מבקרי מומים

מבקרי מומים: מומחים מיוחדים במקדש שתפקידם לבדוק את הקרבנות ממומים.

נאמר בתורה "איש איש מבית ישראל... אשר יקריב קרבנו... כל אשר בו מום לא תקריבו כי לא לרצון יהיה לכם"[1], מכאן, שאסור להקריב קרבן בעל מום*, וחובה לבדוק את הקרבן לפני הקרבתו, שמא יש בו מום. לפיכך, היו בירושלים מבקרי מומים שהיו בודקים את הקרבנות מכל מום.

מבקרי המומים: מבקרי המומים שהיו בודקים את הבהמות בבית המקדש, היו מקבלים את שכרם מתרומת הלשכה*[2], ובית הדין היו קובעים כמה לתת להם בשכרם[3].

מצות הביקור בקרבנות השונים: א. תמיד - מצוה לבקר את קרבן התמיד ארבעה ימים לפני הקרבתו[4]. לאחר הביקור מניחים אותו בלשכת הטלאים כשהוא מוכן ליום הקרבתו[5]. אף על פי שמבקרים אותו מתחילה, מבקרים אותו שנית לפני הקרבתו[6]. ב. פסח - בפסח מצרים נאמר: "דברו אל כל עדת ישראל לאמור: בעשור לחודש הזה, ויקחו להם איש שה לבית אבות, שה לבית... והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש הזה"[7], ו"משמרת" פירושו 'ביקור', ומכאן שפסח מצרים היה טעון ביקור ארבעה ימים קודם הקרבתו[8]. יש סוברים, שגם פסח דורות טעון ביקור ארבעה ימים קודם הקרבתו[9], ויש סוברים, שפסח דורות אינו טעון ביקור ארבע ימים קודם הקרבתו[10]. ג. שאר הקרבנות - שאר הקרבנות טעונים ביקור לפני שחיטתם[11], אך אינם טעונים ביקור ארבעה ימים לפני שחיטתם[12], ויש אומרים שכל הקרבנות טעונים ביקור ארבעה ימים לפני שחיטתם[13].

ביקור קרבן התמיד

בציור נראה כהן שנקבע כמומחה ל'מבקר מומים' של הקרבנות במקדש. הכהן בודק את כבש התמיד המובא למקדש ארבעה ימים קודם הקרבתו. לאחר ארבעה ימים נבדק הקרבן בשנית, לוודא שלא נפל בו מום מאז הובא ללשכת הטלאים.

מדיני הביקור: קרבן תמיד שאינו מבוקר - פסול, ולפיכך השוחט תמיד שאינו מבוקר כהלכתו בשבת - חייב חטאת, וצריך להביא תמיד אחר[14]. יש אומרים שגם אם ביקר את התמיד לפני שחיטתו, אם לא ביקר אותו ארבעה ימים לפני שחיטתו - הוא פסול[15]. ויש אומרים שביקור ארבעה ימים קודם אינו מעכב[16].

מעולם ההלכה

ביקור מומים של קרבן התמיד ארבעה ימים לפני ההקרבה – האם הוא מעכב?

הראשונים נחלקו בשאלה, האם חובה לבקר את קרבן התמיד מכל מום ארבעה ימים לפני ההקרבה, וכשלא נבדק - האם הדבר מעכב? ולכאורה ניתן להביא ראייה לדעת הראשונים האומרים שאין בדיקה זו מעכבת, ודי בבדיקה של יום ההקרבה, שכך מצינו בירושלמי תענית ד, ה: "בימי מלכות יוון היו משלשלין להם [הנצורים בירושלים] שתי קופות של זהב, והיו מעלין שני כבשים. פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב - והעלו להן שני גדיים. באותה השעה האיר הקדוש ברוך הוא את עיניהם, ומצאו שני טלאים בלישכת הטלאים. על אותה השעה העיד רבי יהודה בן אבא, על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות". נראה בבירור מן המעשה המתואר, שביקור המומים נעשה ביום האחרון, שכן לא סמכו הנצורים על אנשי יוון שיבקרו להם את המומים, שהרי בישראל יש החמרה בענייני מומים כמובא בגיטין (נו, א). כך גם באשר לכבשים שמצאו הכהנים בלשכת הטלאים, אלה התגלו להם רק ביום ההקרבה, ואם כן לא נבדקו ארבעה ימים לפני כן. העולה מן האמור, שבדיקה של ארבעה ימים לא נאמרה אלא לכתחילה, אבל בדיעבד אינה מעכבת, ובלבד שביום ההקרבה התברר שאין מום בקרבן.

---

[1] ויקרא כב, כ.

[2] כתובות קו,א. ירושלמי שקלים ד, ב. רמב"ם שקלים ד,ד. תוספות בכתובות שם (ד"ה מבקרי מומין) מקשה מדוע מבקרי המומים מקבלים שכר על הביקור, והרי במשנה בבכורות (פ"ד מ"ה; כח,ב) נאמר ש"הנוטל שכר להיות רואה את הבכורות - אין שוחטין על פיו", וראה מה שתירץ שם, וראה גם בקרבן העדה על הירושלמי שם.

[3] רמב"ם שם.

[4] פסחים צו, א; ערכין יג, ב. רמב"ם תמידין ומוספין א, ט.

[5] משנה ערכין ב, ה (יג,א). רמב"ם שם.

[6] משנה תמיד ג, ד. רמב"ם שם.

[7] שמות יב, ג; שם פסוק ו.

[8] פסחים צו, א ורש"י שם ד"ה למשמרת.

[9] רש"י פסחים שם. תוס' פסחים צה, א ד"ה מה. ומכל מקום גם לשיטה זו פסח שני אינו טעון ביקור ארבעה ימים קודם הקרבתו.

[10] החידושים המיוחסים לרשב"א מנחות מט, ב ד"ה שמירה. וכך משמע מהרמב"ם שלא הזכיר דין ביקור אלא לגבי קרבן תמיד, בהל' תמידין ומוספין א, ט, אבל בהלכות קרבן פסח (וכן לגבי שאר הקרבנות) לא הזכיר דין ביקור. מחלוקת זו תלויה פירוש הגמרא בפסחים צו,א, וראה בעניין זה בשערי היכל לפסחים צה, א.

[11] כך משמע מזה שהיו מבקרי מומים בירושלים, שכן לא מסתבר שכל תפקידם היה רק בתמיד ובפסח. ובירושלמי (ביצה פ"ב ה"ד וחגיגה פ"ב ה"ג) מסופר שבבא בן בוטא ביקר עולות ראיה ושלמי חגיגה לפני הקרבתם. ובמנחות מט,ב משמע שמוספים אינם טעונים ביקור ארבעה ימים לפני הקרבתם, וכן מפורש ברש"י שם ד"ה לעולם דאית ליה.

[12] תוס' פסחים צה,א ד"ה מה. וכן משמע מהשמטת הרמב"ם, ראה לעיל הערה 10.

[13] מאירי פסחים צה,א.

[14] סוכה מב,א.

[15] תוס' שם ד"ה שאינו. מאירי שם.

[16] אור זרוע ב, רט"ז.