לא תטע אשרה

לא תטע אשרה: אסור לטעת אשרה או עץ במקדש סמוך למזבח.

נאמר בתורה: "לא תטע לך אשרה כל עץ, אצל מזבח ה' אלהיך אשר תעשה לך"[1]. לאו זה כולל שני איסורים: איסור אחד, לטעת אשרה לעבודה זרה בצד המזבח, איסור זה תחולתו החל משעת נטיעת עץ האשרה, ואפילו לא עבדה[2]. איסור שני, לטעת עץ סתם בצד המזבח[3], ואפילו נטעו כדי לפאר וליפות את המקדש[4], וכאילו נכתב בפסוק: "לא תטע לך אשרה, ולא תטע לך כל עץ"[5].

טעם האיסור: טעם האיסור, שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה, לטעת עצים יפים ליד מזבחותיהם ומקדשיהם, ובכך למשוך את העם לעבודתם, וציוותה התורה להתרחק מדרכיהם[6], ועוד, כדי שלא יבואו לעבוד אילן זה כמנהג הגויים[7].

המקום האסור בנטיעה: האיסור אינו רק בצד המזבח, אלא גם בשאר שטח העזרה המקודשת[8]. ויש אומרים שהאיסור הוא בכל הר הבית[9].

איסור בנייה בעץ במקדש: הלכה נוספת השייכת לאיסור זה, עניינה - האיסור לבנות במקדש מבנה מעץ, כגון, אכסדראות של עץ או בימה של עץ[10]. איסור זה הוא מדרבנן, והפסוק "לא תטע" לא הובא אלא כאסמכתא[11].

'רביעין של ארז' - סמוך למזבח

בציור נראים 'רביעין של ארז' (מידות ג, ה) – החלק העליון של ה'ננסים' בבית המטבחיים סמוך למזבח. ריבועי עץ ארז אלו שימשו לתליית הקרבן בעת הפשטת העור, כשהוא נתלה באונקליות – הווים – התקועות בעץ.

השימוש בעץ במקדש: עם זאת, מצינו כמה וכמה דברים במקדש שנבנו מעץ:

1. בבית המקדש ראשון נעשה שימוש רב בעצים לבנייה[12].

2. לשכת העץ* – בבית המקדש השני היתה 'לשכת העץ', שהיתה משמשת את הכהן הגדול ללינה לפני יום הכיפורים, וכפי הנראה משמה של הלשכה עולה, שהיתה עשויה מעץ[13].

3. הבימה שהיתה בעזרת נשים* ועליה עמד המלך וקרא בתורה במעמד הקהל*[14].

4. הגזוזטראות* שעליהן עמדו הנשים בשמחת בית-השואבה*[15].

5. כלונסאות של ארז שהיו קבועים בין כותלו של היכל לכותלו של אולם[16].

6. אמלתראות* של עץ מילת שהיו על גבי פתח האולם[17].

7. בבית המטבחיים שבמקדש היו עמודים ננסים "ורבועין של ארז על גביהן"[18].

ההיתר לבנות בעץ: כדי להסביר את המקורות שמהם רואים שדברים שונים במקדש נבנו מעץ, כתבו המפרשים היתרים שונים בדין זה:

1. האיסור הוא רק בבנייה קבועה, ולא בבנייה זמנית[19].

2. האיסור הוא דווקא כשהעץ קבוע בחוזקה במקומו, אבל אם ניתן לשלוף אותו ולהוציאו בקלות – מותר[20].

3. האיסור הוא דווקא בעץ בולט, אבל עץ שאינו בולט – מותר[21].

4. האיסור אינו אלא אם העץ מאהיל ומצל על האדם במקדש, בדומה לנטיעה שאסרה התורה[22].

5. האיסור הוא דווקא כשהעץ עומד כלפי מעלה דרך גדילתו, אבל אם הניחו את העץ בדרך אחרת, כגון, כשהוא מאוזן – מותר[23].

'מלתראות' של עץ מעל פתח ההיכל

בציור נראות חמש קורות עץ מעל פתח ההיכל, יש מן המפרשים שפירשו שהיו מעץ אלון. קורות אלו נקבעו להגן על העומדים בשער מפני שמש וגשם.

המעמיד דיין שאינו הגון – כאילו נטע עץ אשרה במקדש

חכמינו ז"ל השוו את הסנהדרין למקדש, וכדברי רש"י שמות כא, א: "למה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח? לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש" כי כשם שהשכינה שרויה במקדש, כן היא שרויה בבית הדין, ככתוב: "אלהים ניצב בעדת אל בקרב אלהים ישפוט". מכאן ההשוואה לאשרה, וכשם שאסרה תורה לנטוע אשרה ליד המזבח, כן אסרה התורה להעמיד דיין שאינו הגון בסנהדרין. וכתב הרמב"ם סנהדרין ג, ח: "כל סנהדרין... שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה... אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות - הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה... אמרו חכמים: שמא תאמר: איש פלוני נאה [כעץ אשרה נאה] אושיבנו דיין, איש פלוני גבור - אושיבנו דיין... איש פלוני יודע בכל לשון - אושיבנו דיין? - נמצא מזכה את החייב ומחייב את הזכאי... מפני שאינו יודע... ועוד אמרו כל המעמיד לישראל דיין שאינו הגון... ובמקום תלמידי חכמים - כאילו נטע אשירה, שנאמר: 'לא תטע לך אשירה כל עץ - אצל מזבח ה' אלהיך'".

---

[1] דברים טז, כא.

[2] רש"י שם.

[3] ספרי שם.

[4] רמב"ם ע"ז ו, ט. רמב"ן דברים שם.

[5] רמב"ן שם.

[6] רמב"ם הל' ע"ז שם; ספר המצוות מצוות לא תעשה י"ג; רמב"ן דברים שם; ספר החינוך מצווה תצ"ב.

[7] רשב"ם דברים שם.

[8] ראה דברי רבי אליעזר בן יעקב בספרי דברים שם ובגמ' תמיד כח, ב: "מנין שאין עושים אכסדרה בעזרה", וכן כתב הראב"ד בהל' בית הבחירה א, ט (ומה שכתב הראב"ד שם שהאיסור הוא רק בעזרת כהנים, אין כוונתו למעט עזרת ישראל, שהרי המשיך שם "משער ניקנור ולפנים", כלומר בכל העזרה המקודשת, אלא הוא קורא לכל העזרה הראויה לעבודת הכהנים "עזרת כהנים"), וכן כתבו הרדב"ז והכס"מ שם בדעת הרמב"ם.

[9] ראה ספרי שם: "ומנין לנוטע אילן בהר הבית שהוא עובר בלא תעשה", וכן כתב רש"י בדברים שם. ומהירושלמי מגילה א, ד; משמע קצת שהאיסור נוהג לכל הפחות בעזרת נשים, שאמרו שם שאין עושים מעמד הקהל בשבת כי בשבת אי אפשר לבנות את בימת העץ שהיו עושים למלך לעמוד עליה בזמן מעמד הקהל, ואם יעשו את הבימה לפני שבת, יש בזה משום "לא תטע", וכיון שמעמד הקהל היה בעזרת נשים (סוטה מא, ב; רמב"ם חגיגה ג, ג), משמע שאיסור העמדת עץ נוהג גם בעזרת נשים. אלא שיש לדחות ולומר שהירושלמי חולק על הבבלי בעניין מקום מעמד הקהל, ולדעתו המעמד היה בעזרה המקודשת (ראה ירושלמי סוטה ז, ז; שהקשה את קושיית הבבלי בסוטה מא, ב; ולא תירץ כמו הבבלי שהדבר היה בעזרת נשים, אלא תירץ באופן אחר).

[10] ספרי דברים שם; תמיד כח, ב; ירושלמי מגילה א, ד.

[11] רמב"ן דברים שם. כסף משנה הל' ע"ז ו, ט; בדעת הרמב"ם שם.

[12] ראה מלכים א' ה, לב; שם פרק ו', פסוקים ט,י,טו,טז,יח, ועוד. אמנם אפשר לומר שבמקדש ראשון עדיין לא נאסר לבנות בעץ, וזאת על פי המבואר לעיל, שהאיסור לבנות בעץ הוא מדרבנן.

[13] מידות ה, ד. יומא יט, א. בפשטות, לשכת העץ הייתה עשויה מעץ, וכך הבין הראב"ד (הלכות בית הבחירה א, ט; הלכות עבודה זרה ו, י), אך פרשנים רבים אחרים תירצו שהלשכה הייתה מאבן, והיא נקראה "לשכת העץ" מסיבות אחרות (מהר"י קורקוס וכסף משנה הל' בית הבחירה שם; תוספות יום טוב מידות ה, ד).

[14] משנה סוטה ז, ח, ירושלמי מגילה א, ד. לפי הדעה שהאיסור הוא רק במקום העזרה המקודשת (ראה לעיל: המקום האסור בנטיעה), אין בכך קושי, כי מעמד הקהל היה בעזרת נשים, שהיא מחוץ לעזרה המקודשת (ראה לעיל הערה 9).

[15] אמנם לא מצאנו בחז"ל מקור מפורש שגזוזטראות אלה היו מעץ, אך כך פירש רש"י בסוכה נא, ב (ד"ה והקיפוה גזוזטרא), וכך הבין הראב"ד בהל' בית הבחירה א, ט ובהל' עבודה זרה ו, י, והרדב"ז בהל' בית הבחירה שם. גם בעניין זה, לדעה שהאיסור הוא רק בעזרה המקודשת – אין כל קושייה, שכן שמחת בית השואבה הייתה בעזרת נשים; וכן כתב הראב"ד הל' בית הבחירה א, ט.

[16] משנה מידות ג, ח. הכסף משנה (בית הבחירה א, ט) והתוספות יום טוב (מידות שם) מסבירים שכלונסות אלה לא היו קבועות בבניין ממש ולכן הותרו.

[17] מידות ג, ז. וראה תוספות יום טוב שהותר לעשותם משום שלא היו בולטות.

[18] מידות ג, ה.

[19] כך משמע בירושלמי מגילה א, ד, וכן כתב הראב"ד הלכות ע"ז ו, י.

[20] כסף משנה הל' בית הבחירה א, ט. תוספות יום טוב מידות ג, ח.

[21] כך משמע מלשון הרמב"ם א, ט: "ואין בונים בו עץ בולט כלל", ברם ראה בשינויי נוסחאות שבמהדורת פרנקל שם, שכמה כת"י אינם גורסים "בולט", אך כן משמע גם מדבריו בפירוש המשנה תמיד א, ג.

[22] ראב"ד תמיד כז, א.

[23] חידושי הגר"א מידות ג, ח.