מנחת סוטה

מנחת סוטה: מנחה שמביאה אשה כחלק מתהליך בירור חשד הבעל באשתו שנסתרה.

אדם שקינא לאשתו, והזהיר אותה שלא תסתתר עם אדם אחר, ולמרות זאת נסתרה עמו בפני שני עדים, הבעל רשאי לקחתה למקדש על מנת לברר את עוונה[1]. בירור זה נעשה בשתיית המים המאוררים[2], ובהבאת מנחה הנקראת גם 'מנחת הקנאות'[3].

המנחה: המנחות כולן באות עם שמן ועם לבונה, פרט למנחת חוטא ומנחת סוטה[4]. על מנחת סוטה נאמר בתורה: "והביא את קרבנה עליה, עשירית האיפה קמח שעורים, לא יצוק עליה שמן ולא יתן עליה לבונה"[5]. מפסוק זה למדו חז"ל: 'קמח' שלא יהא סולת, אלא הכל מעורב כמו שנטחן[6], כדי שלא יהיה קרבנה מהודר[7]. 'שעורים' ולא חיטים, שכן, היא עשתה מעשה בהמה וקרבנה מאכל בהמה[8]. 'לא יצוק עליו שמן' – שלא יהא קרבנה מהודר[9]. 'ולא יתן עליה לבונה' – שהאמהות נקראו לבונה והיא פרשה מדרכיהן'[10]. ואם הקריב הכהן שמן ולבונה בעת הבאת המנחה עובר הכהן על שתי מצוות לא תעשה, ולוקה על כל אחת ואחת[11]. מנחה זו אינה מובאת על ידי האשה אלא הבעל צריך להביא משלו[12].

מנחת סוטה - בשער העזרה

בציור נראית אשה שבעלה קינא לה, והיא מביאה בידיה מנחת סוטה בכפיפה מצרית לשער ניקנור, להקריבה במזבח. אחד הכהנים מגלה את שערה, וכהן אחר מכין את המים המאוררים לשתיה.

תהליך ההקרבה: הבעל מביא עשרון* קמח שעורים ונותנו בכלי של כפיפה מצרית, כלומר סל מתאים, ואת הכלי מניח בידיה כדי לייגע את האישה ולעייפה עד שתודה[13]. אחר כך לוקח את המנחה מהכלי ונותנה לכלי שרת* ומקדש את המנחה בו[14]. בשלב זה משקים את האישה מן המים המאוררים[15]. יש סוברים שקודם היה מסיים את הקרבת המנחה, ורק לאחר מכן היה משקה אותה מים[16], והלכה כדעה ראשונה[17]. לאחר ששתתה מן המים, נוטל את כלי השרת שבו המנחה ומניח אותו על ידיה, והכהן מניח את ידו תחתיה, ומניף את המנחה. התנופה נעשית במזרח העזרה, כשהכהן מוליך ומביא מעלה ומוריד. לאחר מכן מגיש את המנחה לקרן דרומית מערבית של המזבח, וקומץ ומקטיר את הקומץ*, ושיירי המנחה נאכלים לכהנים[18].

מעולם המחשבה

מנחת סוטה משל הבעל – על שום מה?

הלכה היא שהבעל מביא את מנחת אשה סוטה משלו. ושאלה היא: אם נסתרה האשה והוזהרה על ידי הבעל - תביא האשה מנחה משלה, שהרי האשמה עליה! אולם, דומה, שרמזה התורה רמז לבעל, שיש להזהר גם מקנאה וחשדנות יתירה. כמובא בגיטין צ, א: "היה רבי מאיר אומר: כשם שהדעות במאכל - כך דעות בנשים; יש לך אדם, שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ואינו שותהו, וזו היא מדת פפוס בן יהודה, שהיה נועל בפני אשתו ויוצא; ויש לך אדם, שזבוב נופל לתוך כוסו וזורקו ושותהו, וזו היא מדת כל אדם, שמדברת עם אחיה וקרוביה ומניחה; ויש לך אדם שזבוב נופל לתוך תמחוי מוצצו ואוכלו, זו היא מדת אדם רע, שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, פרומה משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם... זו - מצוה מן התורה לגרשה". לפיכך אמרה תורה שיביא מנחה משלו, כדי שיהרהר בדבר, שמא חשד באשתו יותר מדי כפפוס בן יהודה, ויחדול מקנאתו.

---

[1] ראה במדבר ה, יא - לא; רמב"ם סוטה פרק ג.

[2] בערך זה נעסוק במנחה ולעניין המים המאררים עיין ערך סוטה.

[3] במדבר ה, טו.

[4] סוטה יד, א; רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ז.

[5] במדבר ה, טו.

[6] רש"י סוטה יד,א ד"ה קמח.

[7] לקח טוב שם; ראה גם סוטה יד, א.

[8] סוטה יד, א.

[9] במדבר רבה פרשתא ט אות יג.

[10] במדבר רבה פרשתא ט אות יג.

[11] מנחות נט, ב; רמב"ם סוטה ג, יג; מעשה הקרבנות יב, ח.

[12] ראה ירושלמי סוטה ב, א; רמב"ם סוטה ג, יב ובכסף משנה.

[13] סוטה יד, א; רמב"ם שם.

[14] סוטה יט, א; רמב"ם שם ג, יג.

[15] דעת חכמים סוטה יט, א.

[16] דעת ר' שמעון שם.

[17] רמב"ם סוטה ג, טו.

[18] סוטה שם; רמב"ם שם. ראה גם רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ו.