סידור שני גיזרי עצים

סידור שני גיזרי עצים: מצות סידור שני גזרי עצים לאש המערכה הגדולה במזבח.

בכל יום היו הכהנים מסדרים שני גזרי עצים על אש המערכה להקרבת תמיד של שחר, ושני גזרי עצים נוספים, להקרבת תמיד של בין הערביים. סידור העצים לתמיד של שחר נלמד מהאמור בפסוק: "ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר"[1]; ואילו סידור העצים לתמיד של בין הערביים נלמד מהפסוק "וערכו עצים על האש"[2].

זמן סידור העצים: את שני גזרי העצים היו מסדרים לאחר סידור מערכה שניה של קטורת בבוקר, וקודם לדישון מזבח הפנימי[3].

המסדר את הגזרים: סידור שני גזרי עצים נחשב ל'עבודה', לפיכך זר שסידר את הגזרים חייב כרת[4]. הכהן שזכה בפייס של תרומת הדשן, זכה גם בסידור המערכה ובסידור שני גזרי עצים[5]. באשר לתמיד של שחר, כהן אחד מעלה את שני גזרי העצים אל אש המערכה[6], ואילו בתמיד של בין הערביים העלאת גזרי העצים מתקיימת על ידי שני כהנים[7].

העצים הכשרים: כל העצים - שאינם מתולעים[8] - כשרים למערכה חוץ מזית וגפן[9], משום שיש בהם קשרים[10], ועל כן אינם נשרפים יפה אלא מעלים עשן[11]. טעם אחר מובא בגמרא, משום יישוב ארץ ישראל[12], כדי שהשמן והיין יהיו מצויים בארץ לצרכי סיכה ושתייה[13], וכך כתבו הראשונים להלכה. ולפי דעה זו, אין להשתמש בעצי תאנה שדרכם לעשות פירות[14]. ויש מבארים בטעם הדבר, משום שהיין והשמן קרבים על גבי המזבח, ולכן אין לקצץ בהם לצורך אש המערכה[15]. למעשה היו משתמשים בעצי תאנה שיבשו, וכן בעצי אגוז ו'עץ שמן'[16].

מידות הגזירים: מובא בגמרא, שגזירים אלו הם כמידות הגזירים שעשה משה – אמה אורך ואמה רוחב, ובעוביין אינו אלא 'כמחק גדיש של סאה'[17], כלומר, עובי מועט.

שני גזרי עצים למערכה עם שחר

בציור נראה כהן העולה בכבש, ונושא בידיו שני גזרי עצים להניחם על אש המערכה, לעבודת תמיד של שחר.

---

[1] ויקרא ו, ה.

[2] ויקרא א, ז; יומא כו, ב; רמב"ם תמידין ומוספין ב, ב.

[3] יומא לג, א; רמב"ם תמידין ומוספין ו, א.

[4] יומא כד, ב; רמב"ם ביאת המקדש ט, ה. ולדעת לוי שם אין חיוב כרת על כך, משום שלדעתו אין זו עבודה 'תמה' (שאין אחריה עוד עבודה), משום שיש לאחריה את סידור האיברים.

[5] יומא כב, א; רמב"ם תמידין ומוספין ד, ה.

[6] שנאמר בלשון יחיד "ובער עליה הכהן עצים".

[7] יומא כו, ב; רמב"ם שם ב, ג; שנאמר בקרבן זה לשון רבים - "וערכו עצים".

[8] משנה מידות ב, ה; רמב"ם בית הבחירה ה, ח.

[9] משנה תמיד ב, ג. ובתוספתא במנחות ט, יד (מובא גם בגמרא בתמיד) ר' אלעזר מוסיף לאסור עוד חמישה עצים: שקמה, חרוב, דקל, מייש, אלון.

[10] דעת רב פפא בתמיד כט, א. על פי הגרסה שלפנינו "דקטרי"; ויש מי שגורס "דקטמי", שעושים אפר ואין דולקים יפה – ראה בכפתור ופרח פרק י, ובמשנה למלך איסורי מזבח דלהלן.

[11] המפרש שם, ד"ה אמר רב פפא.

[12] דעת רב אחא בר יעקב שם; רמב"ם איסורי מזבח ז, ג (ולא הזכיר את טעמו של רב פפא, ובניגוד למפרש שם, הסובר שרב אחא מקבל גם את טעמו של רב פפא).

[13] מפרש שם ד"ה רב אחא.

[14] גמרא שם, וכן כותב הרע"ב.

[15] מדרש אגדה (בובר) ויקרא א, ח, ומובא גם ברמב"ן ורבינו בחיי בראשית יא, לב ובפסיקתא זוטרתא ויקרא דף ד, ב.

[16] משנה שם. וראה ברע"ב שם אפשרויות שונות לזיהוי 'עץ שמן', ומקובל בין החוקרים שמדובר בעץ אורן, שמקליפתו יוצא שרף דביק כמין שמן.

[17] זבחים סב, ב; רמב"ם איסורי מזבח שם, מעשה הקרבנות טז, יג.