מגילת בית המקדש
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 5 דקות
מגילת בית המקדש: תוכנית בניין המקדש שקיבל משה בסיני ועברה במסורת לשלמה בונה הבית בירושלים.
מובא בדברי חז"ל, שכאשר נתן הקדוש ברוך הוא תורה למשה בהיותו בהר סיני, ניתנה לו גם 'מגילה' מיוחדת, הנקראת – 'מגילת בית המקדש'. במגילה זו צייר משה את תוכנית המקדש והכלים כפי ששמע וקיבל את פרטיהם בהר סיני מפי ה'. המגילה נמסרה בקבלה מדור לדור, ונצטוו ישראל לבנות את המקדש בירושלים - במקום אשר יבחר ה' - על פי תוכנית זו.
מעמד מסירת המגילה: המעמד בו נמסרה המגילה מתואר במדרש: "'מגילת בית המקדש' שמסר הקדוש ברוך הוא למשה - בעמידה [מסר לו - ככתוב]: 'ואתה פה עמוד עמדי'. עמד משה ומסרה ליהושע בעמידה... [ככתוב]: 'קרא את יהושע והתיצבו'. עמד יהושע ומסרה לזקנים בעמידה... 'ויתיצבו לפני האלהים'. עמדו זקנים ומסרוה לנביאים בעמידה... עמדו נביאים ומסרוה לדוד בעמידה... עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה [ככתוב]: 'ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם'"[1].
המגילה ניתנה ב'רוח הקודש': בדברי חז"ל מצינו, שהמגילה ניתנה ברוח הקודש, וכלשון המדרש: "'הכל בכתב' - מלמד שניתנה במסורת [ממשה] 'עלי השכיל' – מלמד שניתנה ברוח הקודש... [שנאמר]: 'ותבנית כל אשר היה ברוח עמו'"[2]. וכתבו הראשונים, ש'רוח הקודש' זו, היא רוח ההצלחה שזכה לה דוד המלך – "שילווה לאיש עזר אלהי, שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב גדול [כגון]... להשפיע טוב על אנשים רבים... והאיש אשר ילווה אליו זה הענין יאמר עליו, ש'צלחה עליו רוח ה''... וכן נלווה אל דוד כמו זה הכוח... ככתוב בו: 'ותצלח רוח אלהים אל דוד מהיום ההוא ומעלה', ולזה התגבר אל הארי ואל הדוב והפלשתי וכיוצא ברוח ה'"[3]. כך ניתנה רוח הקודש בדוד, להגיע לעומק כוונת המגילה, ולהוציא ממנה פרטים במקדש למעשה.
מגילת המקדש נמסרת מידי דוד המלך לשלמה בנו
בציור נראה דוד המלך (מימין) מוסר את מגילת המקדש לשלמה בנו, כשהמגילה נמסרת בעמידה, כפי שניתנה מיד הקב"ה למשה בעמידה. דוד מסביר לשלמה את תוכן המגילה, ומראה לו את תבנית המקדש, לשכותיו וחצרותיו. ברקע נראים עושי המלאכה בהר המוריה כשהם כבר בעיצומה של העבודה.
המגילה ניתנה להידרש: עוד דרשו חז"ל על הפסוק - "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כל מלאכת התבנית"[4] - "'עלי השכיל' – מכאן שניתנה להדרש"[5]. ללמדנו, שלציור המקדש שניתן למשה נלוו דברים שבכתב, וניתן לדורשם, וללמוד מהם כיצד לבנות את המקדש[6]. 'להידרש' עניינו, באמצעות שלש עשרה המידות שהתורה נדרשת בהן, כך גם מגילה זו ניתנת להידרש, וכשבאים להוסיף דבר במקדש, ניתן ללמוד דבר מתוך דבר, ולהסיק מסקנות והלכות שאינם כתובים במפורש[7]. יש, אמנם בבית המקדש עקרונות יסוד שאינם ניתנים לשינוי, כגון, היחס בין רוחב הבית לאורכו[8], אך יש גם דברים שניתן לשנות, כגון: גודל המזבח, גודל האולם, מספר הכלים בהיכל[9], מספר הלשכות במקדש ומקומם, וכיון שהמגילה ניתנה להידרש, ניתן להוסיף פרטים במקדש מכוח דרישת המגילה[10].
מעמד מסירת 'מגילת המקדש' לשלמה: דוד מסר לשלמה בנו את תבנית המקדש וכליו, באומרו: "הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל". יש שפירשו ששרתה עליו באותה שעה רוח הקודש וחידש לשלמה את תכנית המקדש[11], אולם מדברי חז"ל דלעיל מתברר, שמגילת בית המקדש נמסרה למשה רבינו בהר סיני במעמד מיוחד. כן מובא במדרש ששמואל מסר לדוד את המגילה. בהמשך לאמור, מוסר דוד המלך לשלמה בנו בערוב ימיו את תוכנית המקדש וכליו, ככתוב: "ויתן דויד לשלמה בנו את תבנית האולם, ואת בתיו, וגנזכיו, ועליותיו, וחדריו הפנימים, ובית הכפורת. ותבנית כל אשר היה ברוח עמו, לחצרות בית ה', ולכל הלשכות סביב, לאוצרות בית האלהים ולאוצרות הקדשים. ולמחלקות הכהנים והלויים, ולכל מלאכת עבודת בית ה' ולכל כלי עבודת בית ה'"[12], תוכנית זו היא הנקראת 'מגילת בית המקדש'[13].
שמואל הנביא ודוד דנים בתוכן מגילת בית המקדש
בציור נראים שמואל הנביא ודוד כשהם דנים בתוכן מגילת בית המקדש, ובמיקום המדויק בו יקום המקדש בהר המוריה.
דוד מוסר את נפשו על 'מגילת בית המקדש': חז"ל מתארים כיצד דוד המלך מוסר את נפשו בתפילה לפני הקב"ה, שיעזרהו לקום מחוליו כדי להעביר את דבר המגילה לשלמה בנו. אלו דברי המדרש: "אמרו רבותינו: שלש עשרה שנים עשה דוד חולה ומוטל במטה, ושבעה כרים היו מחליפים מתחתיו בכל יום, ממה שהיו ממיסין, שנאמר: 'יגעתי באנחתי אשחה בכל לילה מטתי בדמעתי ערשי אמסה'... עד שביקש רחמים מלפני הקב"ה, ואמר לפניו: ריבונו של עולם! העמידני בשביל בית המקדש שמסר לי שמואל הנביא!... שאעמוד מן המיטה הזו ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, שנאמר: 'ואתה ה' חנני והקימני ואשלמה להם' - הקימני מן המחלה ואשלים להם מגילת בנין בית המקדש, מיד שמע הקב"ה את תפילתו ועמד מן המיטה... ומסר להן מגילת הבית, ואומר: 'ויתן דוד לשלמה בנו את תבנית האולם'"[14]. דוד המלך קיבל משמואל הרמתי את של מגילת המקדש כאשר דנו שניהם לקבוע את מקומו המדויק של המקדש להעמידו בהר המוריה, ככתוב: "'וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה'... שהיו יושבין ברמה ועוסקין ב'נויו של עולם'"[15]. עד סוף ימיו פעל דוד ועשה לבניין הבית, וכלשון הכתובים: "אם אבוא באהל ביתי, אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'"[16]. בערוב ימיו חשש דוד, כי אחר שעברו כארבע מאות שנה לכניסה ארצה ומקדש לא נבנה, אם לא יעשה את המוטל עליו, לאסוף כסף וזהב, עצים ואבנים, ולא ידריך את שלמה בכל הפרטים כיצד לבנות את הבית - לא יבנה, חלילה. לפיכך ביקש מה' שיקים אותו מחוליו למען המקדש. זכות בניין המקדש עמדה לו שנרפא מחוליו, והשלים לשלמה את כל מה שהיה צריך לדעת, כדי לבנות מקדש על פי הכתוב במגילה.
מעולם המחשבה
מגילת המקדש ניתנה בעמידה – על שום מה?
שאלה: חכמינו ז"ל מדגישים במדרש את העובדה, שמגילת בית המקדש ניתנה בעמידה, והדבר צריך תלמוד: מה עניינה של 'עמידה' זו?
תשובה: מדברי חז"ל נראה, שמדובר במעמד יחיד במינו, שכך אומרת הגמרא במגילה כא, א: "'ואתה פה עמד עמדי'[17]... אילמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו, כביכול, אף הקדוש ברוך הוא בעמידה!" ורצונם לומר, מאחר שפסוק זה נאמר למשה בעומדו בראש הר סיני, כשעמד לקבל לידיו את שני לוחות האבנים להורידם לישראל, כשהמטרה היתה להניחם בארון הברית בקודש הקדשים ולהשרות שכינה בישראל ובעולם. זו, אפוא, השעה, בה החל קיום מצות בניין המקדש לצאת מן הכוח אל הפועל. נמצא, שתחילת המצוה - במרומי הר סיני, המשכה - במשכן לרגלי הר סיני, וסוף המצוה והשלמתה – בירושלים. ובאו חז"ל לומר, שכיון שהעולם עומד על עבודת הקרבנות במקדש, עמד, כביכול, הקב"ה לכבוד מצוה גדולה זו, כדי להודיע וללמד לדורות, שהמקדש של מטה - המכוון כלפי מקדש של מעלה, הוא מקום העבודה, והוא קיומו של עולם. וכך נצטוו נביאי ישראל למסור את המגילה דור אחר דור בעמידה, להזהיר, שיש לקיים את מצות בניין המקדש ועבודתו בכל דור ודור לדורות עולם.
[1] מדרש שמואל פרק טו.
[2] דברי הימים א' כח, יט.
[3] מורה הנבוכים ב, מה.
[4] דברי הימים א' כח, יח.
[5] ירושלמי מגילה א, א; עיין שם, שביטוי זה נאמר גם לעניין מגילת אסתר שלשון המגילה ניתנה להידרש.
[6] יש מקום לומר, שמסכת מידות שבידינו, היא סיכום התיאורים בציור ובכתב, שהיו בידי משה דוד ושלמה.
[7] קרבן העדה מגילה א, א.
[8] ראה הקדמת הרמב"ם לפיה"מ למסכת מידות.
[9] בבית ראשון שלמה המלך הוסיף עשר מנורות ועשרה שולחנות, וכן הוסיף כרובים נוספים על אלו שהיו מעל הכפורת. במפרשים השונים מובאות דעות שתוספות אלו נעשו מתוך דרשות ולימודים ששלמה דרש את פסוקי התורה ומגילת המקדש. בבית שני, היו מנורה אחת ושולחן אחד, כלומר המקדש נבנה על פי עיקר הדין.
[10] ראה בהרחבה בערך 'הכל בכתב'.
[11] ראה מצודת דוד שם.
[12] דברי הימים א' כח, יא - יג.
[13] אגדת בראשית פרק לח.
[14] אגדת בראשית פרק לח.
[15] זבחים נד, ב.
[16] תהלים קלב.
[17] דברים ה, כז.