מותר שיירי הלשכה
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
מותר שיירי הלשכה: הכסף שנותר לאחר תיקון צרכי העיר בכסף שיירי הלשכה.
את תרומת מחצית השקל שתורמים ישראל מידי שנה למקדש, נותנים בתוך שלוש קופות המופקדות בלשכה מיוחדת שבמקדש, הנקראת 'לשכת הקרבן'[1], בכסף זה קונים את קרבנות הציבור. מה שנשאר ממנו, דהיינו 'שיירי הלשכה' נשאר ב'לשכת השקלים'[2], וכסף זה משמש לתיקון צורכי העיר. ברם, תיתכן מציאות, שגם לאחר תיקון צורכי העיר, כגון: בניית כבש מהר הבית להר המשחה, או לאחר תיקון אמת המים, וכן תיקון חומת העיר ומגדליה – יישאר כסף ב'לשכת השקלים'. כסף זה נקרא 'מותר שיירי הלשכה'[3]. להלן יתבארו דיניו.
דין מקח וממכר ב'מותר שיירי הלשכה': נחלקו תנאים מה עושים עם 'מותר שיירי הלשכה': יש מן התנאים האומר, שההקדש היה קונה בכסף זה יינות ושמנים, ומוכר אותם לאדם שצריך להביא נסכים ומנחות. נמצא, שההקדש משתמש בכסף הנותר כדי להרוויח באמצעותו כסף נוסף[4]. לעומתו יש מי שסובר[5], שאסור לעשות מסחר במעות הקדש. זאת, משתי סיבות: האחת: מטעם ש'אין עניות במקום עשירות'*, וגנאי הוא להקדש לעשות כן[6]. סיבה שניה: מחשש שמא ההקדש יפסיד ממון במסחר זה[7]. יש מן האמוראים שאמרו, שהגזבר הממונה על ההקדש רשאי לסחור במעות ההקדש, אולם זאת בתנאי, שבמקרה של הפסד יהיה מוכן לקבל את הנזק על עצמו[8].
השימוש ב'מותר שיירי הלשכה': לדעת הסוברים, שאסור לסחור במותר שיירי הלשכה, יש לברר מה עושים במותר זה: יש מן הראשונים האומר, שהיו משאירים כסף זה בלשכה עד שיצטרכו שוב מימון לצורכי העיר[9]. להלכה נפסק, שבמותר שיירי הלשכה קונים בהמות זכרים לקרבן עולה. קרבנות אלו מוקרבים על המזבח בזמן שהוא דל בקרבנות, ואין מובאים עליו קרבנות אחרים. קרבנות אלו נקראים 'קיץ המזבח'*[10].
כסף 'מותר שיירי הלשכה' ויעדיו
בציור נראים חומות ירושלים, גשרים ובנייני ציבור, אלו היו נבנים מ'שיירי תרומת הלשכה'. באשר ל'מותר שיירי הלשכה', כלומר, כסף שנותר מן הבנייה של מבני ציבור, נחלקו ראשונים, יש מי שאומר, שכסף זה נשמר לאותו יעד לשנים הבאות. להלכה מובא ברמב"ם, שיש להביא בכסף זה קרבנות ל'קיץ המזבח'.
[1] עיין ערך 'לשכת השקלים', שהיתה בנוסף לכך 'לשכת הקרבן', שם הפקידו שלש קופות לקרבנות.
[2] עיין ערך.
[3] משנה שקלים ד, ג. עיין רע"ב, תפארת ישראל יכין אות יד ותוספות יום טוב שם.
[4] דעת רבי ישמעאל, משנה שם.
[5] רבי עקיבא במשנה שם.
[6] רע"ב שם; כתובות קו, ב. ושטמ"ק שם.
[7] פה"מ לרמב"ם ערכין סוף פ"ו, ורע"ב שם.
[8] ירושלמי על המשנה שם. מן הראוי לציין, שלפי הירושלמי, אם הגזבר ירוויח מהמסחר – הרווח כולו יגיע להקדש והוא עצמו לא יהנה מן הרווחים. מדברי בעל פני משה בירושלמי שם משתמע, שגם רבי עקיבא מסכים לכך.
[9] מאירי על המשנה.
[10] הל' שקלים ד, ט.