כהנת

כהנת: בת כהן, אשה מזרע אהרון, או אשה ישראלית הנשואה לכהן - להלכותיהן.

בשל קדושת זרע הכהונה, נקבעו בתורה דינים מיוחדים לבת כהן בעניינים שונים, כגון, באכילת תרומה*, באכילת-קדשים*, במתנות כהונה* ובדיני אישות. כך גם אשה הנשואה לכהן, יש לה דינים מיוחדים בקדשים ובאכילתם, במתנות כהונה ובדיני אישות, זאת, בין אם היתה בת ישראל או בת לוי, ובין שהיתה בת כהן. יש הלכות בהן נבדלת בת כהן מאביה הכהן, שאם נישאה לישראל - יוצאת מגדרי הכהונה.

בת כהן באכילת תרומה וקדשים: בת כהן אוכלת בתרומה* כשאר הכהנים, כך גם אוכלת תרומת מעשר* וחלה*, שנאמר: "וכהן כי יקנה נפש קניין כספו הוא יאכל בו"[1], מכאן למדו חז"ל, שאם עבד קניין כספו של כהן אוכל תרומה וקדשים, על אחת כמה וכמה אשת כהן ובנותיו אוכלות בתרומה[2]. בקדשים הרי היא אוכלת מכל מתנה הניתנת לכהנים מקודשים קלים, כלומר, חזה ושוק* של שלמים, לחמי תודה* הניתנים לכהן, זרוע בשלה והלחם מאיל הנזיר*. כל אלו נאכלים גם לבנות הכהנים, שכן נאמר בהם: "כל תרומת הקדשים אשר ירימו בני ישראל לה' נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך"[3].

בת כהן שנישאה לישראל: בת כהן שנישאת לישראל או ללוי, הזרים לכהונה, הרי היא אסורה באכילת תרומה וקדשים, והרי היא כזר, ואם אכלה עוברת בלאו[4]. שנאמר: "ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר, היא בתרומת הקדשים לא תאכל"[5], ואסורה באכילה משעת הקידושין[6]. אולם, אם אכלה תרומה בשוגג, אינה משלמת אלא קרן בלא תוספת חומש[7]. בת כהן שנישאה לישראל ומת בעלה או שגרשה, הרי היא חוזרת לבית אביה ואוכלת בתרומה, וזאת בתנאי שאין לה זרע מבעלה ישראל[8]. אבל אם יש לה זרע ממנו, ואפילו היא מעוברת[9], אינה אוכלת בתרומה, מפני בנה הישראלי[10]. לעומת זאת באשר לאכילת קדשים, אם נישאה לזר, אינה חוזרת לאכול לעולם, אף אם אין לה זרע מבעלה[11], שנאמר: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר - היא בתרומת הקדשים לא תאכל"[12].

אשה מבית כהנים אוכלת ביכורים

בציור נראות נשים המביאות ביכורים למקדש, והלכה היא, שנשים כוהנות, אוכלות ממתנות הכהונה כבעליהן הכהנים, כגון, תרומה ומעשר, חלה וכד' ובכלל זה הביכורים.

בת כהן במתנות כהונה: ראשית-הגז* ניתן לבת כהן אף על פי שנשואה לישראל[13]. לעומת זאת, בכור* אינו ניתן לכהנת, אף על פי שמותרת לאכול מבשרו[14]. נחלקו התנאים, באשר ל'זרוע לחיים וקיבה'*: יש אומרים שצריך לתתם לכהן ולא לכהנת[15], ויש אומרים שאפשר ליתן גם לכהנת[16], וכן ההלכה[17]. כן נחלקו הראשונים בעניין פדיון-הבן*: יש אומרים שאפשר ליתנו לכהנת אף על פי שנשואה לישראל[18], אך דעת רוב הראשונים, שפדיון הבן לא ניתן לכהנת כלל[19]. פטר-חמור* אינו ניתן לכהנת, שכן הוקש בכור החמור לבכור האדם[20].

מנחת בת כהן: בשונה ממנחת-כהן*, מנחת בת כהן, שאינה נשואה לכהן, אינה נשרפת כליל, ואינה נקמצת ושייריה נאכלים כמנחת-ישראל*[21].

בת כהן בעבודות המקדש: כל מצוות המקדש ועבודות המקדש הנוהגות בכהנים, כגון: קבלת הדם, הזאה, קמיצה, מליקה וכיוצא באלו, בת כהן אינה כשרה לעבודות אלו[22], והרי היא כאשה* ישראלית לגבי עבודה במקדש, לפי שנאמר בכל אלו -"בני אהרן"[23], ודרשו חכמים: בני אהרן ולא בנות אהרן[24]. ובדברים שהזר* כשר בהם, גם היא כשרה בהם.

בת כהן בטומאה וטהרה: אין הכהנת מוזהרת על טומאה למתים[25], אך מאידך גיסא, אינה מצווה להטמא למת קרוב - כשם שכהן זכר מצווה להטמא לשבעת הקרובים[26].

דיני אישות המיוחדים לבת כהן: לא הוזהרו הכוהנות להנשא לפסולי כהונה, כגון, להנשא לחלל*, לגר*, לגרוש וכדומה, דבר שנאסר לכהן זכר אסרה עליו התורה להנשא לגרושה ולחללה וכד'[27]. דין מיוחד נאמר בתורה בעניין אשה כהנת שזינתה, שדינה בשריפה[28], שנאמר: "את אביה היא מחללת באש תשרף"[29], בין שבעלה כהן ובין ישראל, ואפילו הוא ממזר[30]. ונחלקו תנאים בדבר: יש אומרים שרק בת כהן ארוסה דינה בשריפה, אבל הנשואה דינה ככל אישה נואפת, שדינה בחנק[31]. לעומתם יש מי שאומר, שבת כהן נשואה, אף היא דינה בשריפה[32]. ויש אומרים, שהארוסה דינה כבת ישראל – בסקילה, והנשואה – בשריפה[33], והלכה כדעה זו[34]. באשר לבועלה – מיתתו בחנק ולא בשריפה[35].

אשת כהן באכילת תרומה וקדשים: ישראלית הנשואה לכהן, אפילו נישאה בת שלוש שנים ויום אחד, אוכלת בתרומה, שנאמר: "כל טהור בביתך יאכל אתו"[36] ודרשו חכמים: לרבות את הנשואה לכהן[37]. מדין תורה הרי היא אוכלת משהתארסה לכהן, אבל גזרו חכמים שלא תאכל עד שתיכנס לחופה[38]. והוא הדין לתרומת מעשר וחלה, ביכורים, חזה ושוק, וראשית הגז, שהנשואה לכהן אוכלת ככהן[39]. אשת כהן אוכלת גם במתנות כהונה של קדשים קלים, כמבואר בדיני בת כהן.

מנחת אשת כהן: אשת כהן, בין ישראלית ובין כהנת, שיירי מנחתה אינן נאכלים - מפני חלק בעלה הכהן, ואין מנחתה קרבה - מפני חלק האשה, אלא הקומץ קרב לעצמו, ושיירי המנחה מפזרים אותם הכהנים על בית הדשן[40].

דיני אישות המיוחדים לאשת כהן: אשת כהן שנאנסה, אסורה לבעלה הכהן, ואם בא עליה הרי הוא לוקה[41].

בת כהן הנישאת לישראל – אין זו סעודת מצוה

בת כהן הנישאת לישראל – אין זו סעודת מצוה ואין תלמיד חכם רשאי להנות ממנה... כגון בת כהן [שנישאת] לישראל... דאמר רבי יוחנן: בת כהן לישראל - אין זווגן עולה יפה. [לאיזה עניין]? - אמר רב חסדא: או [שתהיה] אלמנה, או גרושה או זרע אין לה. [עוד שנינו]: קוברה או קוברתו, או מביאתו לידי עניות... והא אמר רבי יוחנן: הרוצה שיתעשר - ידבק בזרעו של אהרן... שכן תורה וכהונה מעשרתן?... רבי יהושע נשא אשה כהנת, וחלה. אמר: לא נוח לאהרן הכהן, שאדבק בזרעו, ויהיה לו חתן כמוני. פסחים מט, א.

---

[1] ויקרא כב, יא וראה גם פסוק יג.

[2] כתובות נז, ב. רמב"ם הלכות תרומות ו, א. הלכות ביכורים א, יא.

[3] במדבר יח, יט וראה שם מפסוק ח והלאה. וראה זבחים נה, א וברמב"ם הלכות מעשה קרבנות י, ב.

[4] תורת כהנים ויקרא כב, יב. יבמות פז, א. רמב"ם הלכות תרומות ו, ה-ז.

[5] ויקרא כב, יב.

[6] יבמות סז ב. רמב"ם שם ח, ז.

[7] משנה תרומות ז, ב. רמב"ם שם י, יב.

[8] ויקרא כב, יג. יבמות סח, א. רמב"ם שם ו, ח.

[9] יבמות סז, ב. רמב"ם שם ט, ב.

[10] יבמות פז, ב.

[11] יבמות סח, ב; פז, א. רמב"ם שם ו, ז

[12] ויקרא כב, יב.

[13] חולין קלא, א. רמב"ם הלכות ביכורים י, יז.

[14] רמב"ם ביכורים א, י. רא"ש סוף בכורות. טור יו"ד סימן שו.

[15] דעת ר' ישמעאל חולין קלא, א.

[16] דעת ר' אליעזר בן יעקב חולין קלא, א.

[17] רמב"ם הלכות ביכורים א, יא.

[18] תוספות פסחים מט, ב. ד"ה 'אמר'. רא"ש הל' פדיון הבן בסוף בכורות בשם רש"י

[19] רמב"ם הלכות ביכורים א, י. שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתלו. רא"ש סוף בכורות. החינוך מצוה שצב. טור יו"ד סי' שה.

[20] שם. ולמאן דאמר שאפשר ליתן פדיון הבן לכהנת, אפשר ליתן גם פטור חמור לכהנת.

[21] סוטה כג, א. רמב"ם הלכות מעשה קרבנות יב, י.

[22] קידושין לו, א. רמב"ם הלכות ביאת מקדש פרק ט, א.

[23] ראה לדוגמא ויקרא א, ה.

[24] קידושין שם.

[25] משנה סוטה ג, ז. רמב"ם הלכות אבל ג, יא.

[26] מועד קטן יד, ב. רמב"ם הלכות אבל ב, ו.

[27] קידושין עג, א. רמב"ם הלכות איסורי ביאה יט, יא.

[28] סנהדרין נא, א.

[29] ויקרא כא, ט.

[30] סנהדרין שם; רמב"ם הלכות איסורי ביאה ג, ג.

[31] שם סו, ב.

[32] שם נ, ב.

[33] שם.

[34] רמב"ם שם.

[35] סנהדרין נא, א; רמב"ם שם.

[36] במדבר יח, א.

[37] ספרי שם. וראה רמב"ם הלכות תרומות ו, ג.

[38] כתובות נז, ב; רמב"ם שם.

[39] ראה רמב"ם הלכות ביכורים א, יא.

[40] סוטה כג, א; רמב"ם הלכות מעשה הקרבנות יב, יב.

[41] יבמות נו, ב; רמב"ם הלכות איסורי ביאה יח, ז.