מתעסק בקדשים

מתעסק בקדשים: העוסק בבהמת קרבן, ואגב עיסוקו עשה עבודה, כגון שחיטה מבלי שהתכוון לכך.

נאמר בתורה: "ושחט את בן הבקר לפני ה'"[1]. מפסוק זה לומדים חז"ל, שהשוחט בהמת קרבן צריך לעשות זאת לשם בן הבקר, ולא כמתעסק[2], והיה, אם בעת השחיטה לא היתה כוונתו לצורך הקרבן אלא לשחיטה סתם - השחיטה פסולה[3]. הדבר נלמד מן האמור - "לרצונכם תזבחוהו"[4], שהזביחה צריכה להיות לדעתכם[5].

כוונה לשחיטה: יש אומרים, שכל עוד קיימת באדם כוונה לשחוט כהלכה, אין הוא נחשב כ'מתעסק בקדשים', וה'מתעסק' שאמרו, הוא רק כאשר התעסק בסכין והתכוון להגביה אותו או לזורקו והקרבן נשחט בלא כוונה[6]. ויש אומרים, כי אף אם התכוון לחתיכת סימנים בעלמא, ולא התכוון לבצע שחיטה, הדבר נחשב כמתעסק. כך גם אם סבר שהוא שוחט חולין ולא קדשים אף זה בגדר 'מתעסק'[7].

---

[1] ויקרא א, ה.

[2] זבחים מז, א.

[3] זבחים שם; רמב"ם פסולי המוקדשין א, ג.

[4] ויקרא יט, ה.

[5] זבחים שם.

[6] רש"י חולין יג, א ד"ה מניין למתעסק, וכפי שהגמרא בחולין לא, א פוסלת בחולין.

[7] תוספות שם ובזבחים שם ד"ה מניין. ולרש"י במקרים אלו השחיטה כשרה, אלא שלא עלתה לבעלים. מהרמב"ם שם לכאורה משמע כרש"י, אם כי הלחם משנה כתב בדעתו שסובר כתוספות.