כיסוי כלי המשכן

כיסוי כלי המשכן: כיסוי כלי המשכן בעת מסעות ישראל במדבר – באמצעות בדים מיוחדים שהוכנו למטרה זו.

בעת שהעתיקו ישראל את מקומם מחניה אחת לשניה במסעם במדבר, היו הכהנים – אהרן ובניו – באים אל אהל מועד, ומכסים את כלי המשכן בכיסויים מיוחדים שהוכנו למטרה זו. לאחר מכן היו הלויים בני קהת באים ונוטלים את כלי המשכן כשהם מכוסים. הכיסוי נעשה כדי שהלויים לא יראו את כלי הקודש ויבואו לכלל מיתה, כפי שאירע באנשי בית שמש שראו את ארון השם ומתו במגיפה[1]. לכל כלי מכלי המשכן ייחדה התורה כיסוי משלו, יש כלי המכוסה בבגד תכלת, ויש המכוסה בארגמן, וכגון, מזבח העולה, שהיה מכוסה בבגד ארגמן, הדבר נעשה ככל הנראה, כדי לציין את האש שעל גבי המזבח. לדעת פרשנים אחדים, הכיסוי העליון תמיד היה מעור תחש, כדי להגן על הכלי מפני הגשמים[2] ומפני אבק המדבר[3].

כיסויי הכלים: הארון* – את הארון היו מכסים בשלושה כיסויים: א. פרוכת המסך שהיתה פרוסה בין הקודש ובין קודש הקדשים, ונראה שעטפה בדרך כל שהיא את הארון מכל צדדיו. ב. כיסוי שני - כיסוי עור תחש. ג. כיסוי שלישי - בגד תכלת[4].

השולחן* – גם את השולחן כיסו בשלושה כיסויים: א. בגד תכלת. ב. מעל בגד התכלת הניחו את כלי השולחן – הקערות, הכפות, המנקיות והקשוות, ומעליהם פרשו בגד תולעת שני[5]. ג. כיסוי עור תחש[6].

המנורה* וכליה, מזבח הזהב* וכלי השרת* – כלים אלה היו מכוסים בשני כיסויים: א. בגד תכלת. ב. מכסה עור תחש[7].

הכיסויים על כלי המשכן

בציור נראים כלי המשכן בעת המסע במדבר. לדעת הפרשנים, כולם כוסו בעור תחש מלמעלה כדי להגן עליהם מפני השמש והגשם. חוץ מן הארון, שהכיסוי העליון שלו היה של בגד תכלת משום כבודו. בציור מימין נראה המזבח מכוסה בבגד תכלת ומעליו בגד ארגמן - לציון אש המזבח, ומלמעלה היה כיסוי עור תחש. במרכז נראה ארון הברית, שהכיסוי התחתי שלו הוא פרוכת המסך, מעליו עור תחש ומעליו תכלת. משמאל נראה כיסוי המנורה, המורכב מתכלת ומעור תחש.

מזבח העולה* – את מזבח העולה כיסו בשני כיסויים: א. בגד ארגמן. ב. מעל בגד הארגמן הניחו את כלי המזבח: מחתות, מזרקות, יעים ומזלגות, ועליהם פרשו כיסוי עור תחש[8].

המונח 'בגדי שרד': בפרשות מלאכת המשכן נזכרו כמה פעמים 'בגדי שרד' שנעשו כדי לשרת בהם בקודש[9]. יש מן הראשונים[10] המסבירים, ש'בגדי שרד' אלה, הם הבגדים שכיסו בהם את כלי המשכן בשעת המסעות. אולם הרמב"ן[11] מאריך לחלוק על הסבר זה, ולדבריו בגדי השרד הם בגדי הכהן הגדול[12].

מדברי חז"ל

הכיסויים על כלי המשכן במדבר - על שום מה?

מדוע הראו לאנשי בית שני את השולחן והמנורה, הרי נאמר: "ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו"? ומבואר בדברי חז"ל בגמרא, כשישראל כשעלו לרגל היו בדרגה רוחנית גבוהה כאשה בבית בעלה, הרואה אותו יום יום ולפיכך הותר לראות את הכלים שבהיכל, וכלשון הגמרא ביומא (נד, א): "בשעה שהיו ישראל עולין לרגל מגללין להם את הפרוכת, ומראין להם את הכרובים שהיו מעורים זה בזה, ואומרים להן: ראו חיבתכם לפני המקום כחיבת זכר ונקבה [ושואלת הגמרא] "ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו'? – [נמצא, שאסור לראות את הכלים כבמדבר] בשעת הכנסת כלים לנרתק שלהם! - אמר רב נחמן: משל לכלה, כל זמן שהיא בבית אביה - צנועה מבעלה [ואין הם יכולים לראות זה את זה] כיון שבאתה לבית חמיה - אינה צנועה מבעלה ורואה הכל בגלוי".

---

[1] במדבר ד, ד - טו.

[2] רמב"ן וראב"ע במדבר ד, ו; ראב"ע שמות לט, א (הביאור הארוך).

[3] ראב"ע במדבר ד, ו.

[4] במדבר ד, ה – ו. אולם הראב"ע שם פסוק ו, מפרש, שמבין שלשת הכיסויים - הכיסוי השני היה בגד התכלת, וכיסוי עור התחש היה שלישי מעל שאר הכיסויים, כמו בשאר הכלים שעור התחש היה למעלה. עוד הוא מפרש (שם) לפי הפירוש הראשון (שתחילה פרשו את עור התחש ומעליו את בגד התכלת), שהדבר נעשה משום כבוד הארון (שהכיסוי החיצוני שלו יהיה בגד תכלת נאה ולא עור תחש), וכן פירש הרמב"ן שם, שהדבר נעשה למעלת הארון, שלא ייראה עליו כיסוי עור תחש אלא בגד תכלת נכבד שצבעו כצבע השמים בטהרתם. ובמקום אחר (שמות לט,א) כותב הראב"ע (לפי פירוש זה) ש"מדרך הסברא" נראה ש"אם ירד גשם – יסירהו (את בגד התכלת), ויעמוד עליו כיסוי עור תחש".

[5] אבל ראה רמב"ן שם (פסוק ז) שלחם התמיד היה על השולחן עצמו מתחת לכיסוי הראשון – כיסוי בגד התכלת.

[6] שם ז - ח.

[7] שם ט - יב.

[8] שם יג - יד. וראה רמב"ן שם (פסוק ז) שביאר מדוע נקבעו כיסויים שונים לכל כלי – בגדי תכלת לארון ולמזבח הזהב, בגד תולעת שני לשולחן ובגד ארגמן למזבח העולה.

[9] שמות לא, י; לה, יט; לט, א; שם מא.

[10] ראב"ע (הארוך והקצר), רשב"ם חזקוני ורבנו בחיי על שמות לא, י.

[11] שמות לא, י.

[12] גם מדברי חז"ל ביומא עב, א - ב משמע שבגדי השרד הם בגדי כהונה. וראה במאמרו של הרב ישראל אריאל שליט"א ב"מעלין בקודש" גיליון ה (אב תשס"ב), "בגדי שרד – לכוהנים וללויים", עמ' 13 – 56, הדן באריכות בשאלת "בגדי השרד", ומסיק ש'בגדי השרד' הם בגדים מיוחדים שלבשו הלויים בשעת עבודתם במקדש. ככל הנראה בגדים אלה לא היו כולם עשויים תכלת, אלא נשזרו בהם פסים או משבצות של תכלת ארגמן ותולעת שני משיירי התרומות למשכן.