מחוסר איבר

מחוסר איבר: בהמה מחוסרת אבר פנימי, וכן עוף מחוסר איבר - פסולים להקרבה על גבי המזבח.

בהמה המחוסרת אבר מאבריה הפנימיים, אף אם אינה נטרפת בכך, אסורה בהקרבה על גבי המזבח. וכן מחוסר אבר בעוף, בין אבר חיצוני ובין פנימי, אסור העוף בהקרבה על גבי המזבח, מפני שאין מקריבים חסר כלל.

מחוסר איבר פנימי בבהמה: נאמר בתורה: "תמימים יהיו לכם"[1], מכאן למדו חכמים, שבהמה שנחסר אחד מאבריה הפנימיים כגון: כליה, אף על פי שאינה טריפה בכך[2], ואף שאין בדבר מום, שהרי אין זה מום הנמצא במקום גלוי[3], מכל מקום אסורה בהקרבה על גבי המזבח, מפני שאין מקריבים חסר כלל[4].

מחוסר איבר בעוף: אף שאין המום פוסל בעוף[5], דרשו חכמים מן הנאמר בתורה: "ואם מן העוף קרבנו"[6], – ולא כל העוף, שאין כל העופות כשרים. ומחוסר איבר בעוף פסול, כגון: שיבשה הכנף שלו, או נסמאת עינו או נקטעה רגלו, אסור להקריב אותו על גבי המזבח[7].

יתר איבר: דין בהמה או עוף שיש להם איבר מיותר, כגון, שלוש כליות וכדומה, הרי דינם כמחוסר איבר ופסולים למזבח[8].

מחוסר איבר בעוף

בתמונה נראה עוף שנסמית עינו, והרי הוא מוגדר כ'מחוסר אבר' ופסול להקרבה.

---

[1] במדבר כח, לא.

[2] חולין נה, ב; ראה רמב"ם הלכות שחיטה ח, כה.

[3] ראה תוספתא בכורות ד, י; רמב"ם הלכות ביאת מקדש ו, ז; איסורי מזבח ב, יא.

[4] בכורות לט, א. רמב"ם הלכות איסורי מזבח ב, יא. מחוסר איבר חיצוני בבהמה פסול משום מום.

[5] קידושין כד, ב ועוד; רמב"ם הלכות איסורי מזבח ג, א.

[6] ויקרא א, יד.

[7] קידושין כד, ב. זבחים סח, ב. רמב"ם הלכות איסורי מזבח ג, א. ועיין רש"י זבחים סח, ב. ד"ה 'שנסמאת עינו' שכתב, שהמקור למחוסר איבר בעוף, הוא בפסוק 'הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך', מלאכי א, ח.

[8] בכורות לט, א. רמב"ם הלכות איסורי מזבח ב, יא. פסול זה בבהמה באיבר חיצוני גלוי הרי הוא פסול משום מום.