לוג שמן של מצורע

לוג שמן של מצורע: לוג שמן שמביא המצורע ביום השמיני לטהרתו יחד עם שאר קרבנותיו.

לאחר שהמצורע נרפא מצרעתו מתחיל תהליך טהרת המצורע*. ביום השמיני לטהרתו, עולה המצורע לבית המקדש ומביא את קרבנותיו. אחד הקרבנות שחייב המצורע להביא הוא קרבן אשם, ועמו מביא המצורע לוג שמן, ככתוב: "וביום השמיני יקח שני כבשים... וכבשה אחת... ושלושה עשרונים סולת... ולוג אחד שמן"[1]. הכהן מזה מן השמן ונותן ממנו על אוזן המצורע והבהונות. עם נתינת השמן על המקומות הללו והבאת שאר הקרבנות – נטהר המצורע מצרעתו, ומותר באכילת קדשים* ובכניסה למקדש ככל אדם מישראל.

סדר הפעולות הנעשות במקדש בלוג השמן:

א. תנופה – הכהן והמצורע[2] מניפים את כבש האשם עם לוג השמן[3] במזרח העזרה[4]. יש אומרים שהכהן לבדו מניף את הכבש ואת לוג השמן[5]. אם הניף את הכבש בפני עצמו ואת הלוג בפני עצמו – יצא ידי חובת הנפה[6]. לאחר מכן שוחט הכהן את כבש האשם, זורק את דמו על המזבח, ונותן מדמו על תנוך אוזן המצורע הימנית, ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית[7].

ב. יציקת השמן[8] – הכהן נוטל את כלי השמן ביד ימינו, ויוצק ממנו לכף היד השמאלית של כהן אחר. אם יצק לכף ידו השמאלית שלו – יצא ידי חובה[9].

ג. הזאה – הכהן טובל את אצבעו הימנית בשמן שבידו השמאלית, ומזה מן השמן באצבעו שבע פעמים לכיוון קדש הקדשים[10]. לפני כל הזאה טובל הכהן את אצבעו בשמן פעם נוספת[11]. אם היזה ולא כיון לעבר קדש הקדשים – הזאותיו כשרות[12].

המצורע בעת טהרתו והכנת לוג השמן להזאה ונתינה ככתוב

בציור נראה המצורע סומך את ידיו על הקרבן בשער ניקנור, כשרובו ככולו מחוץ לעזרה. הכהן בא לקראתו, ועמו לוג שמן להזאה, כנגד קדש הקדשים, ונתינת השמן על אוזן המיטהר הימנית ובוהן ידו ורגלו הימניים.

ד. מתן שמן לתנוך ובהונות – הכהן נותן מן השמן שבכפו על תנוך אוזן המצורע הימנית, על בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית, במקום שנתנו קודם מדם האשם[13], ואפילו אם כבר נתקנח משם דם האשם[14].

ה. נתינה על ראש המיטהר – הכהן נותן את שאר השמן שבכפו על ראש המיטהר מן הצרעת[15]. ואף נתינה זו מעכבת את כפרת המצורע[16].

ו. יתרת השמן לכהנים – שאר השמן שנותר בכלי ניתן לכהנים כאחד מעשרים וארבע מתנות כהונה[17], וכהנים זכרים אוכלים אותו בעזרה, כדין קדשי קדשים[18].

מעולם המחשבה

תשובת המצורע על חטא לשון הרע – המשמעת לדבר ה'

נתינת הדם והשמן על אוזן המיטהר ועל בהונות ידו ורגלו הימניים, באה ללמד על תשובת המצורע. שכן, אדם זה חטא בלשון הרע, שמע באוזניו לשון הרע מחביריו, והשמיע באוזניהם דברי לשון הרע והוצאת שם רע על אחרים. מעתה כשהמצורע נמצא בתהליך הטהרה באים הדם והשמן לסבר את אוזנו של אדם, ולומר לו: אין תשובתך שלימה אלא אם תקבל על עצמך להיות ממושמע למצות ה' בתורה, המזהירה את האדם לבל ידבר לשון הרע וישמר מנגע הצרעת. הצד הימני שבאדם מורה על הפעילות והעשייה של הגוף הנעשים בימין. לפיכך מעתה, יזכירך השמן הניתן על האוזן והבהונות, על חובתך להטות את אזניך לשמוע אך טוב על בני אדם, וכך גם ידך הימנית ורגלך הימנית יפעלו אך טוב. הלא כה דברי ישעיהו (ל, כא): "ואוזניך תשמענה דבר מאחריך לאמור: זה הדרך לכו בו! כי תאמינו [תימינו] וכי תשמאילו", כלומר: הקשב ושמע לדבר ה', ולך בדרך ישרה ואל תיטה ימין ושמאל.

נתינת השמן על בוהן ידו הימנית של המצורע

בציור נראית כף ידו של המצורע, כשהיא נמצאת באויר העזרה, והמצורע מחוצה לה בשער ניקנור. על בוהן ידו נראים טיפות הדם ונתינת השמן על הבהונות. אלו ניתנו על ידי הכהן המטהר, ובכך נטהר.

---

[1] ויקרא יד, י.

[2] תוספתא נגעים ח, ט. ר"ש נגעים יד, ח, וראה ראב"ד ומהר"י קורקוס הל' מחוסרי כפרה ד, ב. המצורע עומד לשם כך בשער ניקנור ומכניס את ידיו לעזרה כדי להניף את הכבש ואת השמן עם הכהן, אך אסור לו להיכנס לעזרה כרגיל, משום שהוא עדיין טמא עד השלמת הבאת קרבנותיו.

[3] ויקרא שם יב.

[4] תורת כהנים פרשת מצורע פרשה ג, ז. רמב"ם מחוסרי כפרה ד, ב.

[5] רמב"ם שם. וראה נו"כ הרמב"ם שם (מהר"י קורקוס, כס"מ, לח"מ) שביארו מדוע לא פסק הרמב"ם כדברי התוספתא שגם המצורע מניף את הכבש ואת השמן ביחד עם הכהן.

[6] תורת כהנים שם. רמב"ם שם.

[7] ויקרא שם יג - יד. משנה נגעים יד, ח. רמב"ם שם.

[8] ויקרא שם טו.

[9] משנה שם יד, י. תורת כהנים פרשת מצורע פרק ג, ז. רמב"ם שם.

[10] ויקרא שם טז. משנה שם. רמב"ם שם.

[11] משנה שם. רמב"ם שם.

[12] תוספתא זבחים א, ז. רמב"ם שם.

[13] ויקרא שם יז. משנה שם. רמב"ם שם.

[14] בבלי מנחות י, א, על פי הפסוק במצורע עני (ויקרא יד, כח): "על מקום דם האשם" – ואפילו אין שם דם.

[15] ויקרא שם יח. משנה שם. רמב"ם שם.

[16] רמב"ם שם, כרבי עקיבא במשנה שם, ושלא כרבי יוחנן בן נורי שם הסובר שנתינת השמן על הראש אינה מעכבת את הכפרה.

[17] בבלי חולין קלג, ב.

[18] משנה זבחים י, ח (בגמרא צא, א). רמב"ם שם ד, ג.