מחיר כלב

מחיר כלב: בהמה שנקנתה לקרבן על ידי חליפין ונמסרה לקונה בתמורה לכלב.

נאמר בתורה: "לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב בית ה' אלהיך"[1]. מכאן למדו חז"ל, שאדם האומר לחברו: 'הא לך טלה בכלב זה' – חל איסור להביא טלה זה כקרבן על המזבח. כמו כן, אם החליף כלב בכמה בהמות - כל הבהמות אסורות לגבי המזבח[2]. וכתבו הראשונים, ש"מי שהקריב [מחיר כלב] עם היות הקרבן פסול – לוקה! - כדין [המקריב] בעל מום"[3].

הנכלל באיסור: כל דבר הראוי להקרבה על גבי המזבח, כגון בהמות ועופות, שהוחלפו וניקנו במחיר בכלב, נפסלו לקרבן. דבר שאינו ראוי להקרבה אינו נפסל בכך, ועל כן כלב שנמכר ובעליו קיבלו כסף בתמורתו, או חפץ אחר שהוחלף תמורתו, ניתן לקנות בהם קרבנות וכשרים להקרבה[4].

מחיר כלב שהשתנה למטרה אחרת: האיסור שנאמר במחיר כלב, אמור דווקא באשר לבהמות העולות על גבי המזבח, אך לא נאמר ביחס לתרומה שהוקדשה לבדק הבית, והמוכר כלב רשאי לתרום את תמורתו לבדק הבית, משום שהכסף נשתנה והולך לצרכי הבניין. מסיבה זו, אם החליף אדם כלב בחיטים, והלך ועשה מהן סולת – נשתנו החיטים והרי הסולת מותרת להקרבה[5].

מהלכותיו: איסור זה נאמר דווקא אם הכסף נועד מראש להשתמש בו לקרבן, כמו ב'אתנן זונה', מאידך, אדם שבא עם כלבו לעזרה, זה כשלעצמו אינו אוסר את מחיר הכלב, אלא אם כן התכוון למוכרו במקדש ולהביא את תמורתו כקרבן[6]. כמו כן, גזירת הכתוב נאמרה באשר לחליפי כלב בלבד, אך לא בחליפי שאר חיות ובהמות טמאות[7].

כלב שנקנה בתמורה לעשרה כבשים – כל העשרה אסורים להקרבה

בתמונה נראה כלב רועים השומר על העדר, ומתפקידיו לשמור שהצאן שבעדר לא יתפזרו. פעמים שכלב כזה מנהיג את העדר למרעה, אולם עיקר תפקידו לשמור על העדר מגניבה ביום ובלילה. משום כך מעלים הבעלים את מחירו כמחיר עשרה כבשים ויותר. מכאן ההלכה הדנה באדם שמכר עשרה כבשים בתמורה לכלב אחד, ובמקרה זה הכבשים כולם אסורים בהקרבה.

השותפים שחלקו: שני שותפים שחלקו, האחד לקח עשרה טלאים והשני תשעה וכלב - תשעת הטלאים שעם הכלב מותרים לעלות על גבי המזבח, ואילו עשרת הטלאים שכנגדם אסורים, שכן בכל אחד מעשרת הטלאים יש חלק ממחיר הכלב. מאידך, אם אחד מהטלאים שווה יותר מהכלב, פוסלים רק אותו מלעלות על גבי המזבח, ואילו יתר התשעה, כל אחד מהם ניתן בתמורה לאחד מתשעת הכבשים שכנגדם בהחלפה – לפיכך מותרים לעלות על גבי המזבח[8].

מעולם המחשבה

ראשונים ואחרונים – בטעמו של איסור של 'מחיר כלב'

בטעם האיסור כתב בעל ספר החינוך (מצוה תקעא): "לפי שהקרבן הוא בא לטהר מחשבת האדם ולהכשיר [את] מעשהו בכוח הפעולה ההיא... ובהיות קרבנו בא... ממחיר כלב [ישיג מטרה הפוכה]... כי הקרבן יביא האדם לכפרה על נפשו, וכענין שקרבנו נשחט ונותח לנתחים - ראוי לו לבעל הקרבן לחשוב, שהיה ראוי לעשות לו כן בגופו על דבר חטאו, אם לא שחסד השם יתברך היה עליו, ליקח ממנו כופר קצת מממונו. ועם הפעולה הזאת ראוי לו שירכך לבבו וידכדך נפשו על חטאיה, עד שתשוב ותינחם על מה שעשתה... והכלבים, ידוע שהם עזי נפש, ושמא מתוך [מחשבתו] בהן ובטבען החזק - תחזק נפשו ותקשה ערפו מהנחם על חטאיו". ויש אומרים, שדווקא הכלב נאסר, משום שהכלבים שטופים בזימה, ועל כן דינו שווה לדין אתנן זונה (כלי יקר ותורה תמימה שם). ובמשך חכמה מוסיף, שזה היה דרכם של הגויים, להקריב את מחיר הכלב לקרבן.

מן המדרש

מחיר כלב שהוא דבר בזוי – אין להביאו לצורך דבר פחות במקדש

"כשנתפש רבי אליעזר העלוהו לגרדום לידון, אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו?! אמר לו: נאמן עלי הדיין [שבשמים]! סבור אותו שר - עליו הוא אומר, והוא לא אמר אלא על אביו שבשמים, אמר לו [ההגמון] הואיל והאמנתני עליך – דימוס! פטור אתה! כשנכנס לביתו נכנסו תלמידיו לנחמו [שלא שמח על השחרור, ונעצב אל ליבו בגלל שההגמון סבר שרבי אליעזר מאמין במשפטו] ולא קבל תנחומין. אמר לו רבי עקיבא: רבי! תרשני לומר לפניך מה שלמדתני... שמא דבר אפיקורסות בא לידך והנאך ועליו נתפשת! אמר לו: עקיבא הזכרתני! פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של צפורי, פגע בי אפיקורוס; אמר לי: כתיב בתורתכם – 'לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב'; מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול? [ובדומה לכך, מהו להשתמש במחיר כלב לצורך דבר פחות במקדש] - לא אמרתי לו דבר. אמר לי... ממקום הטינופת באו - למקום הטינופת ילכו! והנאני הדבר [סברת האפיקורס בתורה] ועליו נתפשתי! ועברתי על מה שכתוב: 'הרחק מעליה דרכך - זה אפיקורסות, 'ואל תקרב אל פתח ביתה' - זה הרשות". (ילקוט שמעוני מיכה רמז תקנא).

---

[1] דברים כג, יט.

[2] תמורה ל, א. רמב"ם הלכות איסורי מזבח ד, טז.

[3] ספר המצוות לרמב"ם לא תעשה ק.

[4] רמב"ם שם ד, יד.

[5] תמורה שם; רמב"ם שם ד, יח.

[6] ספרי כי תצא פסקה רסא.

[7] תוספתא בכורות א, ט.

[8] תמורה שם; רמב"ם שם ד, יז.