נבילה
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 3 דקות
נבילה: בהמה או עוף שמתו בלי שחיטה כשירה.
התורה אוסרת את אכילת הנבילה[1], כמו כן נאמר, שהאוכל נבילה טמא עד הערב, ככתוב: "וכל נפש אשר תאכל נבלה... באזרח ובגר, וכבס בגדיו ורחץ במים, וטמא עד הערב וטהר"[2].
טומאת הנבילה: כזית מנבילת חיה או בהמה - בין טהורה ובין טמאה[3] - מטמאה את האדם הנוגע בה. אדם הנושא אותה, מטמא אף את הבגדים אותם הוא לובש באותו הזמן[4]. נבילת עוף טהור אינה מטמאה לא במגע ולא במשא, אלא באופן, שהאדם לועס בפיו את בשר העוף, ורק כאשר הנבילה מגיעה לבית הבליעה של האדם אזי היא מטמאת. כמו כן, כשאדם זה נטמא גם בגדיו נטמאים[5]. נבילת עוף טמא אינה מטמאה כלל, גם לא בבית הבליעה[6].
נבילת בהמה בפחות מכזית – מה דינה? יש אופן שאוכל יקבל טומאה גם בלי הכשר לטומאה, כלומר, מבלי שהוכשר על ידי אחד משבעת המשקין. שכן, כל אוכל שיש בו אפשרות לטמא טומאה חמורה, כלומר לטמא אדם וכלים, אף על פי שבמצבו עתה אינו מטמא טומאה חמורה, הרי הוא מיטמא בטומאת אוכלין – בטומאה קלה - גם בלי הכשר[7]. כגון, נבלת עוף טהור, שהלכה היא, שיכולה לטמא אדם כשאוכל אותה[8]. נבילה זו הרי היא מקבלת טומאת אוכלין אף על פי שלא הוכשרה, ולכן בכוחה לטמא אחרים. וכן בנבלת בהמה, שאין בה כזית, אף על פי שבמצבה עתה אינה מטמאת אחרים טומאה חמורה, כיון שיש בה פחות מכשיעור לטמא בטומאת נבילה, עם זאת, כיון שסופה לטמא טומאה חמורה אם תצטרף לעוד חצי זית של נבילה, הרי היא מקבלת טומאת אוכלין כבר עתה, למרות שלא הוכשרה. מן האמור עולה תוצאה להלכה, שאם תצטרף נבילה זו לעוד אוכלין ויגיעו לשיעור כביצה שהוא השיעור כדי לטמא - היא תטמא אחרים בטומאת אוכלין[9].
נבלת עוף – לעניין טומאה
בציור נראה עוף טהור, שהפך לנבילה, ודינו שמטמא את האדם וכליו, אם אכל אדם כזית והעוף הגיע לבית הבליעה של האוכל. אם נעשתה בעוף מליקה לצורך קרבן והיא נעשתה כהלכה אין העוף נטמא, אפילו אם היה פסול במליקה, כגון שנעשתה על ידי כלי.
נבילת עוף בפחות מכזית: גם נבילת עוף טהור בפחות מכזית אינה צריכה הכשר לקבל טומאה, בגלל הטומאה החמורה שיש בה בכזית, אלא שלגבי מחשבה לאכילתה - נאמרה בה חלוקה: בכפרים, שאין דרך לאכול את הנבילות הללו, יש צורך במחשבה, ואילו בשווקים, לשם באים אנשים רבים, הדרך לאכול את הנבילות, ואין צורך במחשבה[10]. ויש גורסים במקום 'בשווקים' – 'בכרכים', דהיינו, במקום בו גרים אנשים רבים[11]. באשר לנבילת עוף טמא, זו צריכה מחשבה והכשר בכל מקום[12].
מליקה המוגדרת כנבילה: גם מליקת עוף שנעשתה שלא כהלכה הופכת את העוף לנבילה, אולם זאת, דווקא בתנאי שהמליקה היתה באופן שאין "פסולו בקודש"[13], דהיינו, שהמליקה אינה ראויה לקרבן[14]. ויש מפרשים, שנפסלה לאחר הגעתה לעזרה[15], או לאחר שנמלקו, ובכך נתקדשו בקדושת כלי[16]. המשנה מביאה דוגמאות רבות למליקות שנחשבות לנבילות, שלא היה פסולם בקודש: מלק בסכין, מלק חולין בפנים וקדשים בחוץ, תורים שלא הגיע זמנם או בני יונה שעבר זמנם, כמו כן, שיבש גפה, שנסמית עינה ושנקטעה רגלה. אבל אם מלק ביד שמאל או בלילה, וכן אם שחט חולין בפנים וקדשים בחוץ, אין זו נבילה, משום שבמקרים אלו הדבר נחשב ל"פסולו בקודש".
[1] דברים יד, כא.
[2] ויקרא יז, טו.
[3] חולין ע, ב; רמב"ם שאר אבות הטומאות א, ב.
[4] משנה כלים א, ב; רמב"ם שם א, א.
[5] משנה פרה ח, ד; רמב"ם שם ג, א.
[6] חולין ק, ב; רמב"ם שם.
[7] חולין קכא, א.
[8] משנה טהרות א, א.
[9] רמב"ם טומאת אוכלים ג, ו.
[10] משנה עוקצין שם ובפירוש הר"ש.
[11] כן הוא לפנינו בנידה נ, ב וברש"י שם, וכן הוא בפירוש הרמב"ם למשנה בעוקצין ובהלכותיו שם.
[12] משניות טהרות א, ג, עוקצין ג, ב; רמב"ם שם.
[13] משנה בזבחים סח, ב.
[14] פירוש הרמב"ם למשנה זבחים ז, ה; ובדומה לזה בהגה"ה בתוספות שם ד"ה אמר רב, שיש לה הכשר במקום אחר.
[15] רש"י שם ד"ה שנפסלה.
[16] תוספות שם.