סגן

סגן: ממלא מקום הכהן הגדול וממונה על הכהנים במקדש.

ה'סגן' הוא אחד מן הכהנים הממונים במקדש, והוא המשנה לכהן הגדול, וכתבו הראשונים, שהוא כ'משנה למלך' ונקרא 'סגן הממונה'. כהן זה ליווה את הכהן הגדול תמיד מפאת כבודו, והיה משמש כיד ימינו[1]. הסגן היה מעל כל הכהנים בעצם היותו ממלא מקום הכהן הגדול אם נפסל מסיבה כל שהיא[2]. מבחינת דרגתו במקדש היה קודם במעלה ל'קתיקול'*[3].

מעמדו: הסגן עמד לימינו של הכהן הגדול תמיד משום כבודו[4]. אם אירעה טומאה לכהן הגדול, נכנס הסגן ושימש תחתיו, עד שישוב הכהן הגדול לעבודתו[5], משום כך היה צריך לשמור הסגן על טהרתו. מסיבה זו קבעו חכמים, שאם הסגן ומשוח מלחמה* נתקלו ב'מת מצווה', משוח מלחמה הוא הנטמא לקבורת המת ולא ייטמא הסגן[6]. הלכה היא, שמשוח מלחמה קודם לסגן לענין פדיון שבויים, ולעניין רווחת מזונותיו, עם זאת לעניין הטהרה ייטמא משוח המלחמה דווקא, כדי שהסגן יוכל למלא את תפקידו במידת הצורך[7].

מינויו: הלכה היא שבנו של כהן גדול מתמנה כממשיך לאביו, וכמובא במדרש, על הפסוק: "לכהן תחת אביו" – "מלמד, שהבן קודם לכל אדם... בזמן שהוא ממלא מקומו של אביו [בכהונה בחכמה וביראה] הוא קודם לכל אדם"[8]. וכן כתבו הראשונים: "כשימות... כהן גדול... מעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו... והוא שיהיה ממלא מקומו בחכמה או ביראה"[9]. ומובא בירושלמי, שהדבר מותנה בכך שהבן ישרת במקדש, ויתמנה בתור סגן, שכן, "לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן"[10] – "כדי שיהיה מכיר ורגיל בעבודה"[11].

מינוי סגן כהן גדול

בציור נראה כיצד כהן גדול ממנה באחת מלשות המקדש את אחד הכהנים לתפקיד 'סגן כהן גדול'

מתפקידיו כמשנה המסייע לכהן גדול: אחד הדברים שעשה בהיותו עם הכהן הגדול, שבשעה שנכנס הכהן הגדול להשתחוות בהיכל לפני ה', עמד הסגן סמוך לפרוכת, וכאשר שמע הסגן את קול רגליו של הכהן הגדול כשהוא יוצא לאחר ההשתחויה, הגביה את הפרוכת מלפני הכהן הגדול[12]. לדעת כמה מן הפרשנים הדבר נדרש, שכן, הכהן הגדול יוצא מן ההיכל לאחוריו, ופניו כלפי הקודש, כעבד הנפטר מלפני רבו[13]. יש סוברים שהמדובר הוא על פרוכת ההיכל[14], ויש סוברים שמדובר על פרוכת האולם[15]. כן מתואר במשנה, שבשעה שהכהן הגדול עולה להקריב קרבנות על המזבח, מלווה אותו הסגן מימינו, כמו כן, כאשר הגיע הכהן הגדול לחצי הכבש, אחז הסגן ביד ימינו וסייע לו לעלות[16].

מתפקידיו ביום הכפורים: ביום הכפורים בשעה שהכהן הגדול הטיל גורל על שני השעירים, עמד הסגן מימינו. אם הגורל שכתוב עליו 'לשם' עלה ביד ימין של הכהן הגדול, אמר לו הסגן 'אישי כהן גדול הגבה ימינך'[17]. יש סוברים שהסגן אף השתתף בגורל, והושיט ידו הימנית אל הקלפי במקום ידו השמאלית של הכהן הגדול[18]. כמו כן, בשעה שהכהן הגדול בא לקרוא בתורה את קריאת יום הכיפורים, קיבל הסגן את ספר התורה מראש הכנסת ומסרו לכהן הגדול[19].

מתפקידיו כממונה: הסגן היה אחראי על כל הכהנים העובדים בבית המקדש[20]. בשעת הקרבת התמיד נקבע לסגן תפקיד להניף בסודר, כדי שהלויים בעזרה יפתחו בשיר. וכתבו הראשונים: "כשהיו נותנין היין למנסך [בקרבן התמיד] היו שני כהנים עומדין על שולחן החלבים ושתי חצוצרות בידן, והסגן עומד על קרן המזבח והסודרין בידו, ותקעו והריעו ותקעו... שחה המנסך לנסך, מניף הסגן בסודרין... ודיברו הלויים בשיר, הגיעו לפרק, תקעו - והשתחוו כל העם שבעזרה"[21]. בנוסף היה אחראי על הפתיחה בשיר בעת שהביאו את "עולות הצבור וזבחי שלמיהם האמורין בתורה"[22]. הסגן עמד על קרן המזבח, ואחז בידו סודר כעין דגל[23], ובשעה ששחה הכהן המנסך לנסך את היין - הניף הסגן בסודר, והלויים החלו לשורר ולנגן[24].

מעולם המחשבה

פרה אדומה שציוה משה - נעשתה על ידי אלעזר הסגן

פרה אדומה שציוה משה נעשתה על ידי הסגן, הוא אלעזר הכהן. וכתב הרמב"ן (במדבר יט, ג) 'מצותה בסגן', לשון רש"י... הוראת שעה היתה בפרה ראשונה שתהיה באלעזר והוא היה הסגן. ולשון ספרי (חקת ח): 'בא הכתוב ולימד על הפרה שתהא עשויה בסגן', תדע שכן, שהרי אהרן קיים - ואלעזר שורף את הפרה... רבי שמעון ורבי אליעזר בן יעקב אומרים זו נעשית באלעזר ושאר כל הפרות בין בכהן גדול בין בכהן הדיוט. והענין לומר, כי המצוה הזאת לעומק סודה ראויה להנתן לגדול שבכהונה... והיתה [מטרת המינוי] להכתיר אלעזר ולחנכו בחיי אביו במצוה אחת מן המצוות של כהונה גדולה".

---

[1] רמב"ם כלי המקדש ד, טז.

[2] גמרא יומא לט, א; גמ' הוריות יג, א; רמב"ם כלי מקדש ד, טז.

[3] ירושלמי שקלים יד, ב; רמב"ם כלי מקדש ד, יט.

[4] רמב''ם כלי המקדש ד, טז.

[5] יומא לט, א; נזיר מז, ב; סוטה מב, א. וכתבו התוס' (נזיר מז, ב ד''ה משוח) והמאירי (סנהדרין יט, א) שגם ביום כיפור, הוא משמש תחת הכה''ג, אם ארע בו פסול. אך ערוך השולחן (עבודת יוה''כ ס' קנח, ח) כתב שהסגן מחליפו בכל שעה שיש לו פסול. להוציא ביום הכיפורים, מפני שאז הוא עומד לימינו של הכהן הגדול בעת הגורל, ושלא יתקנא בו הכה''ג. ומה שנאמר 'שנכנס ומשמש תחתיו' קאי על מנחת חביתין או ברגלים, שמכבוד המקדש שישמש הכה''ג.

[6] גמרא נזיר מז, ב; הוריות יג, א; רמב"ם אבל ג, ט.

[7] גמרא נזיר מז, ב; הוריות יג, א; רמב"ם כלי מקדש ד, יט.

[8] ספרא אחרי מות פרשה ה.

[9] רמב"ם כלי המקדש ד, כ.

[10] ירושלמי יומא ג, ח.

[11] קרבן העדה שם.

[12] משנה תמיד לג, ב; רמב''ם כלי המקדש ה, יא; ויש סוברים שהסגן אחז בידו הימנית, והמגביה הוא כהן אחר (באר שבע תמיד לג, ב).

[13] באורי הגר''א משנה תמיד ז, א; רדב''ז כלי המקדש ה, יא.

[14] תפארת ישראל משנה תמיד ז, א. רא"ש גמ' תמיד לג, ב; מהר''י קורקוס, כסף משנה ומשנה למלך כלי המקדש ה, יא.

[15] ברטנורה משנה תמיד ז, א; תוספות יום טוב שם; רדב''ז כלי המקדש ה, יא.

[16] משנה תמיד לג, א; רמב"ם כלי המקדש ה, יג.

[17] גמ' יומא לט, א; רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג, ב - ג.

[18] דעת ר' יהודה משום ר' אליעזר בגמ' יומא לט, א;

[19] משנה יומא סח, ב. רמב"ם עבודת יום הכיפורים ג, י.

[20] רמב"ם כלי המקדש ד, טז; ערוה''ש כלי המקדש ס' כג, יג; וראה תוס' סוטה מב, א ד''ה סגן.

[21] רמב"ם תמידין ומוספין ו, ו.

[22] רמב"ם תמידין ומוספין ו, ו – ח.

[23] רמב"ם פרוש המשנה תמיד ז, ג; תפארת ישראל שם.

[24] משנה תמיד לג, א; רמב''ם תמידין ו, ו - ז; רדב"ז שם; ערוה"ש תמידין ס' קיד, ב. (ומדברי הראב''ד בפירושו למסכת תמיד שם, נראה כי סובר שדברי המשנה בענין הסגן העומד על קרן המזבח, אינו אלא בשעה שכהן גדול מנסך, ולא בכל כהן).