מידות נפח
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
מידות נפח: כלים במידות נפח שהיו במקדש.
במקדש היו שני כלים המיועדים למדידת דברים יבשים, ועוד שבעה כלים המיועדים למדידת דברים לחים. כלים אלו היו מקדשים את הניתן בתוכם[1].
מידות היבש: לצורך הקרבנות השתמשו במידות היבש למדידת סולת, כדלהלן: א. עישרון, כלומר, עשירית האיפה, למדידת הסולת למנחות. ב. חצי עישרון, למדידת הסולת לחביתי הכהן הגדול, כלומר, לקרבן 'מנחת-חביתין'*, שהיו מביאים את חציה בבוקר ואת חציה בערב[2]. מידות אלו לא היו מתמלאות כשהן גדושות, אלא כשהן מחוקות, כלומר, הסולת 'מחוקה' ומתיישרת עם שפת הכלי העליונה[3].
כלי המדידה שבמקדש – מחלוקת התנאים
המידות שבמקדש נדונו במשנה במסכת מנחות ט, ב; זה לשון המשנה: "שבע מדות של לח היו במקדש: הין וחצי ההין ושלישית ההין ורביעית ההין. לוג וחצי לוג ורביעית לוג. רבי אליעזר בר צדוק אומר: שנתות היו בהין: עד כאן לפר, עד כאן לאיל, עד כאן לכבש". באשר לשבעת כלי המדידה, ראה תמונה בערך 'בירוצי המדות'. כאן מובאת דעת רבי אליעזר בר צדוק, האומר, שהיו שנתות לכלי מדידה אחד - כמתואר בתמונה.
מידות הלח: מידות הלח שימשו למדידת שמן ויין לצורך קרבנות, וכן למדידת מים לטהרת המצורע. להלן המידות השונות: א. הין – שבו מדד משה לשמן המשחה, אך לדורות אין בו צורך[4]. ב. חצי ההין – לנסכי הפר. ג. שלישית ההין – לנסכי האיל. ד. רביעית ההין – לנסכי הכבש[5]. ה. לוג – לשמן של כל המנחות[6]. ו. חצי לוג לצורך מדידת שמן לכל אחד מנרות המנורה, וכן שמן למנחת קרבן תודה. כן השתמשו במידה זו למדידת מים להשקאת סוטה[7]. ז. רביעית לוג למדידת שמן למנחת הנזיר, וכך לצורך חביתי הכהן הגדול[8]. כמו כן למדידת מים, שלתוכם שוחטים את הציפור של המצורע בעת טהרתו. יש אומרים, שלציפורי המצורע יש להשתמש בחצי הלוג[9].
משיחת כלי המידה בשמן המשחה: מידות היבש נמשחו בשמן המשחה רק בתוך כלי המדידה, ועל כן מה שנגדש ונשפך מן הכלי החוצה הרי הוא חול. מאידך גיסא, הכלים של מידות הלח נמשחו אף מבחוץ, ועל כן אף מה שנשפך מהם על הדופן החיצונית של הכלי הוא קודש[10]. דין זה מוסכם באשר למידות הלח. באשר למידות היבש יש מי שסובר שלא נמשחו כלל[11]. נאמרו עוד דעות בעניין אך הדבר נוגע לכלי המשכן שנמשחו בשמן המשחה. באשר לכלי המדידה שבמקדש, שאינם מוגדרים ככלי שרת, ולא נמשחו בשמן המשחה, הנושא צריך בירור[12].
[1] משנה זבחים פו, א; רמב"ם פסולי המוקדשים ג, יח; וראה עוד בערך כלי שרת.
[2] משנה במנחות פז, א (כדעת תנא קמא, ולדעת רבי מאיר היה שם עישרון נוסף); רמב"ם כלי המקדש א, טז.
[3] גמרא מנחות פז, ב; אם כי לדעת רבי מאיר היו גודשים בשעת המדידות, ראה משנה וגמרא שם צ, א.
[4] מנחות פח, א; רמב"ם שם א, יח. ולדעת רבי שמעון שם לא היה הין, אלא במקומו היה לוג ומחצה למנחת החביתין (שהיה צריך בסה"כ שלושה לוגים, חצי בבוקר וחצי בין הערביים).
[5] משנה במנחות פז, ב; רמב"ם שם א, יז.
[6] משנה שם פח, א; רמב"ם שם ובמעשה הקרבנות ב, ח.
[7] משנה שם, ובגמרא פח, ב; רמב"ם כלי המקדש א, יז - יח. ולדעת רבי יהודה במשנה בסוטה טו, ב היו משתמשים למי הסוטה ברביעית.
[8] משנה וגמרא שם; רמב"ם שם.
[9] תוספות סוטה טז, ב. ד"ה מביא, ולדבריהם המשנה במנחות היא כדעת רבי ישמעאל, אבל חכמים חולקים.
[10] דעת תנא קמא במשנה במנחות צ, א; רמב"ם כלי המקדש א, יט.
[11] דעת רבי עקיבא מנחות שם.
[12] עיין ברמב"ם הלכות כלי מקדש א, יח - יט.