כיכר

כיכר: מידת משקל גדולה המשמשת בין השאר כמשקל זהב מנורת המקדש.

הכיכר הוא אחד ממידות המשקל הגדולות ששימשו בעבר, ונזכרת רבות בתנ"ך. מידה זו שימשה אף אחרי תקופת התנ"ך יחד עם מידת המנה ומידות אחרות. לראשונה מוצאים אנו אותה כמידה של משקל המנורה שבמשכן, ככתוב: "כיכר זהב טהור יעשה אותה"[1]. הכיכר נזכר בחשבון מחצית השקל, ככתוב: "וכסף פקודי העדה מאת כיכר"[2]. כן מופיע משקל זה רבות במשנה ובגמרא.

משקלו: מדברי הגמרא עולה[3], שיש שני מיני כיכר, של חול ושל קודש; כיכר חול משקלו שישים מנה ואילו משקל של כיכר קודש כפול – מאה ועשרים מנה. ולשון הירושלמי: "ככרו של הקדוש ברוך הוא - כפול היה"[4]. משקל 'מנה' הוא עשרים וחמשה שקלים, לאור האמור, כיכר חול שוקל אלף וחמש מאות שקלים. לעומת זאת מנה של קודש שוקל חמישים שקלים, ממילא כיכר של קודש מגיע לכדי שלושת אלפים שקלים. לאור האמור, משקל הכיכר במידות זמננו: כיכר חול משקלו – 25.5 ק"ג, כיכר קודש משקלו – 51 ק"ג.

אומני המקדש של שלמה – והדיוק במשקל הככר

בציור נראים האומנים בימי שלמה המלך, כשהם מכניסים את מנורת המקדש לכור ההיתוך, כדי להפחית ממנה משקל של דינר זהב, ולהביא אותה למשקל מדויק של ככר זהב.

מנורת הזהב – האם משקל הככר כולל את כלי המנורה? שונה היא מנורת המקדש משאר כלי הקודש בכך, שהתורה ציינה את משקלה, ככתוב: "כיכר זהב טהור יעשה אותה את כל הכלים האלה"[5]. נחלקו תנאים, האם משקל הכיכר כולל את נרות המנורה, מלקחיה ומחתותיה, או שמשקל זה מתייחס אך ורק למנורה ללא נרותיה, מלקחיה ומחתותיה, שכן, לשם עשייתם צריך להשתמש בזהב נוסף[6]. הראשונים אף הם נחלקו בשאלה זו: יש שאמרו, שמשקל הכיכר כולל לא רק את המנורה, אלא גם את נרותיה, מלקחיה, מחתותיה וכלי שמנה[7]. לעניין הלכה נפסק, ש"מנורה הבאה זהב - תהיה כולה ככר עם נרותיה..."[8], כלומר הנרות נכללים במידת כיכר הזהב, לא כן באשר למלקחיה ומחתותיה, שלשם עשייתם צריך להשתמש בזהב נוסף.

משקל הככר – האם הוא מחייב? דיון אחר בראשונים ובאחרונים נסוב סביב השאלה: האם משקל המנורה חייב להיות בדיוק כיכר זהב, לא פחות ולא יותר - או שמא הכוונה היא, שיש לקחת ככר זהב – לא פחות - אך אפשר גם להוסיף, כלומר, לעשות מנורה מכמות גדולה יותר של זהב? יש שכתבו, שלשם עשיית המנורה צריך לקחת כיכר זהב במשקלו המדויק, וזה מה שנאמר: "ככר זהב טהור" – "שלא יהיה משקלה עם כל כליה אלא ככר, לא פחות ולא יותר"[9]. כך גם מובא להלכה: "מנורה הבאה זהב תהיה כולה ככר עם נרותיה... ושל שאר מיני מתכות אין מקפידין על משקלה"[10]. נמצא, שדווקא בשאר מיני מתכות לא מקפידים על המשקל, אך בזהב - מקפידים על משקלה, שתהיה כיכר זהב – לא פחות ולא יותר![11] אלא, שבאחרונים מבואר, שכיוון שהכתוב לא שנה לעכב בדין זה, הרי שהוא רק לכתחילה, אך אם המנורה קצת פחות או יותר ממשקל כיכר - אין בכך כדי לפוסלה[12].

מן המדרש

מנורת ככר זהב במשכן ובמקדש שלמה

מצינו, בירושלמי שקלים ו, ג: "היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן, עד שהוא מעמידן על [ככר] אחד, לקיים מה שנאמר (שמות לז, כד): 'ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה'.... מעשה במנורת זהב שעשה משה במדבר והיתה יתירה דינר זהב, והכניסוה [בימי שלמה] לכור שמונים פעם ולא חסרה כלום". וראה שיר השירים רבה (פרשה ג) בשינוי קל: מעשה במנורת המקדש שהיתה יתרה על מנורת המדבר משקל גורדינון, הכניסוה לאור שמונים פעמים עד שחסרה". נמצאנו למדים, שלכתחילה מצוה לעשות את המנורה במשקל 'ככר' מדויק, כשלמה שזיקק אלף ככר זהב, כדי להוציא ככר אחד, אולם בדיעבד, מנורת מקדש שהיה משקלה גבוה יותר, אינה פסולה.

המלקחיים והמחתה – האם הם חלק מן הככר?

בתמונה נראית המחתה (תלויה מימין) כעין מברשת, לצחצוח נרות הזהב של המנורה. משמאל נראות המלקחיים, ובמרכז אמבטי קטנה להניח בה את נרות הזהב לשטיפה מן השמן והפיח. בדברי חז"ל וכן בראשונים מצינו ספק בשאלה, האם המחתה והמלקחיים הם חלק ממשקל הככר, ולהלכה נפסק שהם חלק מן הככר.

---

[1] שמות כה, לט.

[2] שמות לח, כז.

[3] בכורות ה,א. רש"י על התורה שמות כה, לט.

[4] סנהדרין ט, ב.

[5] שמות כה, לט.

[6] מחלוקת תנאים מנחות פח, ב.

[7] דעת רש"י בפירושו לשמות כה, לח - לט.

[8] רמב"ם בית הבחירה ג, ד.

[9] לשון רש"י שם.

[10] רמב"ם בית הבחירה ג, ד.

[11] הביטוי 'מקפידין' אצל הרמב"ם מהווה תמיד מילה המתארת חיוב הלכתי. דוגמא לדבר מהלכות תפילין שם כותב הרמב"ם (תפילין ומזוזה וספר תורה ג,ב): "כיצד עושים תפילין של ראש לוקחין עץ מרובע ארכו כרחבו וכגבהו, ואם היה גבהו יותר על רחבו או פחות ממנו אין בכך כלום, ואין מקפידין אלא על ארכו שיהא כרחבו", והרי דין זה שהתפילין יהיו מרובעות הינו חובה גמורה ולא המלצה בלבד!

[12] מנחת חינוך צה; ליקוטי הלכות למנחות כח, ב, בזבח תודה ד"ה אינה באה.