כלי חרס

כלי חרס: כלים בעלי דינים מיוחדים בענייני טומאה וטהרה.

נאמר בתורה: "וכל כלי חרש אשר יפול מהם [מאחד משמונה השרצים האמורים בתורה] אל תוכו – כל אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו... וכל אשר יפול מנבלתם עליו – יטמא. תנור וכירים – יותץ, טמאים הם, וטמאים יהיו לכם"[1]. מכאן שכלי חרס מקבלים טומאה מן התורה[2].

הגדרתם: כלי חרס הם כלים הנעשים מטיט או מאדמה שהוסקו בכבשן ונצרפו. אבל כלים העשוים מטיט או מאדמה שלא הוסקו באש – אינם 'כלי חרס' אלא 'כלי אדמה', ואינם מקבלים טומאה[3].

טומאת כלי חרס: למדו חכמים מן הפסוק: "וכל כלי חרש אשר יפול מהם אל תוכו – כל אשר בתוכו יטמא, ואותו תשבורו"[4], שכלי חרס אינו מקבל טומאה אלא אם כן יש לו 'תוך', כלומר שיש לו בית קיבול. מאידך, כלי חרס שטוח, כמו מיטה, שולחן או כיסא – אינו מקבל טומאה[5]. עוד למדו מפסוק זה, שגם כלי שיש לו בית קיבול – אינו מקבל טומאה אלא אם נכנסה הטומאה לתוכו, אבל אם נגעה בו הטומאה מבחוץ – 'מגבו' - אינו נטמא[6]. וממה שנאמר בפסוק: "אשר יפול מהם אל תוכו", למדו, שכלי חרס נטמא אפילו אם הדבר המטמא לא נגע בו, אלא רק נכנס לחללו של הכלי, המוגדר בהלכה כ'אויר כלי חרס'[7]. כשם שכלי חרס נטמא באוירו - כך הוא מטמא אוכלים ומשקים המצויים באוירו, שאם נפל שרץ לאויר כלי חרס, והיה בכלי אוכלים ומשקים – נטמאו, אף על פי שהשרץ לא נגע בהם, שנאמר: "כל אשר בתוכו יטמא"[8]. מאידך, אין כלי חרס מטמא כלים הנמצאים באוירו[9]. באשר לדרגת הטומאה, כלי חרס שנטמא הוא 'ראשון לטומאה'[10], ואינו נעשה לעולם אב הטומאה, ואפילו נגע בו מת[11].

כלי חרס שניקב – טהור

למרות הכלל שכלי חרס 'שבירתן – טהרתן', יש דרך לטהר כלי חרס על ידי נקב בגודל כזית. בתמונה נראים כלים טמאים שנעשה בהם נקב - ובכך נטהרו.

הצלה מטומאה: נאמר בתורה "וכל כלי חרש [הנמצא באהל המת] אשר אין צמיד פתיל עליו – טמא הוא"[12], ומכאן שכלי חרס הנמצא באהל המת ופתחו מכוסה בכיסוי - "צמיד פתיל" - טהור, וכן כל מה שבתוכו טהור.[13] אבל מדברי סופרים, אין כלי חרס מציל מן הטומאה אלא אוכלים ומשקים, וכן כלי חרס הנמצאים בתוכו, אבל בגדים ו'כלי שטף', כלומר, כלים שאפשר לטהר אותם בטבילה במקוה, כגון, כלי מתכות המצויים בתוך כלי החרס – טמאים[14]. כדי שיתקיים המושג 'צמיד פתיל', צריך הכיסוי להיות דבוק לכלי, ובכך מציל מן הטומאה[15].

טהרת כלי חרס: כלי חרס אינו נטהר במקוה, ואין לו תקנה אלא שבירה[16], שנאמר בו: "ואותו תשבורו"[17]. דרך אחרת לטהר כלי חרס היא - לנקוב בו נקב כזית, ובכך נטהר, וכתבו הראשונים: "ניקב במוציא זיתים – טהור, והרי הוא ככלי גללים ואבנים שאין מקבלין טומאה"[18]. באשר לדין כלי חרס שבישלו בו בשר קדשים – עיין ערך 'שבירת כלי חרס'.

מעולם הסוד

האדם נמשל לכלי חרס – ושבירת הלב היא טהרתו

"הנשמה היא כלי מכליו של הקב"ה, ואין הקדוש ברוך הוא שורה בנשמה עד שהיא מתלבנת באש [התורה]... שנאמר (ירמיה כג): 'הלא כה דברי כאש נאם ה''. ובאש זו, אם ברזל הוא [האדם] - מתפוצץ, ואם אבן הוא – נימוח... והלכה היא בכלי פסח: 'כלים שנשתמשו בהן בצונן - מטבילן בצונן' וכשרים לפסח. אלו הן נשמות שהן מצד האהבה והרחמים, והם רחמנים בעלי חן וחסד. אלה אינם צריכים להכשר במים חמי חמין, שכן, באלה נטהרים רשעים גמורים, המחממים את עצמם ביצר הרע, ועליהם נאמר: 'כל דבר אשר יבא באש – תעבירו באש', שכן הזוהמה שלהם רבה. אבל צדיקים גמורים די להם בצונן... ואם הנשמות הן של אנשים חומריים, שהם ככלי חרס [העושים את עצמם כחומר ביד היוצר] – 'שבירתן זו היא טהרתן', וכפי שאמרו חז"ל: 'נשברו – נטהרו'. וסוד העניין - הפסוק בתהלים (נא): 'זבחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר ונדכה אלהים לא תבזה'". (זוהר - רעיא מהימנא ג, קנב, ב).

כלי חרס מכוסה ב'צמיד פתיל'

בתמונה נראים כדי שמן עשויים חרס ב'מכון המקדש'. השמן שבכד הוכן בבית בד בקיצרין שבגולן, בשיטה מיוחדת ובהנחיית הרב עזריה אריאל שליט"א, והתוצאה היא שיש היום במכון 'שמן זית זך כתית למאור' שהוכן בטהרה ומוכן להדלקה במנורת המקדש במקדש שיבנו ישראל במהרה. בתמונה נראה פי הכד, כשהוא מכוסה בכיסוי המוצמד אליו בפתיל הכרוך מסביב. ההלכה קובעת שכלי חרס שפיו נסגר באופן זה אינו נטמא, שכן נעילה זו קרויה 'צמיד פתיל' והכלי טהור. כלי זה מציל מן הטומאה את מה שבתוכו, כגון השמן שבכלי, ואפילו אם הכלי מצוי בבית שיש בו מת - הכלי ומה שבתוכו טהור.

---

[1] ויקרא יא, לג- לה.

[2] רמב"ם כלים א, א.

[3] משנה כלים ד, ד ורע"ב שם. רמב"ם כלים א, יג.

[4] ויקרא יא, לג.

[5] משנה כלים ב, ג. תורת כהנים שמיני פרשה ז, ד. רמב"ם כלים א, ח.

[6] משנה כלים ב, א: "ואינם מיטמאין מגביהן". רמב"ם כלים יג, א.

[7] משנה כלים ב, א. רמב"ם ורע"ב שם. חולין כד, ב. רש"י חולין עא, ב. רמב"ם כלים יג, א.

[8] משנה כלים ב, א: "מתטמאין ומטמאין באוויר". רמב"ם כלים יג, ב.

[9] משנה כלים ח, ד. רמב"ם כלים יג, ג.

[10] רמב"ם שאר אבות הטומאה י, ח. וזה דין תורה, אבל מדרבנן כלי חרס נעשה שני לטומאה כשנטמא מחמת משקים (רמב"ם שם).

[11] עירובין קד, ב. רמב"ם טומאת מת ה, ו. ושאר אבות הטומאות שם.

[12] במדבר יט, טו.

[13] משנה כלים י, א. רמב"ם טומאת מת כא, א.

[14] משנה שם. רמב"ם שם כג, א.

[15] משנה שם י, ב. רמב"ם שם כב, ח.

[16] משנה כלים ב, א. שבת פד, א. רמב"ם מקוואות א, ג.

[17] ויקרא שם.

[18] רמב"ם הלכות כלים יט, ב.