כלאיים בבגדים

כלאיים בבגדים: בגדי כהונה העשויים מצמר ופשתים יחדיו.

מצינו בתורה איסורים שונים הנוגעים לכלאיים, בבעלי חיים, בצמחים, וכך גם בבגדים, והוא האיסור ללבוש כלאי בגדים העשויים מצמר ופשתים יחדיו. נתייחד המקדש, שדווקא בו קיימת חובה על הכהנים ללבוש בגדים שיש בהם כלאיים. שלושה מבגדי הכהונה נעשים מצמר ופשתים, והכהנים הלובשים אותם לובשים בגדי כלאיים, אך זו היא מצוותם[1].

האפוד עשוי צמר ופשתים: נאמר בתורה: "ועשו את האפוד זהב תכלת וארגמן תולעת שני ושש"[2]. 'שש' הוא הפשתן, ואילו חוטי התכלת, הארגמן ותולעת השני אלו חוטי צמר הצבועים בשלשת הצבעים הללו[3], נמצא, שהאפוד הוא כלאיים. באשר להרכב החוט, לדעת רוב הראשונים[4], המינים השונים מהם עשוי האפוד נשזרים לכדי חוט אחד, העשוי מחוטי צמר, פשתן וזהב, ומחוט זה אורגים את בד האפוד. להלכה מובא בראשונים, שאין הדבר מעכב, אלא ניתן לארוג את החושן, כשחוטים אלה נפרדים אחד מהשני, וכתבו: "בגדי כהונה לא יהיו אלא תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר, או מכולם יחד, או מאחד אחד מהם"[5].

החושן: גם החושן עשוי כלאיים, ככתוב: "ועשית חשן משפט... כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר תעשה אותו". מחלוקת הראשונים דלעיל, מתייחסת גם אליו, וכאמור, האפוד והחושן עשויים כלאיים.

האבנט: נאמר בתורה: "ואת האבנט - שש משזר, ותכלת וארגמן ותולעת שני מעשה רוקם"[6], וכתבו הראשונים: "בגדי כהן הדיוט הם ארבעה כלים: כתנת ומכנסים ומגבעות ואבנט, וארבעתן של פשתן לבנים ... והאבנט לבדו רקום בצמר", ומכאן, שהאבנט עשוי מחגורת פשתן לבן, ועליה ריקמת צמר העשויה משלושה חוטים הצבועים צבעי תכלת, ארגמן ותולעת שני[7]. כך נעשה אבנטו של כהן גדול וכן אבנטו של כהן הדיוט. לא כן ביום הכיפורים, שהיה כהן גדול לובש בגדי לבן, לפיכך האבנט היה עשוי פשתן לבן בלבד ללא רקמת צמר.

כהן גדול בלשכתו – לבוש בגדי כהונה

בציור נראה כהן גדול כשהוא מלמד כהנים את הלכות הקטרת הקטורת. בעת הלימוד לבוש הכהן בבגדי זהב, למרות שיש בהם צמר ופשתים, שכן בתוקף תפקידו לובש כהן גדול בגדי כהונה במהלך היום כולו.

כהן הדיוט - בגמרא נאמר שבגדי כהונה הותרו "בעידן עבודה", מאידך "בלא עידן עבודה" - לא הותרו[8], זאת, בגלל השעטנז שבאבנט. אכן כך נפסק להלכה: "בגדי כהונה מותר ליהנות בהן, לפיכך לובשם ביום עבודתו - ואפילו שלא בשעת עבודה - חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז"[9]. עם זאת, יש מן הראשונים שכתבו[10], שהכהן יכול ללבוש את אבנטו כל היום, אף שהאבנט כלאיים, ולא נתקבלו דבריו להלכה[11]. בהגדרת המושג 'עבודה' לעניין זה, מובא באחרונים[12], שגם בעשיית דברים שאינם העבודה גופה, אלא לצורך עבודה - מותר לכהן ללבוש כלאיים. והביאו ראייה מהטלת ה'פייס', שהוא רק לצורך עבודה לקביעת חלוקת העבודה בין הכהנים, עם זאת נעשה כשכולם לבושים בגדי כהונה. ממילא יש לומר, שמותר לכהנים ללבוש כלאיים בכל עת שמוגדרת כ'זמן עבודה', מושג הכולל בתוכו גם פרקי זמן שבהם הכהן לא עובד בידיים, אך הוא ממתין לעבודה אחרת. חיוב הורדת האבנט תחול על הכהן רק לאחר שיסיים את כל עבודותיו ויישאר ללא מעש.

כהן גדול - באשר לכהן גדול, הלובש שלושה בגדי כלאיים – אבנט, חושן ואפוד – נראה שדינו שונה מדין לבישת בגדי כלאיים האמור בכהן הדיוט, ומותר לו ללבוש את בגדיו במשך היום כולו, גם שלא בשעת עבודה. כך נראה מדברי הראשונים שכתבו[13]: "כהן גדול מניח בגדי זהב בלשכה שלו בלילה או בעת שיצא מהמקדש", ומכאן, שהכהן הגדול מסיר את בגדיו מעליו רק בלילה, ובמהלך היום הוא לובש אותם בתוקף תפקידו במקדש. מתפקידו להורות הלכה לכהנים, ולפקח על סדרי המקדש, והלכה היא, שיהיה לו – "בית מוכן במקדש והוא הנקרא – 'לשכת כהן גדול', ותפארתו וכבודו שיהיה יושב במקדש כל היום, ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום"[14], ואם כן זה תפקידו וזו עבודתו כנושא התפקיד של כהן גדול, לפיכך לובש בגדי שרד בעבודתו זו

חוטי צמר ופשתים לבגדי כהונה שזורים זה בזה

בתמונה נראים חוטי תכלת וארגמן תולעת שני ופשתן, כשהם שזורים יחד לחוט אחד (כן נראה חוט זהב השזור בתוך החוט). מחוטים אלו הכינו את החושן והאפוד, וכן את הרקמה על האבנט. יש דעה, שהיו מכינים את הבגדים מחוטים דקים נפרדים, תכלת לחוד, ארגמן לחוד וכד'.

מעולם המחשבה

מדוע מצווה הכהן ללבוש בגד כלאיים בעבודתו?

איסור לבישת בגד שעטנז מבואר במדרש תנחומא (בראשית סימן ט): "'אמרו חז"ל: בני ארבעים שנה היו קין והבל [כשהקריבו]. 'ויבא קין מפרי האדמה' – מהו?... זרע פשתן היה. 'והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן', לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר (דברים כב): 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו'... אמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר". לאור האמור, יש לתמוה על העובדה, שכהן צריך ללבוש דווקא בעת שהוא מקריב קרבן - בגדי צמר ופישתים, שאם לא כן יש כאן כהן 'מחוסר בגדים' ועבודתו פסולה? וכתבו האחרונים, שזו דווקא הסיבה ללבישת הבגדים הללו במקדש, שכיון שהקרבן הראשון שהקריבו קין והבל, הביא לקנאה ולרצח בעולם, משום כך דווקא, צריך הכהן לאחד בקרבו ובלבישת בגדיו את הניגודים, ולבטל את המחלוקות. כדרך שאמרו חכמים בעניין אבנים שלמות במזבח, שנועדו להטיל שלום בעולם, כך תפקיד הכהן, להביא בעבודתו שלום בעולם, וכתכונתו של אהרן הכהן, שהיה "אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה" (אבות א, יב).

---

[1] בציצית הותר ללבוש כלאיים, אך אין זאת חובה, ואף לא מצווה.

[2] שמות כח, ו.

[3] רמב"ם כלי מקדש ח, יג.

[4] רש"י לשמות כו, א; רש"י ליומא עא, ב; סמ"ג (עשין קע"ג); תוס' (שבת כא); מאירי (יומא עא, ב); ריטב"א (שם).

[5] פירוש המשנה לרמב"ם כלאים ט, א.

[6] שמות לט, כט.

[7] כך משתמע מפשט הפסוק, וזו דעת הרמב"ם בהלכות כלי מקדש ח, א. לשיטה זו היתה רקמה צבעונית על רקע הפשתן הלבן. אולם לדעת רוב הראשונים, כאמור לעיל, חוטי הצמר והפשתן היו שזורים לכדי חוט אחד, ומחוט זה היו מכינים הן את החגורה גופה והן את הרקמה שעליה. לאור האמור לא היה הבדל בין החגורה לרקמה. שיטה זו אינה מתיישבת עם פשט הפסוק, כמו כן לשיטה זו לא יבחינו ברקמה הצבעונית, שכן, יצירת רקמה תמיד נעשית על רקע שונה, ואילו לשיטה זו אין כל הבדל בין הרקע הצבעוני לרקמה שעליו.

[8] ערכין ג, ב.

[9] רמב"ם כלי המקדש ח, יא.

[10] הראב"ד שם.

[11] כסף משנה שם.

[12] יריעות שלמה על הרמב"ם שם, ועוד.

[13] רמב"ם כלי מקדש ח, י.

[14] רמב"ם כלי המקדש ה, ז.