מגס
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 1 דקות
מגס: קערה שמוליכים בה חלבים ואימורים למזבח.
המושג 'מגס'[1] מקורו בלשון ארמית, שכן, בחנוכת המזבח במדבר הביאו הנשיאים מנחת סולת בקערה, ומתרגם אונקלוס – 'מגיסתא'[2]. המגס נימנה על כלי השרת* שבמקדש[3]. בקערה זו היו משתמשים לא רק להעלאת האמורים למזבח[4] אלא גם לשאר צורכי העבודה במקדש. ומצינו דעה בגמרא, שהמגס הוא כלי שמקבלים בו גם את דם הקרבנות[5]. יש אומרים שהעלאת האימורים נעשית לכתחילה בידים, אך אם רצה להביא אותם בכלי כגון מגס – נותן, ומעלה למזבח[6].
המגס בהבאת אימורים של קרבן פסח
בציור נראים כהנים עולים ויורדים בכבש המזבח כשמגס בידם, זאת, במהלך הקרבת קרבן פסח כדי להביא את האימורים לראש המזבח.
[1] לפי גרסה אחרת: מגיס.
[2] ראה במדבר ז,יג, ועוד הרבה בהמשך הפרק שם: "וקרבנו קערת כסף אחת... שניהם מלאים סולת בלולה בשמן למנחה", ואונקלוס תרגם "קערת כסף אחת" - "מגיסתא דכסף חדא".
[3] רש"י יומא שם. רע"ב יומא שם.
[4] משנה פסחים פ"ה מ"י, רמב"ם ורע"ב שם, ובגמ' פסחים סד,ב ורש"י שם. יומא פ"ו מ"ז ורע"ב שם, ובגמ' יומא סז,ב ורש"י שם.
[5] זבחים עג,ב: "אלא מעתה מגיסא אסירא?!" ורש"י שם.
[6] רבנו תם בספר הישר, חלק החידושים, סימן שנט. תוס' יומא שם ד"ה אטו במגס. בעל המאור פסחים יח,ב (בדפי הרי"ף), על הגמ' סה,ב, ד"ה במגיס מקטר להו. רמב"ם הל' מעשה הקרבנות ז, א; כס"מ ולח"מ שם.