מורא מקדש

מורא מקדש: מצוה על האדם לנהוג במקדש בכובד ראש ומורא - מפני השכינה השרויה במקדש.

נאמר בתורה "ומקדשי תיראו"[1], ולמדו מכאן חז"ל, שעל האדם לנהוג ביראה בבואו לחצרות המקדש, "וכל הנכנס לעזרה יהלך בנחת במקום שמותר לו להכנס לשם, ויראה עצמו שהוא עומד לפני ה'... ומהלך באימה וביראה ורעדה שנאמר: 'בבית אלהים נהלך ברגש'"[2]. על אחת כמה וכמה שעליו להזהר מלעשות פעולות שיש בהם פגיעה ובזיון בכבוד המקום. מצוה זו נאמרה לא רק לזמן בו המקדש קיים, אלא אף לזמן בו הוא עומד בחורבנו[3], ואמרו חכמים: "מה שמירת שבת לעולם - אף מורא מקדש לעולם שאף על פי שחרב - בקדושתו עומד"[4].

מקום המצוה: בדברי חז"ל נאמר, כי מצוה זו נוהגת בהר הבית, והשיטה המקובלת בראשונים היא, כי מצוה זו נוהגת שם מן התורה[5]. יש מי שסובר, כי מצוה זו נוהגת מן התורה רק בתוך שטח העזרה, ואילו מחוץ לעזרה מצוה זו אינה אלא מדרבנן[6].

הלכות המורא: במשנה נאמרו הלכות רבות הנובעות ממצוה זו, כגון, שאין נכנסים להר הבית במקל, במנעל, בפונדה ובאבק שעל רגליו. כמו כן, אין עושים את הר הבית קפנדריא[7]. כך גם אין לנהוג קלות ראש כנגד שער המזרח[8]. ההלכות הנזכרות אינן אלא דוגמאות לפעולות שאינן דרך כבוד, ויש ללמוד מהן, כיצד יש להתרחק ולהימנע מכל פעולה שיש בה משום פגיעה בכבוד המקום[9].

כניסה במקל: אין נכנסים להר הבית במקל, במנעל ועוד. יש מי שרוצה לומר, כי איסור הכניסה נאמר דווקא במקל הליכה, אבל מקל של זקנים הנשענים על מקל בהליכתם, או אף מקל המשמש לכבוד בלבד, אינו נכלל באיסור זה[10]. ויש מי שחולק וסובר, שהכניסה אסורה בכל סוגי המקלות[11].

כניסה במנעל: המנעל שאמרו חכמים שאין להכנס בו, הוא דווקא מנעל שיש בו עור, כדין מנעל ביום הכיפורים[12].

פונדתו: רוב הראשונים מבארים, כי הכוונה היא לבגד הנחגר מבחוץ על בגדיו, כמין ארנק או חגורה ובה כיס שהיו נוהגים לתת לתוכו מעות[13]. ויש מי שמבאר, שהכוונה היא לבגד שרגילים ללבוש על הגוף בשביל לקבל את הזיעה[14].

לא יכנס אדם להר הבית במקלו ובאפונדתו המופשלת לאחוריו

בציור נראים אב ובנו בדרכם להר הבית, כשהאב מסביר לבנו את מצות 'מורא מקדש', היינו, אין לבוא להר הבית ב'אפונדתו', שהיא כמין שק המופשל לאחור. כמו כן אין לבוא עם תיק חפצים שאינם צורך המקדש.

אבק שעל רגליו: בטרם יכנס אדם למקדש, על האדם לרחוץ את רגליו. המשנה נקטה דווקא את מראה הרגליים, משום שכך הדבר מצוי אצל הולכי דרכים, אך הוא הדין למקומות אחרים בגוף או בבגדים, שאם הצטבר שם לכלוך, עליו לנקותו[15].

רקיקה: אסור לירוק בהר הבית שהוא דרך ביזיון. במקרה שנזדמן לאדם רוק בהיותו בפנים, והוא אנוס ואינו יכול לצאת, יבליענו בכסותו, אך לא ירוק על הרצפה[16].

בזמן הזה: לדעת הראשונים הסבורים שקדושת המקדש נצחית, בוודאי שאיסור מורא מקדש נוהג לעולם כנ"ל. עם זאת, יש מי שרצה לומר, כי לפי הדעה שהקדושה הראשונה בטלה, המצוה אינה נוהגת בזמן הזה[17]. אולם גם הראשונים הנוקטים כי הקדושה בטלה, אף הם סבורים, שמצות מורא מקדש נוהגת לדורות, ויש לנהוג יראה במקום גם בחורבנו[18], וכך מבארים שיטה זו כמה מהאחרונים[19].

קלות ראש כנגד שער-המזרח*: נאמר בתלמוד: "לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, שהוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים"[20]. בגמרא מבואר, כי איסור קלות ראש נוהג רק כשהמקדש קיים[21], וכך היא הדעה המקובלת בראשונים[22]. עם זאת, יש מי שסובר, שבסמוך לשער המזרח אין להקל ראש אף בזמן החורבן[23]; עוד מצינו מי שסובר, שאין להקל ראש כנגד המקדש אף בזמן החורבן, לא רק כשאדם עומד במזרח, אלא "מן הצופים ולפנים", כשהכוונה היא, כל מקום בו האדם רואה לפניו את מקום המקדש[24].

עשיית הצרכים - והמקדש: אסור לאדם לעשות את צרכיו לכיוון המקדש אף בזמן הזה, וזאת, מכל מקום בו ניתן לראותו[25]. האיסור נאמר, לא רק בסמוך למקום המקדש, אלא אף לאדם הנמצא רחוק מן המקדש לא ייפנה לכיוונו[26]. יש סוברים, שהנמצא רחוק מן המקדש אסור לו להיפנות בין מזרח למערב, משום שההיכל במערב[27]. מאידך מצינו מי שאומר, שבדומה לאיסור הקלת הראש כנגד שער המזרח, אף איסור עשיית הצרכים לכיוון המקדש אינו נוהג בזמן הזה[28].

בית תבנית היכל: יש מי שסובר, כי האיסור לו לאדם לבנות בית בתבנית צורת ההיכל[29], מקור האיסור הוא - מצות מורא המקדש[30]. אולם השיטה המקובלת בראשונים היא, כי איסור זה אינו קשור למצות מורא המקדש דווקא, ומקורו בציווי "לא תעשון איתי"[31].

מעולם ההלכה

הכנסת מעות ומפתחות להר הבית

שאלה: האם מותר לאדם להכנס להר הבית וארנק הכסף בכיסו? שכן, אמרו חז"ל: "לא יכנס אדם להר הבית במעות הצרורים לאדם בסדינו ולא בפונדתו" שכן, יש בהם כסף (ברכות סב, ב)? כן יש לשאול באשר לנשיאת מפתחות בהר הבית, כך גם באשר לנשיאת טלפון או חפץ אחר, שאינוקשור לעבודת המקדש?

תשובה: במסכת ברכות סב, ב; קיימת הבחנה בעליה להר הבית בין חפץ הגלוי לעין, לבין דבר המוצנע בבגדים, וכלשון הגמרא: "לא יכנס אדם להר הבית... לא במעות הצרורים לו בסדינו, ובפונדתו מופשלת לאחוריו". כך גם בירושלמי ברכות (ט, ה). "ואפונדתו עליו מבחוץ", ומבואר בירושלמי: "מה טעם? שנאמר (אסתר ד, ב): "כי אין לבוא אל שער המלך בלבוש שק", הווה אומר, מנהג מלכים הוא, שאין לבוא לפני שער מלך בשר ודם בדרך בזיון, לאור האמור לפני מלך מלכי המלכים על אחת כמה וכמה שיש להזהר מביזוי המקום! נמצא, שהדבר שנאסר הוא נשיאת חפץ בגלוי שהוא דרך ביזיון. כך גם כתב בתוספות הרא"ש (בבא מציעא כו, א): "דוקא מעות הצרורות בסדינו מבחוץ אסור, שהוא דרך גנאי - ואפילו הם של הקדש. וכך שנו בירושלמי: 'באפונדתו מבחוץ'", שכן, שקית של כסף התלויה לאדם מבחוץ או מאחוריו, הרי זו דרך בזיון, וכאילו בא האדם להר הבית לעסוק בעסקי ממון, וכבר אמר הנביא ישעיה (א, יב): "כי תבואו לראות פני - מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי!" לפיכך, ארנק כסף או טלפון התלוי מבחוץ, דבר הנראה כאדם הבא לעסקיו - הרי זה דרך בזיון. לא כן כסף או חפץ המוצנע ומוסתר בבגדי האדם - אין בכך בזיון והדבר מותר.

לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח

בציור נראים אנשים העומדים בהר הזיתים, במקום הצופה אל מול המקדש. מקום זה - הנקרא גם 'צופים' - יש להזהר מלנהוג בו קלות ראש, שכן הוא מכוון כנגד בית קדשי הקדשים.

---

[1] ויקרא יט, ל; כו, ב.

[2] רמב"ם בית הבחירה ז, ה.

[3] תורת כהנים קדושים ג, ז ז-ט; יבמות ו, ב.

[4] רמב"ם בית הבחירה ז, ז.

[5] רמב"ם בית הבחירה ז, א - ב; ולדעת היראים מצוה תט היא נוהגת מן התורה אף בבית כנסת.

[6] מאירי ברכות סב, א. ויבמות ג, ב.

[7] לחצות את הר הבית כדי לקצר את הדרך.

[8] ברכות נד, א.

[9] יראים שם; שו"ת רשב"ש סימן רפה.

[10] שו"ת שבות יעקב ג, א.

[11] שו"ת יוסף אומץ סימן טז.

[12] כך משמע בגמרא ביבמות קו, ב; וכן כותב בספר עיר הקודש והמקדש חלק ד פרק ג.

[13] רש"י ברכות שם.

[14] הרמב"ם בפירושו למשנה בברכות שם.

[15] ספר 'שערי נחמה', וראה בספר 'מורא מקדש' פרק יד.

[16] על פי רמב"ם בית הבחירה ז, ב.

[17] טורי אבן מגילה כח, א; שו"ת חתם סופר חלק ב סימן רלד.

[18] ראה דברי הראב"ד בביאורו לתורת כהנים שם, ודברי המאירי לברכות שם.

[19] עיר הקודש והמקדש שם; וכך נוטה לומר המנחת חינוך מצוה רנד.

[20] ברכות נד, א.

[21] ברכות סב, ב.

[22] רש"י ומאירי שם, יראים שם, רבינו ירוחם נתיב אדם וחוה ג, ח. ועוד.

[23] רמב"ם שם ז, ז - ח.

[24] רש"י ברכות מט; תוספות שם; סמ"ג עשה קסד. עם זאת ראה רש"י פסחים מט, א; שפירש ש'צופים' הוא מקום מוגדר, ובלשונו: "שם כפר שיכול לראות בית המקדש משם.

[25] ברכות שם; שו"ע או"ח ג, ה.

[26] ע"פ רש"י בברכות שם.

[27] רמב"ם שם ז, ט.

[28] יראים שם.

[29] ראש השנה כד, א ועוד.

[30] רמב"ם בית הבחירה ז, י.

[31] שמות כ, כ; וראה בראשונים על הגמרא שם, ובטוש"ע יו"ד קמא, ח.