מומי בהמה

מומי בהמה: מומים הפוסלים את הבהמה מלהקריב אותה על גבי המזבח.

נאמר בתורה: "כל אשר מום בו לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם"[1], מכאן, שכל מום שבבהמה פוסל את הקרבן[2]. המקדיש בהמה בעלת מום, עובר על 'לאו' מן התורה[3], כך גם השוחט אותה לקרבן עובר על לאו[4], וכן הזורק את דמה על גבי המזבח[5]. בהמה תמימה שהוקדשה לקרבן ונפל בה מום קבוע - תיפדה ותצא לחולין[6].

סוגי המומים הפוסלים: שבעים ושלושה מומים קבועים[7] פוסלים בבהמה: חמישים מומים הפוסלים באדם ובבהמה[8], ועשרים ושלושה מומים שאין פוסלים אלא בבהמה[9]. בנוסף לכך יש עוד ארבעה מומים המוגדרים כ'מום עובר'. כמו כן, יש ארבעה סוגי חולי, הפוסלים אף הם את הבהמה מהקרבה על גבי המזבח[10].

תוית זיהוי שהיא מום באוזן

דבר מקובל בעדרי הצאן והבקר לסמן כל בעל חי בתוית סימון ובה מספר הבהמה בעדר, זאת, לצורך מעקב מצב בריאות כל אחד בעדר, כמו כן למעקב אודות תנובת החלב ועוד. תוית סימון זו, הנעשית בין השאר באוזן הבהמה (ראה תמונה) מהווה מום הפוסל את הבהמה לקרבן. עם זאת, קיימים אמצעי זיהוי אחרים כגון סימן בצבע על עור הבהמה, וכן שיטות סימון אחרות שאין בהן גדר של מום, דבר המאפשר לגדל עדרי צאן ובקר תמימים לקרבן.

המומים:

א. חמישים מומים פוסלים באדם ובבהמה - עיין ערך "מומים באדם".

ב. עשרים ושלושה מומים פוסלים בבהמה: שלושה בעיניים, כגון עין אחת גדולה ועין אחת קטנה[11]. אחד בחוטם, שניקב העור בין שני החוטמים[12]. חמישה בפה, כגון פה הדומה לשל חזיר[13].

אחד בקרניה, שניטלו הקרנים[14]. שנים בגיד, שנפגם העור החופה את הגיד בזכר, וכן נפגמה הערוה בנקבה[15]. ששה בזנב, כגון זנב קצר[16]. חמישה ברגליים, כגון, רגל יתירה או חסרה[17].

ג. ארבעה מומים עוברים: גרב לח, חזזית שאינה מצרית, מים שיורדים בעין ואינם קבועים, וסנוורים שאינם קבועים[18].

ד. ארבעה חוליים הפוסלים להקרבה - עיין ערך "אינו מן המובחר".

טעם המצוה

בעל מום נאסר לקרבן - כי אין השכינה שורה אלא על דבר שלם

הבאת קרבן בעל מום היא מעשה מגונה כשמגישים מנחה זו לשליט בשר ודם - שנאמר: "הקריבהו נא לפחתך; הירצך?! או הישא פניך?!"[19] קל וחומר, שאין לו לאדם להגיש קרבן בעל מום לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שיש במעשה הקרבן גנאי וביזיון[20]. ומובא בזוהר (ג, דף צ, ב), בטעמו של האיסור, כי אין הקדושה שורה אלא בשלימות ובמקום שלם לפיכך יש להקפיד על בהמה תמימה ואיבריה בשלימותם. עוד מובא בזוהר (כרך ב קנז, ב) שכדי להביא ברכה על האדם ועל הארץ יש להקפיד על שלימות הכהנים ושלימות הקרבנות, כי אין הברכה העליונה שורה אלא במקום שלם. זה מה שנאמר בתורה, שכהן בעל מום לא ישרת בקודש, שכן יש בכך חוסר שלימות במקדש. מסיבה זו נאסר על האדם להביא קרבן שבור ופגום, "כי לא לרצון יהיה לכם".

---

[1] ויקרא כב, כ.

[2] ספרא אמור פרשה ז, ה.

[3] ספר המצוות לרמב"ם - לא תעשה לא.

[4] ספר המצוות לרמב"ם - לא תעשה לב.

[5] ספר המצוות לרמב"ם - לא תעשה לג.

[6] משנה בבכורות מא, א. רמב"ם הלכות איסורי מזבח ב, ו.

[7] ערך זה עוסק בתיאור המומים הפוסלים את הבהמה להקרבה. לדיני 'בעל מום' בבהמה, עיין ערך 'בעל מום בקרבן'.

[8] רמב"ם הלכות ביאת מקדש פרק ז, והלכות איסורי מזבח ב, א.

[9] רמב"ם הלכות איסורי מזבח ב, ב - ה.

[10] רמב"ם שם הלכות ו - ח.

[11] בכורות מ, ב. רמב"ם הלכות איסורי מזבח ב,ב.

[12] בכורות לט, א. רמב"ם שם.

[13] בכורות מ, א. רמב"ם שם ג.

[14] בכורות מד, א. רמב"ם שם ד.

[15] בכורות לט, ב. רמב"ם שם.

[16] בכורות מ, ב. רמב"ם שם.

[17] בכורות מ, א. רמב"ם שם ה.

[18] רמב"ם שם ז. עיין ערך 'מום עובר'.

[19] מלאכי א, ח.

[20] רמב"ם מורה נבוכים ג, מו.