לחם הפנים
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 10 דקות
לחם הפנים: מנחת ציבור, והיא שתים עשרה חלות* המונחות על שולחן לחם הפנים* שבהיכל משבת לשבת.
נאמר בתורה: "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד"[1], וכן נאמר: "ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ה'"[2]. מכאן מצות עשה להכין ולסדר על שולחן לחם הפנים שבהיכל מנחה זו, שהיא מנחת-ציבור*, הנקראת בתורה 'לחם פנים'. המנחה מורכבת משתים עשרה חלות, ונצטוו הכהנים לסדרם בכל שבת על השולחן שבהיכל לפני ה'.
המצוה: מצות עשה לסדר שתים עשרה חלות על שולחן לחם הפנים בכל יום שבת, ויהיו שם תמיד משבת לשבת[3]. את שתים עשרה החלות יש להניח על שולחן הזהב שבהיכל בשני סדרים של שש חלות משני צידי השולחן[4]. בצד מערכות הלחם יש להניח שני בזיכי לבונה*, שהם כלים מיוחדים - כמין קעריות - המחזיקות קומץ לבונה*[5], שנאמר: '"ונתת על המערכת לבונה זכה"[6]. בשבת נוטלים הכהנים את חלות לחם הפנים שהניחו בשבת הקודמת ואת בזיכי הלבונה, ומקטירים את הלבונה על גבי מזבח החיצון יחד עם המוספים של שבת[7]. מיד עם נטילת חלות הלחם מניחים חלות חדשות על השולחן, לקיים את מצות ה'תמיד' ללא הפסקה, כן מניחים בזיכי לבונה חדשים[8]. לאחר הקטרת הלבונה מחלקים את החלות לכהנים של המשמר הנכנס והמשמר היוצא[9]. שני הסדרים מעכבים זה את זה, וכן שני הבזיכים מעכבים זה את זה, כמו כן הבזיכים מעכבים את הסדרים, והסדרים מעכבים את הבזיכים[10].
סידור לחם הפנים: לאחר אפיית לחם הפנים ביום שישי, היו מניחים את הלחמים על שולחן מיוחד של שיש המוכן לעניין זה, זאת, בכדי שלא יתעפש הלחם[11], ומקומו באולם* סמוך לשער ההיכל[12]. למחרת ביום שבת, נכנסים שמונה כהנים להיכל לסידור הלחם: ארבעה לצורך לקיחת לחם הפנים ובזיכי הלבונה - שנים ליטול שני סדרים של חלות, ושנים ליטול שני בזיכים[13]. לעומתם נכנסים ארבעה אחרים לצורך סידור לחם הפנים החדש ובזיכי הלבונה. המסדרים את הלחם, עומדים בצפון השולחן ופניהם לדרום, והמוציאים עומדים בדרום השולחן ופניהם לצפון. ההוצאה והסידור החדש, נעשים בעת ובעונה אחת - אלו מוציאים את הלחם הישן ואלו מניחים את הלחם החדש, שנאמר: "ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד"[14]. יש אומרים, שאפשר לסדר את הלחם החדש גם כעבור כמה שעות, ובלבד שלא יעבור לילה בלי שהשולחן מסודר[15]. והלכה כדעה ראשונה[16].
את הלחם היו מניחים בשני סדרים, שש חלות בכל סדר, חלה על גבי חלה. ובין כל שתי חלות שלושה קנים של זהב, כדי שתהיה הרוח מנשבת ביניהם, ובכך יימנע עיפוש הלחם. הלחמים כולם נתמכים ב'סניפים'[17], שהם כעין מוטות התומכים בסדרים של החלות, והם כדפנות משני צידי השולחן להחזקת הלחם ושמירתו[18]. סידור הקנים והסניפים אינו דוחה את השבת, ולכן היה נכנס כהן ומסיר אותם מערב שבת, ומניחם על רצפת ההיכל בסמוך לשולחן. ביום ראשון היו מסדרים את הקנים מחדש להפריד בין החלות[19]. כאמור, בצד החלות היו מניחים שני בזיכי לבונה[20], ויש אומרים שאת הבזיכים היו מניחים על גבי המערכת עצמה, כקומה נוספת[21]. הלכה כדעה ראשונה[22]. המוציאים את הלחם מן ההיכל, הניחו את הלחמים בדרכם החוצה על שולחן של זהב המיוחד לכך ונמצא באולם. חכמים לא הסתפקו בשולחן של שיש שבכניסה, מפני שהלכה היא, ש"מעלין בקודש ואין מורידין". לאחר הקטרת הלבונה על אש המערכה, מחלקים את החלות לכל כהני המשמרות בשווה[23].
הבאת לחם הפנים לשולחן ביום השבת
בציור נראה השולחן ובו שנים עשר לחמים אשר היו מונחים במדפיו מן השבת הקודמת. שני כהנים נושאים כל אחד ששה לחמים חדשים באים מצפון ההיכל ואחריהם כהנים הנושאים בזיכי זהב ובהם לבונה. יש לשים לב ללחם המקופל כלפי פנים. יש שפירשו, שמשום כך נקרא 'לחם פנים'. מצידי השולחן עומדים 'סניפים' המחזיקים את הלחמים מן הצדדים.
אפיית לחם הפנים: שתים עשרה החלות היו נעשות מעשרים וארבעה עשרונים סולת, שני עשרונים לכל חלה[24]. וכיצד היו עושים? היו מביאים עשרים וארבע סאים של חיטים, ולאחר 'שיפה ובעיטה'[25] - כשאר חיטי המנחות, היו טוחנים ומנפים אותם באחת עשרה נפות*, עד שמקבלים עשרים וארבעה עשרונים של סולת נקיה. את הסולת מחלקים לשנים עשר חלקים, שני עשרונים לכל חלה[26]. לאחר מכן לש הכהן את הסולת במים פושרים - כל חלה בנפרד[27], ועורך את החלות בתבניות מיוחדות העשויות בצורה מיוחדת - כפי שיתבאר להלן. וכתבו הראשונים: "והיה עשוי לו [ללחם] דפוס זהב ודפוס ברזל; בשל ברזל הוא נאפה, וכשמוציאו מן התנור נותנו בשל זהב עד למחר בשבת שמסדרו על השלחן"[28]. ויש שכתבו שכל התבניות היו מזהב: אחת שנותנים בה את החלה בעוד שהיא בצק. שניה שבה היו אופים את החלה בתנור, ושלישית שנותנים בה את החלה לאחר האפייה[29]. את החלות היו אופים שתיים שתיים יחד[30]. אפיית לחם הפנים אינה דוחה את השבת, ואף לא את יום טוב, על כן היו אופים אותו מיום שישי[31], ופעמים שהיו אופים אותו מיום רביעי, כגון שהיה חל ראש השנה בחמישי ושישי[32].
מקום האפייה: נחלקו חכמים במקום הלישה, העריכה והאפייה של החלות: יש אומרים שכל שלבי ההכנה של לחם הפנים כשרים רק בעזרה המקודשת[33], ויש אומרים שכל השלבים אפשר לעשותם גם מחוץ לעזרה[34]. דעה שלישית: לישתם ועריכתם בחוץ, ואפייתם בפנים[35], וכן הלכה[36].
קרנות לחם הפנים
לדעת הראשונים הכין האופה במקדש, לכל חלה ארבעה קרנות מיוחדים בעת שעסק בהכנת הבצק לאפיה (בציור מימין).
צורת לחם הפנים: נאמר במשנה: "אורך כל חלה - עשרה טפחים, ורוחבה - חמשה טפחים, וקרנותיו [של הלחם] - שבע אצבעות כמין תיבה'[37]. נחלקו הראשונים בפירוש המילה 'קרנותיו'. יש אומרים שהכוונה לעובי הלחם, שיהיה הלחם בעובי שבע אצבעות[38]. ויש אומרים שעשו לו מעין קרנות בקצהו בגובה שבע אצבעות[39]. לאחר מכן, כופלים את אורך הלחם שני טפחים מימין ושני טפחים משמאל[40], ונמצא שבסיסו ששה טפחים[41]. עוד נחלקו בצורת הלחם, יש מי שאומר, שהיה כ'תיבה פרוצה', כלומר, כארגז שיש לו תחתית ודפנות משני צידיו[42]. ויש מי שאומר - כ'ספינה רוקדת', כלומר כספינה, שהתחתית מחודדת, לאור האמור, יצרו תבנית לבצק דומה לספינה[43]. להלכה נפסק כדעה ראשונה[44]. על אומנות האפייה היתה מופקדת משפחה מיוחדת - הנקראת 'בית גרמו'*, שידעו את מקצוע האפייה, באופן שלא תתעפש החלה ולא תשבר[45]. וממונה היה במקדש על כל אומני לחם הפנים[46].
אופן הנחתו על השולחן: הנחת הלחם על השולחן תלויה במידות השולחן[47]. לדעה האומרת שמידות השולחן הן עשרה טפחים על חמישה, נאפה הלחם בתבנית שבסיסה רחב חמישה טפחים, ואילו דפנות התבנית היו בגובה שנים וחצי טפחים, נמצא, שהלחם אורכו בסך הכל עשרה טפחים, וכך הונחו ששה לחמים זה על גבי דפנותיו של זה, ונמצא הלחם ממלא את שולחן לכל אורכו[48]. מאידך, לדעה האומרת, שאורך השולחן היה שנים עשר טפחים ורוחבו ששה, היה הלחם רחב ששה טפחים ודפנותיו בגובה שני טפחים. לשיטה זו היה רווח של שני טפחים בין הסדרים[49], וכן הלכה[50].
אכילתו: לאחר הקטרת הבזיכים, מותר הלחם באכילה[51], ואכילתו כדין קדשי קדשים הנאכלים לזכרי כהונה, וזאת, בתחומי העזרה המקודשת בלבד, ככל המנחות[52].
חלוקת לחם הפנים לכהני המשמרות
בציור נראים כהני המשמרת החדשה הנכנסים למשמרתם בשבת, כשהם הולכים להקריב קרבן מוסף - שני כבשים תמימים. בעקבותיהם צועדים כהנים לעבודתם, וביניהם שני כהנים הנושאים את לחם הפנים. כהני המשמרת החדשה נראים בצפון המזבח, ושם הם מחלקים ביניהם את לחם הפנים. לעומתם בצד דרום מתכנסים אנשי המשמרת הישנה, והם יקבלו את חלקם בלחם הפנים, בעומדם בצד דרום.
חלוקת לחם הפנים: כיצד מתחלק הלחם? מאחר שבכל השנה, המשמרות מתחלפות בשבת, ולחם הפנים מתחלק שווה בשווה בין המשמרות, לפיכך, המשמר היוצא נוטל שש חלות ולעומתו המשמר הנכנס נוטל שש חלות. המשמר הנכנס חולק את חלות לחם הפנים בצפון העזרה, והמשמר היוצא - בדרום[53]. ויש אומרים שהנכנס נוטל שבע חלות, והיוצא נוטל חמש, ואין הלכה כדבריו[54]. בשבתות שברגלים, וכן במקרה שהשבת סמוכה לרגל, בין שיו"ט ראשון חל ביום ראשון ובין שיו"ט אחרון חל ביום שישי, כל המשמרות חולקים בשווה[55]. חל יום טוב ראשון להיות ביום שני, או שחל יום טוב אחרון ביום חמישי, שיש יום מפסיק בין הרגל לשבת, המשמר הנכנס נוטל עשר חלות, והיוצא נוטל רק שתי חלות, מפני שיש להם לעבוד רק יום אחד באותו שבוע, יום שישי או ראשון, ומתעצלים ובאים מעטים בלבד[56]. ויש אומרים שבמקרה זה המשמר היוצא והנכנס יחד חולקים עשר חלות שווה בשווה, וכל שאר המשמרות המתעכבות או המקדימות לצורך החג נוטלות שתי חלות[57].
חלקו של כהן גדול בלחם הפנים: כאשר כהן גדול בא ליטול מלחם הפנים רשאי ליטול יותר משאר הכהנים, יש אומרים שהכהן הגדול רשאי ליטול מעט פחות מחצי, כלומר חמש חלות[58], ויש אומרים שרשאי ליטול מחצית מכל החלות, כלומר שש חלות, שנאמר: "והיתה לאהרן ולבניו"[59] – מחצה לאהרן ומחצה לבניו[60], והלכה כדעה זו[61]. לעולם אין כהן גדול מקבל חלה פרוסה שאין זה כבודו[62].
'לחם פנים לפני תמיד' – כיצד?
בציור נראה כהן (במרכז מימין) המביא ששה לחמים חדשים ומניח אותם על גבי השולחן, ולעומתו נראה כהן המושך את שש הלחמים הקודמים כדי לחלקם לכהנים. ומובא במנחות צט, ב; ששני הכהנים הניחו ושלפו את החלות כאחד – "אלו מושכין ואלו מניחין, וטיפחו של זה כנגד טיפחו של זה, שנאמר: 'לפני תמיד'". מימין נראה הכהן הגדול, עומד ליד מביאי חלות הלחם, והלכה היא, שאם רצה, מקבל הוא שש מכלל החלות. (אם רצה מחלקם לאחיו הכהנים).
'לחם הפנים' ומשמעותו: בתרגום יונתן מתרגם "לחמא גוואה" – כלומר לחם פנימי, הנמצא בהיכל בפנים סמוך לקדש הקדשים[63]. יש המוסיפים שהוא לשון חשיבות וגדולה, לחם הראוי להראות בפני המלך[64]. יש מן המפרשים האומרים, שלחם הפנים נקרא כך מפני שיש לו פנים, דפנות או צלעות[65]. ויש אומרים שעובי דפנותיו טפח ואין פנים פחותים מטפח[66].
מעולם האגדה
הניסים שנעשו בלחם הפנים
חז"ל מנו שלושה ניסים שנעשו בלחם הפנים: האחד: הלחמים נשמרו טריים במשך שבוע משבת לשבת[67]. השני: מעולם לא קרה שהלחם נפסל מסיבה כלשהי[68]. השלישי: גם בפרוסה קטנה של לחם היתה הברכה שורה, והיה המעט משביע את הכהן האוכל[69]. יש שהסבירו את הניסים כפשוטם. אולם יש שהסבירו את הניסים בדרך הטבע, שכן, מובא בגמרא, שמשפחת בית גרמו, שהיתה אחראית על אפיית הלחם, ידעה לאפות את הלחם באופן שגרם ללחם להישמר לאורך זמן, הסיבה לכך היא צורת האפייה, שכן, הלחם שנאפה היטב, נשאר כמצה יבשה לפיכך אינו מחמיץ. מאידך כאשר החליפו את בית גרמו, והביאו אומנים מומחים מאלכסנדריה, הלחם שאפו התעפש, כי לא ידעו את כל סודות האפייה, ולכן החזירו חכמים את בית גרמו, שהיו אנשי מקצוע לתפקידם[70]. באשר לעובדה שהלחם מעולם לא נפסל, הרי זה משום שהעמידו מומחים לדבר, והיתה הקפדה יתירה בעת עשייתו, ולפיכך לא נפסל. חז"ל מציינים זאת כנס, כי ראו גם בתופעה טבעית זו נס משמים. גם השובע שהרגיש הכהן באכילת לחם הפנים, יסודו באכילת לחם הפנים בקדושה ובטהרה, וכך הרגיש כל כהן, שהוא אוכל משולחנו של מקום, ולפיכך הרגיש שובע אף במעט ממנו. אכן היו כהנים בעלי דרגה רוחנית נמוכה, שלא הגיעו לכלל שביעה כמובא בתלמוד[71]. וכלל אמרו בתלמוד הירושלמי, שהמחפש ניסים בארץ ואף במקדש, עובר על מה שאמרה תורה[72]: "לא תנסו את ה' אלהיכם"[73].
בזיכי הלבונה
בתמונה נראים שני בזיכי לבונה, המיועדים להכיל קומץ לבונה כל אחד והובאו עם קרבנות השבת על גבי המזבח.
מעולם המחשבה
סוד שנים עשר הלחמים - על שולחן לחם הפנים
בפזמון שכתב האר"י לסעודת השבת, נאמר: "יגלה לן טעמי דבתריסר נהמי", פירוש הדברים: 'יגלה לנו הקדוש ברוך הוא את הסודות והטעמים, של שנים עשר הלחמים המובאים ביום שבת במקדש'. לאור המיוחד במצוה זו, אשר התרחש בה נס קבוע משבת לשבת שהלחם שמר על טריותו, ראוי להרחיב מעט בהסבר דבריו. במיוחד בעת שיושב אדם בשבת ליד שולחנו המלא מכל טוב, ואילו "שלחן רבו - ריקן" (חגיגה ז, א). מצינו הסבר בתרגום יונתן לשמות מ, ד (בתרגום לעברית): 'ותעמיד את השולחן בצד צפון במשכן, שכן, מצפון בא העושר, ומשם באים רסיסי המטר להפריח אילנות ודשאים, כדי שיתפרנסו בהם דיירי העולם". כן מובא בזוהר (חלק ב, קנג, ב) (בתרגום חפשי): "שולחן לחם הפנים מקומו במשכן פנימה. על שולחן זה שרויה הברכה העליונה, וממנו יוצאת הברכה והמזון לכל העולם. שלחן זה, אסור לו שיהא ריקן אפילו שעה קלה, אלא שיהא עליו לחם כל הזמן, שכן, אין הברכה שרויה על דבר ריקן... ומתוך הברכה השורה על שלחן לחם הפנים שבמקדש, שופעת הברכה והמזון לשאר השולחנות בעולם המתברכים בגללו", ובסיום שם: "אף שולחנו של כל אדם צריך להיראות כך... כדי שתשרה על שולחנו ברכה מלמעלה, ולא ייראה לפני ה' כששולחנו ריקן. שכן, כלל הוא, שאין הברכות העליונות חלות במקום ריק מכל". כאותה אשה האומרת לאלישע: "אין לשפחתך כל, כי אם אסוך שמן!" ובזכות המעט שהיה בידה התרחש הנס, והתקיימה בה נבואת אלישע: "ואת ובניך תחיי בנותר!" שנים עשר הלחמים הם כנגד שנים עשר חדשי השנה, וכנגד שנים עשר השבטים המביאים את הלחם למקדש ובזכותו הם מתברכים. ואכן נהגו בבתים רבים בישראל, לאפות את חלת השבת כשהיא עשויה משתים עשרה חלות, כמין לחמניות קטנות ולחלקן למסובים, זאת, כדי להראות, כי שולחן השבת הוא כעין שולחן לחם הפנים.
[1] שמות כה, ל.
[2] ויקרא כד, ח.
[3] רמב"ם תמידין ומוספים ה, א; ספר המצוות עשה כז; סמ"ג עשה קצ"ו; חינוך מצוה צז. וראה בפרטי המצוות להלכות תמידין ומוספין שם כתב הרמב"ם: "לעשות לחם הפנים".
[4] משנה מנחות צו, א. רמב"ם שם ה, א - ב.
[5] משנה מנחות צו, ב.
[6] ויקרא כד, ז.
[7] רמב"ם שם ה, ג; ו, יא.
[8] מנחות צט, א. רמב"ם שם ה, א.
[9] מנחות צט, ב. רמב"ם שם ה, ג.
[10] מנחות כז, א. רמב"ם שם.
[11] מנחות צט, ב; תמיד לא, ב; רמב"ם בית הבחירה ג, טז.
[12] ע"ע שולחנות.
[13] עיין זבחים סג, א. שסילוק בזיכי הלבונה, נחשבים ושווים לקמיצת לחם הפנים.
[14] שמות כה, ל. מנחות צט, ב וכשיטת חכמים הסוברים 'שתמיד', הכוונה תמיד ללא רגע אחד בלי לחם.
[15] דעת ר' יוסי במשנה שם ופירוש דבריו בגמרא, ולדעתו 'תמיד' הכוונה, שלא יעבור לילה אחד ללא לחם הפנים.
[16] רמב"ם תמידין ומוספים ה, ד.
[17] ע"ע שולחן לחם הפנים.
[18] משנה מנחות צו, א; רמב"ם שם ה, ב.
[19] מנחות שם; רמב"ם שם ה, יא. וראה הר המוריה על הרמב"ם שם.
[20] כדעת אבא שאול משנה מנחות צו, א. וכן דעת רבי במנחות צח, א.
[21] דעת ת"ק במשנה שם.
[22] רמב"ם שם ה, ב.
[23] מנחות צט, ב; רמב"ם שם ה, ה.
[24] ויקרא כד, ד; משנה מנחות עו, ב; רמב"ם שם ה, ב; ה, ו.
[25] ראה ערך 'שיפה ובעיטה'.
[26] מנחות שם; רמב"ם שם ה, ו.
[27] משנה מנחות צד, א; רמב"ם שם ה, ז.
[28] רש"י שמות כה, כט. ועשו כן כיון שהחום של התנור יכול לקלקל ולפגום את הזהב, ו"התורה חסה על ממונם של ישראל", ולכן עשו חלק מן הדפוסים מברזל.
[29] גמרא מנחות צד, א; רמב"ם שם ה, ח.
[30] משנה מנחות שם; רמב"ם שם ה, ז.
[31] משנה מנחות ק, ב; רמב"ם שם ה, י.
[32] משנה שם; רמב"ם שם.
[33] דעת ר' יהודה משנה מנחות צה, ב.
[34] דעת ר' שמעון שם.
[35] דעת חכמים שם.
[36] רמב"ם שם ה, ז.
[37] משנה מנחות צו, א.
[38] רמב"ם תמידין ומוספים ה, ט.
[39] רש"י מנחות צו, א. ד"ה 'שיהיו לו פנים' על פי המשנה שם, וכן כתב התיו"ט ותפארת ישראל, ועיין פסחים לז, א. שעובי הלחם הוא טפח, והרמב"ם לא הזכיר זאת.
[40] משנה מנחות צו, א. וכדעת ר' יהודה. להלן יתבאר שלדעת ר' מאיר קיפלו טפחיים ומחצה מכל צד כדי להתאים את הלחם לגודל השולחן; רמב"ם תמידין ומוספים ה, ט.
[41] ולרבי מאיר חמשה טפחים.
[42] ר' חנינא מנחות צד, ב
[43] ר' יוחנן מנחות שם ובברייתא צה, א. וראה ציורו של רש"י שם.
[44] רמב"ם תמידין ומוספים ה, ט.
[45] יומא לח, א.
[46] רמב"ם כלי המקדש ז, טו.
[47] ע"ע שולחן לחם הפנים.
[48] שהרי רוחב הלחם הוא חמשה טפחים ורוחב שני הסדרים ממלאים את כל עשרת הטפחים של השולחן, וזו דעת ר' מאיר משנה מנחות צו, א.
[49] שהרי השולחן שנים עשר טפחים ורוחב שני הסדרים יחד עשרה טפחים, וזו דעת ר' יהודה שם.
[50] רמב"ם תמידין ומוספין ה, ט. ראה גם רמב"ם בית הבחירה ג, יב.
[51] משנה מנחות צט, ב; רמב"ם תמידין ומוספין ד, י.
[52] ראה רמב"ם מעשה הקרבנות י, ב - ג.
[53] משנה סוכה נו, א; רמב"ם תמידין ומוספין ד, יב.
[54] דעת ר' יהודה במשנה סוכה שם.
[55] סוכה נה, ב; נו, א; רמב"ם שם.
[56] רמב"ם שם ד, יג.
[57] רש"י סוכה נו, א ד"ה חל; ראב"ד בהשגות שם.
[58] דעת אביי יומא יז, ב שחכמים חולקים על רבי.
[59] ויקרא כד, ט.
[60] דעת רבי יומא יז, ב.
[61] רמב"ם שם ד, יד. וכרבא ביומא יח, א שדעת רבי מוסכמת ואין חכמים חולקים עליו.
[62] יומא שם; רמב"ם שם.
[63] תרגום יונתן שמות כה, ל.
[64] רשב"ם על התורה שמות כה, ל.
[65] רמב"ם תמידין ומוספים ה, א.
[66] רש"י פסחים לז, א ד"ה שכן.
[67] יומא כא, א.
[68] משנה אבות ה, ח.
[69] יומא לט, א.
[70] יומא לח, א.
[71] ראה פסחים ג, ב; שהיה כהן שאמר: "הגיעני כזנב הלטאה", כלומר, לא שבעתי, ואכן מצאו בו שמץ פסול.
[72] ירושלמי יומא א, ד.
[73] דברים ו, טז.