'ממשקה ישראל'
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 2 דקות
'ממשקה ישראל': אין מביאים קרבנות אלא מן המותר לישראל באכילה ושתיה.
נאמר בספר יחזקאל: "ושה אחת מן הצאן... ממשקה ישראל, למנחה לעולה ולשלמים"[1]. מן הביטוי 'משקה ישראל' למדו חז"ל, שאין מביאים קרבן על המזבח אלא אם כן הוא כשר לאכילה ושתיה לאדם מישראל[2].
מנחות ונסכים: מנחות ונסכים מובאים למקדש מן הצומח, לפיכך אין להביאם כשהם טבל. כמו כן אין להביאם מן החדש, מן המדומע, או מן הערלה וכלאי הכרם, ויובאו מפירות הכשרים לאכילה בלבד[3]. איסור זה לא נאמר אלא כשהאיסור הוא בגוף הפרי. לעומת זאת, באשר למנחות ונסכים שנלקחו מן המוקצה, אלו אינם אסורים לעלות על המזבח מדין 'משקה ישראל', שכן, איסורם אינו בגוף הפרי אלא חיצוני לו. לאור האמור, חל איסור לקחת מנחות ונסכים מן המוקצה בשבת, אך הדבר מותר ביום טוב[4].
'ממשקה ישראל' – טעמו של האיסור: כתבו הראשונים בטעמו של הבאת הקרבן 'ממשקה ישראל' דווקא, כדלהלן: "אין מביאין מנחות ונסכים, לא מן הטבל, ולא מן החדש קודם לעומר... ומערלה וכלאי הכרם - מפני שהיא מצוה הבאה בעבירה, שהקדוש ברוך הוא שונאה, ואם הביא - לא נתקדשו... לקרבן"[5]. ושאלו האחרונים[6]: מה עניינו של טעם זה, הרי על הטבל ושאר איסורים חל איסור הנאה, ודברים אלו אינם ברשותו של האדם, וממילא לא יכול להקדישם לקרבן! ותירצו, שדבר האסור בהנאה הרי הוא בכל זאת ברשותו, ולכן יכול היה להקדיש מנחה הבאה מן הטבל, עם זאת, אינה מתקדשת להיות כקרבן, מאידך יש בכוחו להקדישה כדי לפסול אותה, זאת, מטעם מצוה הבאה בעבירה[7]. בהמה שנולדה בה אחת מן הטריפות האוסרות אותה באכילה – אסורה לעלות על המזבח מדין 'משקה ישראל'[8], ויש אומרים, שבהמה זו אסורה מטעם 'הקריבהו נא לפחתך'*[9].
יין וסולת - 'ממשקה ישראל'
בציור נראה כהן במקדש המכין את כלי המזבח לקראת עבודת היום. על שולחן הכלים נראה הכלי לניסוך היין (משמאל לכהן). כמו כן, בידי הכהן כלי מלא סולת למנחה. הכהן מכין את הנסכים מיין וסולת הכשרים למאכל – ככתוב: "ממשקה ישראל'.
[1] יחזקאל מה, טו.
[2] פסחים מח, א.
[3] תוספתא מנחות סוף פרק ח. פסחים מח, א. רמב"ם איסורי מזבח ה, ט.
[4] רמב"ם איסורי מזבח ה, י.
[5] רמב"ם איסורי מזבח ה, ט.
[6] חתם סופר או"ח סימן ק"פ.
[7] רמב"ם שם ואחרונים, כגון ציץ אליעזר ועוד.
[8] תמורה כט, א. רמב"ם איסורי מזבח ב, י. וראה שערי היכל לזבחים (עמ' תרע) שהרמב"ם אינו מזכיר כלל את המושג ממשקה ישראל, ובמקום זאת הביא את הכלל – מצוה הבאה בעבירה.
[9] רמב"ם שם.