לימוד הלכות עבודה לכהנים

לימוד הלכות עבודה לכהנים: חובת הכהנים והלויים ללמוד הלכות עבודה במקדש.

כלל גדול בתורה, שכל אדם מישראל חייב ללמוד, ואינו יכול לפטור עצמו מקיום מצוה באומרו: 'לא למדתי'. הדברים אמורים אפילו בנוכרים, וכגון מה שאמרו חז"ל, שבזמן שנכנסו ישראל לארץ, וכתבו את התורה על אבני המזבח בהר עיבל – "למדו אומות של אותו הזמן תורה... בינה יתירה נתן בהם הקב"ה, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהן [כדי ללמוד את האסור והמותר]. ועל דבר זה נתחתם גזר דינם [של הכנענים] לבאר שחת - שהיה להן ללמוד ולא למדו"[1]. עוד כתבו הראשונים ש"בן נח... אם הרג והוא לא ידע שאסור להרוג, הרי זה קרוב למזיד ונהרג.. מפני שהיה לו ללמוד ולא למד"[2]. ממילא הכהנים והלויים, שהתורה הטילה עליהם מצוות רבות בענייני עבודת המקדש, חובה עליהם ללמוד אותן, כדי שלא תצא תקלה מתחת ידם.

לימוד ההלכות על ידי הכהנים והלויים – חובה פשוטה שעונשה בצידה: רבות הן הלכות הקרבת הקרבנות, הן בכוונה והן במעשה, וכגון, מה שמובא במשנה: "לשם ששה דברים הזבח נזבח: לשם זבח, לשם זובח, לשם השם, לשם אישים, לשם ריח, לשם ניחוח"[3]. כלומר בעת הקרבת הקרבן נדרש הכהן לא רק לצד המעשי של שחיטה וזריקה וכד', אלא גם לכוונות רבות ומיוחדות, שאם לא התכוון בהן נכון עלול הוא לפסול את הקרבן. ממילא חובתו ללמוד את ההלכות על בוריין. ואכן, נאמר בתורה: "אתה ובניך... תשאו את עוון המקדש, ואתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם"[4], ודרשו חז"ל: "למי הדבר מסור? - לאותו שמזהירים... מנין אתה אומר, שאם זרק את הדם כראוי - ואינו ידוע לשם מי זרקו, והקטיר את החלב כראוי - ואינו יודע לשם מי הקטירו - שהכהנים נושאים עוון? - תלמוד לומר... 'תשאו את עוון המקדש'... מנין אתה אומר שאם זכה [לקח הכהן לעצמו] בבשר קודם זריקת דמים... שהכהנים נושאים עוון על כך? - תלמוד לומר: 'תשאו את עוון כהונתכם'. וכן מצינו שלא נתחתם גזר דינן של בני עלי, אלא על שנהגו בזיון בקודשים [שלקחו את הבשר בטרם עת]... 'ותהי חטאת הנערים גדולה מאד'"[5]. נמצא, שלימוד הכהנים הכרחי למילוי תפקידם, ואם התרשלו ישאו את עונשם. חובת לימוד זו נאמרה גם על הלויים, וכלשון המדרש: "'וגם את אחיך מטה לוי הקרב אתך'... להזהיר את הלויים בשיר על דוכנם. 'וילוו עליך וישרתוך' - בעבודתם, ומנה מהם גזברים ואמרכלים"[6]. מאליו מובן, שלימוד שירה ונגינה, וכן מילוי תפקידים כמו גזבר ואמרכל במקדש, הדבר מחייב ידיעה יסודית ולימוד ממושך.

לימוד הלכות הטבת הנרות והדלקתם בהיכל

בציור נראה כהן באחת הלשכות במקדש, כשהוא מלמד כהנים ופרחי כהונה את הלכות הטבת הנרות, זאת, באמצעות מלקחיים. כן נראה כהן אחר המלמד את יציקת מחצית הלוג שמן לנרות המנורה. ההדגמה נעשית במנורה שאינה עשויה ממתכת, כדי ללמד בעזרת מנורה שאינה כשירה להדלקה.

על מי מוטלת האחריות להורות את הלכות העבודה? מדברי חז"ל עולה, שהאחריות להזהיר וללמד את הכהנים והלויים הלכות עבודה מוטלת על בית הדין הגדול, אך האחריות הישירה היום יומית היתה של הכהנים במקדש. כך היא דרשת חז"ל: "'ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח' - הרי זו אזהרה לבית דין של ישראל, להזהיר את הכהנים שתהא העבודה נעשית כתיקנה, שכשעבודה נעשית כתיקנה הם [בעבודתם] כלים את הפורענות מלבוא לעולם... 'ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל'". נמצאנו למדים, שהאחריות מוטלת על בית הדין שבדור ללמד את הכהנים את הלכות העבודה, שאם לא כן, חלילה, באה פורענות על ישראל. עם זאת האחריות הישירה ללימוד הלכות העבודה על המזבח מוטלת על הכהנים, ככתוב: "ואתה ובניך אתך תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח", ודרשו חז"ל "'כל דבר המזבח' אל יהיה אלא בך ובבניך"[7]. אכן מצינו, שכאשר עלו ישראל מבבל עמד חגי הנביא שנמנה על הכנסת הגדולה[8], ובחן את הכהנים בזמנו באיזו מידה הם בקיאים בהלכות המקדש ובענייני טומאה וטהרה[9], שכן נשתכחו הלכות בזמן החורבן. עוד מצינו בתלמוד, בעניין כהן גדול, שהיה לומד תחילה את סדר עבודת יום הכיפורים מפי הסנהדרין, ולאחר שלימדוהו את עיקרי הדברים – "מסרוהו זקני בית דין לזקני כהונה... והשביעוהו, ונפטרו והלכו להם"[10], ואילו זקני כהונה, המומחים לענייני הקטורת והחפינה, היו מלמדים אותו את עבודת הקטורת המיוחדת ליום זה. מציאות דומה קיימת בקשר לעצם הקרבת הקרבנות, שהאחריות הכללית מונחת על כתפי בית הדין הגדול, ואילו האחריות הישירה מוטלת על הכהנים במקדש, וכמובא בראשונים בעניין הקרבת התמיד - "שנצטוו ישראל שיקריבו על ידי... הכהנים, שני כבשים בני שנה... שנאמר: 'צו את בני ישראל ואמרת אליהם'... ומכל מקום עיקר האזהרה לבית דין, כלומר, החכמים מורי התורה שבישראל, כי עליהם מוטלת מלאכת הצבור, וכמו שדרשו זכרונם לברכה: 'ואמרת אליהם' - אזהרה לבית דין... והיא מן המצוות שהן מוטלות על הציבור [בית הדין כנ"ל] ויותר על הכהנים [האחראים באופן ישיר]. ואם שמא חס ושלום יתרשלו בה שלא להקריבם בכל יום ביטלו עשה זה"[11]. ממילא, אף באשר ללימוד ההלכות, בית הדין מוזהרים להעמיד בתי מדרש להוראת ענייני העבודה, והכהנים הם שיורו וידריכו את הלימוד המעשי.

כהן מלמד פרחי כהונה הלכות קמיצה

בציור נראים פרחי כהונה היושבים ללמוד הלכות קמיצה במנחות השונות במקדש.

בתי מדרש לכהנים: בדברי חז"ל מובא, שהתקיימו בירושלים בתי מדרש ללימוד העבודה במקדש, וכלשון חז"ל: "תלמידי חכמים המלמדים את הכהנים; הלכות שחיטה, הלכות קבלה, הלכות זריקה - נוטלים שכרן מתרומת הלשכה"[12]. עבודה אחרת שלימדו הכהנים ומוזכרת בדברי חז"ל היא הקמיצה[13]. וכן לימוד ענייני הקטרת הקטורת ופיטום הקטורת, וכך גם חכמת עשיית לחם הפנים[14]. עוד כתבו הראשונים: "מבקרי מומים שבירושלם, ותלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכהנים, והמלמדים להם הלכות קמיצה, ונשים המגדלות בניהן לפרה אדומה - כולן נוטלין שכרן מתרומת הלשכה. וכמה הוא שכרן? - כמו שיפסקו להן בית דין"[15]. הווה אומר בית הדין הגדול היה אחראי לקיים את בתי המדרש ולשלם את שכר מורי ההוראה.

מספר שנות הלימוד וגיל הכניסה לעבודה: כתבו הראשונים: "אין בן לוי נכנס לעזרה לעבודתו עד שילמדוהו חמש שנים תחילה, שנאמר: 'מבן חמש ועשרים שנה', וכתוב אחד אומר: 'מבן שלשים שנה', הא כיצד? - חמש [שנים] - ללמוד. ואינו נכנס לעבודה עד שיגדיל ויהיה איש, שנאמר, 'איש איש על עבודתו'[16]. ושאלו האחרונים: אם נכנס בן לוי לעבודתו בגיל עשרים וחמש, נמצא שאינו מתחיל את העבודה כשהוא 'איש' – היינו בן שלש עשרה? ומבואר באחרונים, שיש עבודות שניתן להתחיל בהן מגיל צעיר, כגון הגפת דלתות וכיבוד העזרה, אך יש עבודות, כגון לימוד שירה ונגינה, אלו מחייבות חמש שנות לימוד. עוד כתבו, שכאשר אדם צריך להכנס לתפקיד מיוחד במקדש, להיות ממונה על לשכה, או גזבר ואמרכל, שם נדרש לימוד של חמש שנים לפחות[17]. כן כתבו בעניין זה, ש'מבן עשרים וחמש שנה' - החל מגיל זה העבודה חובה, "וכופין אותו אפילו שלא רצה... אך אם רצה ליכנס לעבודה קודם זמן זה - הרשות בידו, ובלבד שיהיה איש". באשר למספר שנות הלימוד כתבו, שתחילת הלימוד היא בגיל צעיר, ו"מלמדין אותו מבן שמונה שנים עד שיעשה איש, ומיד נכנס לעבודה"[18]. וראה להלן שגיל הלימוד הן לאיש והן לאשה מתחיל מינקות. במיוחד לאור האמור לעיל, שאין אדם יכול לפטור את עצמו מלימוד, ממילא החובה ללמוד היא כשאר סדרי הלימוד הנהוגים בישראל: "בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, וכו'"[19].

מדברי חז"ל

לימוד הלכות המקדש והטהרה - בימי חזקיהו

מתואר בדברי חז"ל כיצד לימוד תורת המקדש בציבור הביא להסרת הפורענות מעל ישראל בעת מצור סנחריב על ירושלים. שהיה "שמנו של חזקיהו דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות [בלילות]. מה עשה? - נעץ חרב על פתח בית המדרש, ואמר: כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו! בדקו מדן ועד באר שבע - ולא מצאו עם הארץ. מגבת ועד אנטיפרס - ולא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה" (סנהדרין צד, ב).

לימוד הלכות הקטרת הקטורת

בציור נראים כהנים וזקני כהונה המתכנסים ב'לשכת בית אבטינס'. הכהנים לומדים את הלכות הקטרת הקטורת בימות השנה וביום הכיפורים מפי הממונה על הלשכה. כן הם דנים בצורת 'פיטום הקטורת', כלומר, שחיקת הסממנים. נושא נוסף שעסקו בו הוא - זיהוי אחד עשר הסממנים, והמקורות מהם מלקטים ורוכשים אותם לקיום מצות הקטרת הקטורת במקדש. (אנשי בית אבטינס הסתירו את זיהוי 'מעלה עשן' אך לימדו את שאר ההלכות לחבריהם, ראה יומא לח, א).

מן המדרש

מפני מה מתחילים ללמד תינוקות בספר ויקרא? – כדי להתחיל את עבודת המקדש בימיהם!

"מפני מה מתחילין בתינוקות בקורבנות? - כדי שידעו סדרי הקרבנות וכל העבודות, כדי שתבוא גאולה בימיהן, ויעלו ויקריבו כסדר! - שאין גלויות מתעסקין תחילה אלא בקרבנות... שאין מתעסקין תחילה לא במצות שמיטין ויובלות, ולא בתרומות ומעשרות, ולא בבניין [המקדש] ולא בקניין, אלא בקרבנות תחילה! וכן את מוצא כשעלו בימי עזרא, לא נתעסקו אלא בקרבנות תחילה... שנאמר: 'מיום אחד לחודש השביעי החלו להעלות עולות לה' - והיכל ה' לא יוסד'". מדרש הגדול ויקרא ו, ב.

---

[1] סוטה לה, ב.

[2] רמב"ם מלכים י, א.

[3] זבחים מו, ב.

[4] במדבר יח, א.

[5] ספרי במדבר יח, א; שמואל א' ב, טו.

[6] ספרי שם.

[7] ספרי שם.

[8] רמב"ם הקדמה ליד החזקה.

[9] חגי ב, יא.

[10] יומא יח, ב.

[11] ספר החינוך מצוה תא.

[12] ירושלמי שקלים ד,א;

[13] כתובות קו, א; ועיין תוספות שם.

[14] כתובות שם.

[15] רמב"ם שקלים ד, ד.

[16] רמב"ם כלי המקדש ג, ז.

[17] כסף משנה כלי מקדש ג, ז.

[18] שו"ת רדב"ז, חלק ה, סימן צח, אלף תע"א.

[19] אבות ה, כא.