מורביות
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
מורביות: ענפי ערבה* שהיו זוקפים אותם למצות ערבה בצד המזבח בימי חג הסוכות.
בימי חג הסוכות היו שלוחי בית דין יורדים למקום שהיה למטה מירושלים, ונקרא 'מוצא'*, ומלקטים משם 'מורביות של ערבה' - ענפים ארוכים, ומביאים למקדש לקיום מצות נטילת ערבה.
שיעור המורביות: המורביות היו רכות, ארוכות וגבוהות - אחת עשרה אמה, כדי שיהיו ראשיהן כפופים על המזבח בשיעור אמה[1], וזוקפים אותם בצידי המזבח[2]. את המורביות היו מעמידים על יסוד המזבח[3].
מצות ערבה בשבת: בשבת אין מצות ערבה נוהגת, ולכן לא היו מביאים מורביות בשבת. אולם אם חל היום השביעי של חג הסוכות בשבת - מצות ערבה נוהגת בו, כדי לפרסם את חשיבותה של המצווה[4]. לפיכך, היו מביאים מורביות של ערבה למקדש מערב שבת, ומניחים אותן בגיגיות של זהב כדי שלא יכמושו, ובשבת היו זוקפים אותם בצד המזבח[5].
מורביות של ערבה וזקיפתם ליד המזבח
בציור נראים כהנים הזוקפים מורביות של ערבה בצידי המזבח. ענפין אלו היו גבוהים אחת עשרה אמה ובגובהם הגיעו לגג המזבח ומעבר לו. משם היו העם נוטלים ענפים להקיף בהם את המזבח לקיום מצות ערבה במקדש.
מצות ערבה והקפת המזבח: יש אומרים, שתחילה היו מקיפים את המזבח ואחר כך היו זוקפים את המורביות בצדי המזבח[6]. ויש אומרים שרק כהנים מקיפים את המזבח, ולא הישראלים, משום שישראל אסורים להיכנס בין האולם ולמזבח[7]. להלכה יש מן הראשונים שכתבו, שמנהג ערבה במקדש הוא, שהכהנים זוקפים תחילה את המורביות בצידי המזבח, ולאחר מכן היו העם באים ולוקחים ממנה ענפי ערבה לנטילה, ולדעה זו, היו מקיפים את המזבח בערבה שנטלו מן המורביות[8]. מנהג ישראל במקדש הוא, שבכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת, וביום השביעי של חג הסוכות - שבע פעמים[9]. באשר להקפה סביב המזבח וכן 'בין האולם ולמזבח'*, מובא להלכה, כי אין מניעה לישראל מלהקיף את המזבח, שכן, ישראל נכנסים לעזרת כהנים - "בשעת צרכיהם: לסמיכה, לשחיטה ולתנופה"[10]. כך גם לעניין מצות ערבה מקיפים ישראל את המזבח והערבה בידם[11]. מסיבה זו נהגו ישראל לאחר החורבן, 'זכר למקדש' - "להניח תיבה באמצע בית הכנסת, ומקיפין אותה בכל יום - כדרך שהיו מקיפין את המזבח [בזמן המקדש]"[12].
[1] גמרא שם.
[2] משנה סוכה ד, ה ובגמרא מה, א. רמב"ם לולב ז, כא.
[3] גמרא שם.
[4] סוכה מג, ב. רמב"ם שם.
[5] משנה סוכה ד, ו. ובגמרא מה, א. רמב"ם שם הל' כב.
[6] תוספות סוכה מה, א ד"ה זוקפין.
[7] רש"י סוכה מג, ב ד"ה והביאום הכהנים. תוס' שם ד"ה והביאו.
[8] ראה מחלוקת האמוראים בעניין בסוכה מג, ב; וראה רמב"ם שם הל' כב.
[9] משנה סוכה ד, ה; ובגמרא סוכה מה, א; רמב"ם לולב ז, כג.
[10] כלים א, ח.
[11] זו דעת הרי"ץ גיאת בספרו "מאה שערים" הלכות לולב (בהוצאת רי"ד במברגר עמ' קיד), וכן משמע מלשון הרמב"ם שם הלכה כב, שכתב "ובאין העם ולוקחין ממנה ונוטלין אותה כרך שעושין בכל יום", וראה דיון על זה בדברי רבנו מנוח שם. כן ראה מחזור המקדש לחג הסוכות עמ' 45 – 'הקפת המזבח כיצד?'. ועיין ערך 'ערבה'.
[12] רמב"ם הלכות לולב, ז, כג.