כלי זכוכית

כלי זכוכית: כלים העשויים זכוכית לעניין טומאה וטהרה.

כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה מן התורה, שאינם בכלל כלי - עץ*, כלי - מתכת* וכלי - חרס*. אולם, בימי יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים, כלומר, שמונים שנה קודם שחרב המקדש השני, גזרו חכמים טומאה על כלי זכוכית[1], מפני שנעשים מן החול ככלי חרס, לפיכך עשו דינם ככלי חרס לעניין קבלת הטומאה[2].

אופן קבלת הטומאה: כלי זכוכית, אף שמבחינת חומר הגלם ממנו עשויים דומים לכלי חרס, מקבלים טומאה מאחוריהם, כלומר, מהצד החיצוני של הכלי, ככלי מתכות, ולא רק מצדם הפנימי ככלי חרס. טעם הדבר, מפני שכלי זכוכית שקופים הם ונראה תוכן כברם, ולכן דין חוץ הכלי כדין תוך הכלי[3]. טעם נוסף, משום שאף אם נשברו יש להם תקנה, שיכולים להתיכן, ולחזור ולעשות מהשברים כלי, לפיכך, עשו דינם בעניין זה ככלי מתכות שמקבלים טומאה מגבם[4]. כלי זכוכית אינם מקבלים טומאה מאויר בית הקיבול שלהם, שלא ככלי חרס, מפני שנראה תוכם כברם לא גזרו עליהם טומאת האוויר[5], שהרי אין ניכר תוכו[6]. ויש אומרים שלא גזרו על טומאת האוויר משום שאז היה דינם חמור אפילו מהכלים המקבלים טומאה מן התורה, שהרי לא מצינו שום כלי שנטמא גם מגבו וגם מאוירו[7]. ויש חולקים ואומרים שכלי זכוכית מקבלים טומאה גם מאוירם[8]. כלי זכוכית העשוי למשכב או למושב[9] אינו מקבל טומאה[10], משום שטומאתם מדרבנן ולא גזרו עליהם טומאת מדרס[11]. ויש פוסקים שכלי זכוכית המיוחדים למשכב ומושב, מקבלים טומאת מדרס מדרבנן[12].

כד זכוכית מתקופת התלמוד

בציור נראה כד זכוכית מתקופת התלמוד (נמצא בקסטרא ליד חיפה). הלכה היא, שהכד מטמא מגבו ככלי מתכת, ואינו מטמא מאוירו כשאר כלי חרס.

הכלים הנטמאים: פשוטי כלי זכוכית, כלומר כלים שטוחים ללא שפה או שקע, שאין להם בית קיבול, אינם מקבלים טומאה אפילו מדרבנן[13], כשם שפשוטי כלי חרס אינם מקבלים טומאה[14], או שעשו כן משום היכר כדי שלא יבואו לשרוף על טומאתם תרומה וקדשים[15]. כלי זכוכית שנטמאו ונשברו - טהרו מטומאתם. ואף שברים שניתן להשתמש בהם כפי שימושם קודם שנשברו, אינם מקבלים טומאה[16]. התיכם וחזר ועשה מהם כלי, אינם חוזרים לטומאתם הישנה[17]. כלי זכוכית המחזיקים מידת ארבעים סאה, מקבלים טומאה ככלי חרס, להוציא שידה, תיבה ומגדל העשויים מזכוכית, שאינם מקבלים טומאה[18].

טהרתם: כלי זכוכית, אם נטמאו, אין נטהרים על ידי טבילה במקוה, שדינם לעניין זה ככלי חרס[19]. ויש מהראשונים שנשמע מדבריהם שיש טהרה לכלי זכוכית[20], ולכל הפחות בטומאה שנטמאו מגבם[21].

בתרומה ובקדשים: אם נטמאו תרומה או קדשים ממגע בכלי זכוכית טמא - אין שורפים אותם, כפי שעושים כשנטמאו בשאר טומאות, אלא תולים, כלומר משהים אותם עד שירקבו[22]. בתלמוד הירושלמי משמע ששורפים תרומה וקדשים גם אם נטמאו בטומאת כלי זכוכית[23]. ויש שחילקו בין טומאה שנטמא הכלי מגבו - שאין שורפים עליה תרומה וקדשים, לבין טומאה שנטמא מתוכו שעליה שורפים תרומה וקדשים[24].

צלחת זכוכית – וטהרתה

בציור נראית צלחת זכוכית מן התקופה הסמוכה לחורבן כשהיא מעוטרת במנורת המקדש. הלכה היא שצלחת שטוחה לגמרי אינה מקבלת טומאה. גם אם הצלחת קעורה ויש לה בית קיבול אם נשברה – כמו בציור - הרי היא טהורה.

---

[1] שבת יד, ב.

[2] שבת טו, ב; רמב"ם הלכות כלים א, ה.

[3] דעת רב אשי שבת טז, ב. רמב"ם כלים א, ה; רמב"ם פירוש המשנה כלים ב, א.

[4] שבת טו, א. וראה ר' שמשון משאנץ כלים ב, א שהביא שני הטעמים.

[5] רמב"ם שם.

[6] שפת אמת שבת טז, א בתוד"ה אלא.

[7] ראב"ד שם.

[8] תוספות שבת טז, א ד"ה אלא מעתה. וראה בשפת אמת שם.

[9] ע"ע משכב ומושב.

[10] גירסת התוספתא בכלים בבא בתרא ז, ג שלפנינו (וכן במהדורת צוקרמנדל). וכן הביא ר' שמשון כלים ל, ד. וכן גרסת הגר"א שם.

[11] ר' שמשון שם; ובזר זהב על התוספתא כתב שאין בהם טומאת מדרס כשם שאין בכלי חרס טומאת מדרס.

[12] רמב"ם כלים א, י. וכנראה גרסתו בתוסתפא 'טמאים' וכן הביא הר"ש גירסה זו, וראה כסף משנה.

[13] משנה כלים ב, א; טו, א; ל, א. שבת טז, א. רמב"ם כלים א, ה.

[14] שבת טז, ב. פירוש המשנה לרמב"ם כלים ב, א.

[15] שבת טז, א, למאן דאמר שהם דומים לכלי מתכות.

[16] כלים ל, א; רמב"ם שם יב, א.

[17] שבת טו, ב; רמב"ם שם.

[18] תוספתא כלים בבא בתרא ז, ג. רמב"ם כלים ג, ג. וראה ראב"ד שם שפירש טעמו של הדין.

[19] רמב"ם הלכות כלים א, ה; הלכות מקוואות א, ג.

[20] ר' שמשון כלים ל, ד. וכן כתב רש"י בשבת טז, א ד"ה לטומאתן ישנה, אלא שמשמע שדבריו נאמרו רק לדעה שעשאום ככלי מתכות אבל לדעה שעשאום ככלי חרס לא.

[21] כך פירש בשפת אמת שבת טו, ב ד"ה אלא מעתה. וראה גם בשו"ת רע"ק קמא סימן רי.

[22] שבת טז, א. רמב"ם כלים א, ה. רש"י שם ד"ה עבדי.

[23] פסחים א, ו. וראה מראה הפנים שם.

[24] תוספות שבת טו, ב ד"ה אתו; טז, א ד"ה עבדי.