מוכני

מוכני: מיכל מים מיוחד שהתקינו על גבי הכיור, שתפקידו למנוע אפשרות של פסילת המים בלינה.

תפקיד הכיור* במקדש לשמש את הכהנים בעת קידוש ידים ורגלים של כהני המשמרת. הכיור הכיל כמות גדולה של מים עבור עשרות ומאות כהנים. הדבר יוצר בעיה הלכתית עם סיום היום בתום עבודת הכהנים במקדש. שכן, המים שנותרו והתקדשו בכיור עלולים להיפסל בלינה*. כלומר: הלכה היא, שמים אלו אם עבר עליהם הלילה והגיע עלות השחר הרי הם נפסלים בלינה, ככל דבר מאכל או משקה הנמצא בכלי שרת שדינו שנפסל[1]. מכאן הצורך למצוא פתרון, שימנע פסילת המים, לבל יישפכו המים המקודשים ארצה. אכן, בן קטין*, שהיה כהן גדול בימי בית שני, התקין 'מוכני' לכיור, כדי שהמים לא יבואו לכלל פסול[2].

מוכני – בעיית הלינה והפתרונות: המוכני נזכר בתלמוד בכמה מקומות, וכגון: "בן קטין עשה מוכני לכיור, שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה"[3]. ומובא בגמרא בלשון זו: "גילגלא דהוה משקעא ליה"[4]. בהסברת גלגל זה רבו הפירושים. יש שהסבירו: "גלגל לשקעו בבור, שיהו מימיו מחוברים למי הבור"[5]. כלומר, גלגל ושרשרת שבעזרתם שילשלו את הכיור לבור מים. מאחר שהבור נמצא בעזרה והמים שבכיור מתחברים למי הבור, לפיכך אין מי הכיור נפסלים בלינה[6]. יש מבארים שהבור היה בסמוך למקום הכיור[7], ויש אומרים שהיו משקעים את הכיור ב'בור הגולה'*[8], או ב'ים של שלמה'[9]. דעה נוספת היא, שהמוכני הוא עגלה שבה היו מוליכים את הכיור למקום שיקועו[10].

המכונות שעשה שלמה לכיורים

בציור נראה כיור על גלגלים על רקע 'הים שעשה שלמה', שכן, שלמה עשה 'מכונות' לכיורים שהורכבו על אופנים, כלומר גלגלים - כמובא במלכים א' ז, לח: "ויעש עשרה כיורות נחושת... כיור אחד על המכונה האחת לעשר המכונות". מכאן למדו חכמים שניתן לשכלל את הכיור באמצעות גלגלים כדי לנייד את הכיור ולהביאו למקומות שונים בעזרה, להדחת בשר הקרבות ועוד.

שלשה פתרונות למניעת פסילת מי הכיור בלינה: בהורדת הכיור אל בור המים באה על פתרונה בעיית לינת המים שהתקדשו בכיור. כלומר: שלש ברירות עומדות בפני הכהנים; האחת: להשאיר את המים בכיור, ולכשיפסלו בלינה - לשפכם, אולם בכך יש משום בזיון קדשים. השניה: בסיום יום עבודתם במקדש, לשפוך את המים כשהם בקדושתם - בטרם ייפסלו בלינה. במציאות זו שפיכת המים יש בה בזיון רב יותר, שהרי שופכים מים שהתקדשו במקדש, בעוד שמצוה לשמור על כבוד הקדשים וקדושתם. אפשרות שלישית: חיבור הכיור והמים המקודשים שבתוכו אל מים אחרים בבור המים שבעזרה. נמצא, שחיבור המים למי הבור והתמזגותם בהם מונעת את מי הכיור מלהיפסל בלינה. כן מתבטל הצורך של הכהנים לשפוך את המים בטרם יפול בהם פסול מחמת לינה[11]. כשיטה זו נפסק להלכה[12].

ה'מוכני' – גלגל להורדת הכיור לבור מים שבמקדש

בגמרא מתואר ה'מוכני' בתור "גילגלא דהוה משקעא ליה", כלומר, גלגל עץ ובו שרשרת, שבאמצעותה הורידו את הכיור בלילה לבור מים סמוך. בכך התחברו המים המקודשים שבכיור עם בי הבור ולא נפסלו בלינה.

פתרון רביעי למניעת פסילת המים: מצינו בראשונים פתרון אחר המובא בהלכה בעניין צורת המוכני השונה מזו המתוארת לעיל: "ומוכני עשו לו [כלומר, 'מכונה' התקינו שהיא מיכל מים נוסף והניחו את המוכני על גבי הכיור עצמו] שיהיו בה המים [של חולין] תמיד. והיא [המוכני] חול, כדי שלא יהיו המים שבה נפסלין בלינה [ומן הכלי העליון מורידים מים בהתאם לצורך לכיור שמלמטה]"[13]. הפתרונות המוצעים לכולם יש להם מקום לבצע מבחינת ההלכה[14]. ויש אומרים שהפתרון הראשון עיקר[15], אלא שאם אין אפשרות מעשית לעשות את הגלגל והבור, גם הפתרון השני אפשרי[16].

קול העץ שעשה בן קטין: בדברי חז"ל מתואר, שמערכת המוכני כללה קורת עץ וגלגל אשר שימשו לצורך הורדת המוכני לבור המים. העץ השמיע קול למרחקים, ובשעה ששמעו הכהנים את קול העץ בעזרה עם שחר, בעת שניגש הכהן לקדש ידיו ורגליו לתרומת-הדשן*, היו יודעים שהגיעה העת לשאר כהני המשמרת לקדש ידיהם ורגליהם*[17].

ה'מוכני' לשיטת הרמב"ם

לדעת הרמב"ם החידוש של בן קטין היה בעובדה, שהעמידו על גבי מיכל המים של הכיור מיכל נוסף למעלה (ראה בתמונה). ובעוד שהכלי התחתון (במרכז התמונה) ובו הדדים – הברזים – לקידוש הידיים והרגליים, היה כלי שרת שנתקדש, וכך המים שבתוכו התקדשו. לעומת זאת הכלי העליון נשאר כלי של חולין, וממילא המים שבו מים - חולין. לכשהתעורר הצורך הורידו מים מן הכלי העליון של חולין אל הכיור כשהתרוקן. באופן זה המים שבכיור המקודש לא הגיעו לכלל לינה ולא באו לידי פסול.

---

[1] ראה רמב"ם מעשה הקרבנות ב, יב.

[2] משנה יומא לז, א. רמב"ם בית הבחירה ג,יח; ביאת מקדש ה, יד.

[3] יומא לז, א. ראה גם משנה תמיד א, ד; ג, ח

[4] יומא שם.

[5] רש"י שם ד"ה 'מוכני'.

[6] וכך דעת הרבה ראשונים ביומא שם: ריטב"א; רבנו יהונתן; רי"ד; רע"ב; ראב"ד בית הבחירה ג, יח.

[7] תוספות יו"ט; תפארת ישראל יומא שם וכך ציירו בציוריהם הנפוצים על צורת המקדש.

[8] רבנו חננאל עירובין קד, א; תוס' רי"ד שם; רא"ש תמיד כח, ב. וכך כתב תוי"ט במידות (ה, ד) בשם הראבי"ה.

[9] רבנו חננאל יומא שם. וצ"ע שהרי בבית שני לא ידוע שהיה ים של שלמה.

[10] רבנו אליקים יומא שם. וראה מלכים א, ז. כז שם מבואר שלכיורים שעשה שלמה שימשו כבסיס 'מכונות' עם גלגלים. קיימת שיטה נוספת שהמוכני הוא מעין 'משאבה' מבור המים לכיור, שתוחבים קנה חלול לתוך קנה אחר מעין מכחול בשפופרת ומעלים בעזרתו את המים לכיור (ראה תוי"ט יומא ג,י בשם ספר 'כף נחת').

[11] רש"י יומא לז, א. ד"ה 'מוכני'. וזבחים כא, ב. ד"ה 'גזירת שיקוע'. תוספות כא, א. ד"ה 'מאי' באמצע. וסברתם, שעדיף לערבב את המים שנתקדשו במי הבור, מלהביאם לידי פסול ולשפכם, שכן, יש בכך בזיון קדשים, ועיין אבן האזל הלכות בית הבחירה סוף פרק ג, מה שחידש בענין זה.

[12] ראה רמב"ם ביאת המקדש ה, יד: 'מי כיור נפסלין בלינה... וכיצד היו עושין משקעים אותו במי מקוה או במעיין ולמחר מעלין אותו', וכך פירש את המשנה בתמיד ג, ח. שעץ הגלגל הוא שעשה את הקול.

[13] רמב"ם בית הבחירה ג, יח. כך גם כתב בפירוש המשנה ליומא ג, יא: "לפיכך עשה [בן קטין] כלי חול, שיהא בו המים תמיד, ויורד [המים] מאותו הכלי לכיור כדי הצורך ראשון ראשון, ואותו הכלי נקרא מוכני". וראה בפירושו לתמיד א, ד. ו- ג, ח. וראה בתרגום הרב קאפח את הנוסח המדויק, וכן את הטעות שנפלה בתרגום אבן תיבון, שבגללה פירשו האחרונים פירושים במוכני שהרמב"ם לא התכוין אליהם. עם זאת, יש לתמוה על הרמב"ם, שהביא שני מיני מוכני בהלכותיו, ושני מיני מוכני גם בפירוש המשנה, נמצא סותר את עצמו? ויש לומר, שהרמב"ם מבחין בין פשט המשנה לבין האמור על ידי אביי בגמרא. במשנה נאמר: 'בן קטין עשה... מוכני [של חול] לכיור שלא יהו מימיו נפסלים בלינה', כלומר, הצורה של מוכני, שהוא כלי חול מלא מים חולין, המונח על גבי הכיור של קודש, זה קרוי 'מוכני' במשנה. מאידך, מה שמובא בגמרא, 'גילגלא דהוה משקעא ליה', אין זה, לדעת הרמב"ם, אלא פירוש אפשרי של אביי למושג 'מוכני'. ומאחר, שיש בפתרונו של אביי בעיה הלכתית כמובא לעיל, כלומר, התמזגות המים שנתקדשו וביטולם בתוך מי החולין שבבור, לפיכך הביא הרמב"ם את פשט המשנה כפי שנראה לו כנ"ל.

[14] כסף משנה הלכות בית הבחירה שם.

[15] באר שבע תמיד כח, ב.

[16] מרכבת המשנה הלכות בית הבחירה שם.

[17] משנה תמיד א, ד.