מחוסר זמן
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 1 דקות
מחוסר זמן: קרבן שטרם הגיע זמן החיוב של בעליו להקריבו.
אדם שנתחייב להביא קרבן וטרם נטהר, והביאו הכהנים את קרבנו, מוגדר בהלכה כ'מחוסר זמן'. וכגון: זב*, זבה*, יולדת*, מצורע* ונזיר*, ששחטו הכהנים את חטאתם בתוך זמן הספירה של ימי טומאתם, דין הבהמות אשר הוקדשו לשם חובותיהם, שאינן ראויות עדיין להקרבה. קרבן שנשחט במצב כגון זה, מוגדר בהלכה כ'מחוסר זמן בבעלים', שכן, עדיין לא הגיע זמן בעל הקרבן להקריב את קרבנו.
מחוסר זמן להלכותיו: אדם טמא - כאמור לעיל, שהביאו עליו את קרבנו - אינו יוצא ידי חובה בקרבן זה וצריך להביא קרבן אחר. הלכה נוספת שנאמרה בו, כשם שאין בעל הקרבן יוצא ידי חובה בקרבן שהקדיש, שהרי הוא 'מחוסר זמן', אם שחט את הקרבן מחוץ לעזרה - אין מתחייב עליו משום איסור שחוטי חוץ*. דין זה נאמר דווקא לגבי חטאות ואשמות[1], המיועדים לכפרתם של בעליהם. לעומת זאת, עולות ושלמים[2], אשר יכולים לבוא גם בנדבה, אינם מעכבים את הכפרה, ועל כן המקריבם בחוץ חייב[3]. יש סוברים, שהחיוב לגבי השלמים והעולות נאמר דווקא כאשר לא הוקרבו עדיין החטאות או האשמות, אבל לאחר הקרבתם, אף על הקרבת השלמים והעולות בחוץ, פטורים[4].
[1] חטאות בכל הדוגמאות הנ"ל, ואשם במצורע.
[2] עולות - בכל הדוגמאות הנ"ל, ושלמים - בנזיר.
[3] משנה זבחים קיב, ב ובגמרא שם קיד, ב; רמב"ם הלכות מעשה קרבות יח, ט.
[4] ראה בתוספות יום טוב על המשנה שם, המבאר שזו דעת רש"י, שנחלק בזה על הרמב"ם.