהיה.
[8] ריטב"א שם.
[9] מאירי שם (ובדומה לזה בר"ן שם).