נרבע
- יוסי ורדי
- 10 בפבר׳ 2022
- זמן קריאה 1 דקות
נרבע: בהמה שנרבעה לאיש אסורה בהקרבה למזבח.
נאמר בתורה לגבי הקרבת הקרבנות: "אדם כי יקריב מכם קרבן לה', מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם"[1]. דרשו חז"ל: 'מן הבהמה' [הראויה והמובחרת] ולא כל בהמה, להוציא רובע ונרבע, שלא ניתן להקריב אותם על גבי המזבח[2]. ויש למדים זאת מהפסוק - "משחתם בהם מום בם", שכל השחתה, כגון דבר ערוה, נחשבת למום הפוסל מהקרבה למזבח[3].
הגדרתו: בעניין פסול בהמה שיש בה מום שבערוה, כתבו הראשונים: "הרובע והנרבע... אף על פי שהן מותרין באכילה - הרי הן פסולין לגבי המזבח, שנאמר: 'כי משחתם בהם' - כל שיש בו השחתה פסול, ובעבירה הוא אומר: 'כי השחית כל בשר'"[4]. ולעניין הלכה כתבו, שבהמה או עוף שמעיד עליה אדם אחד שנרבעה לאיש, והבעלים אינם מכחישים זאת, או שהבעלים עצמם הם המעידים על כך, בהמה זו אסורה בהקרבה. אם ישנם שני עדים המעידים עליה שהיא נרבעה, הרי שהיא אסורה אף להדיוט, ודינה סקילה[5]. איסור 'נרבע' נאמר בין בבהמתו ובין בבהמת חברו; בין שנרבעה באונס, בין ברצון; בין בשוגג , בין במזיד; בין לפני ההקדש ובין לאחר ההקדש[6].
בתערובת: בהמה נרבעת שנתערבה בבהמות אחרות, כולן אסורות לגבי המזבח[7].
[1] ויקרא א, ב.
[2] תמורה כח, א; רש"י ויקרא שם.
[3] שם כח, ב; רמב"ם איסורי מזבח ג, ו.
[4] רמב"ם איסורי מזבח ג, ו.
[5] קידושין סו, א; רמב"ם שם ד, ב.
[6] תוספתא תמורה ד, א; רמב"ם שם ד, ה.
[7] משנה זבחים ע, ב; רמב"ם איסורי מזבח ג, יב.