סידור המערכה

סידור המערכה: סידור מערכות העצים עם שחר על גבי המזבח.

בכל יום היו עורכים הכהנים מערכה גדולה של עצים על המזבח, ומבעירים אותה, כדי להקטיר עליה את כל הקרבנות. כמו כן היו עורכים מערכה נוספת, הנקראת – 'מערכה שניה של קטורת', כדי לקחת ממנה גחלים להקטיר עליהם קטורת על מזבח הזהב שבהיכל[1]. וכן היו עושים בכל יום מערכה שלישית, לקיום האש, לקיים בה את מצוות "אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה[2]". וביום הכיפורים היו עושים מערכה רביעית[3].

סידור המערכה הגדולה: בכל בוקר, לאחר שהיו הכהנים מוציאים מן המערכה הישנה את האברים והחלבים שעדיין לא נתאכלו בלילה[4], ואוספים את האפר שנותר מהמערכה הישנה לתפוח* שבמרכז המזבח[5], היו הכהנים מעלים גזרי עץ כדי לסדר מהם את המערכה הגדולה[6]. את המערכה היו עורכים בצידו המזרחי של המזבח[7], ופתח המערכה להדלקה היה בצד מזרח[8], שדרך פתח זה היו מכניסים קיסמים דקים - אליתא* - להדליק באמצעותם את אש המערכה. בהסבר המושג 'חזיתה מזרחה' כתבו המפרשים: 'מראית פניה', כלומר, הפתח והחלון[9]. והוא המקום שמאחיזים בו האש, והחלון והפתח שניהם נעשו כדי שתאחז האש יפה בעצי המערכה. ו'פתח' הוא גדול מ'חלון', ובו מאחיזים תחילה, ובאש גדולה, ו'חלונות' הם קטנים מ'פתח'. ובמקומות שיש עצים עבים, שלא יאחז האור בהם מחמת האש שבפתח הגדול, ולכן פותחים שם 'חלונות' ומירווחים כדי שתוכל האש להכנס לשם[10]. ראשי גזרי העץ הפנימיים של המערכה היו ארוכים והיו נוגעים בתפוח[11].

סידור עצים ו'חלונות' במערכת האש הגדולה

בציור נראה כהן המביא עצים למערכת האש הגדולה, שנערכה במזרח המזבח. הכהן עומד במזרח ומסדר את עצים באופן שיהיו במערכה 'חלונות' בין עץ למשנהו, ובכך הרוח נכנסת ביניהם והאש מתלקחת יפה לצורך הקטרת אברי הקרבן.

סידור המערכה השניה: הכהנים לוקחים עצי תאנה נאים ומסדרים מהם את המערכה השנייה של הקטורת. מערכה זו היתה כנגד קרן מערבית דרומית של המזבח, משוכה ארבע אמות מן הקרן לכיוון צפון. והיו מביאים עצים בכמות מספקת, שלאחר שריפתם יישארו בערך חמישה סאים של גחלים. בשבת היו מביאים עצים כשיעור גדול יותר, כדי שלאחר שריפתם יישארו בערך שמונה סאים של גחלים, שבשבת היו צריכים גחלים נוספים במערכה זו, שהיו מקטירים עליה שני בזיכי לבונה* של לחם הפנים*[12]. לאחר סידור המערכה השניה היו מחזירים למערכה הגדולה את האברים והחלבים שהוציאו מן המערכה הישנה, והיו מציתים את שתי המערכות באש[13].

המערכה השלישית: כאמור לעיל, היתה מערכה שלישית שנועדה לקיום האש, אך בתיאור סדר עבודת התמיד במשנה במסכת תמיד, לא נאמר מתי וכיצד היו מסדרים אותה. לפיכך יש אומרים שמערכה זו לא היו מסדרים אותה ביחד עם שתי המערכות האחרות[14], ולא היה לה זמן קבוע ולא סדר קבוע, שבכל שעה משעות היום אפשר לסדר אותה[15]. ויש אומרים שהיו מסדרים מערכה זו ביחד עם המערכה הגדולה, ולכן לא נזכרה במשנה[16]. למערכה זו לא היה מקום קבוע במזבח[17].

בין הערבים: אין מסדרים את המערכות בין הערבים, אלא בבוקר בלבד[18].

---

[1] יומא מה, א.

[2] ויקרא ו, ו; יומא שם, כרבי יוסי, ושלא כרבי יהודה; רמב"ם תמידין ומוספין ב, ד.

[3] יומא שם, וראה רש"י שם שפירש שמערכה זו נעשתה כדי לקחת ממנה גחלים לקטורת שהקטירו בקודש הקודשים, אבל הרמב"ם הלכות עבודת יום הכיפורים ב, ה; פירש, שמערכה נוספת זו נעשתה "כדי להדר המזבח ולעטרו". וע"ע מערכות, ועיין 'שערי היכל' למסכת יומא, מערכה קד.

[4] תמיד ב, א.

[5] תמיד ב, ב.

[6] תמיד שם מ"ג. לדיני העצים הכשרים והפסולים למערכה, ע"ע עצי המערכה.

[7] תמיד שם מ"ד; רמב"ם תמידין ומוספין ב, ז. כדי שתבוא הרוח משער ניקנור במזרח להבעיר את האש – רש"י תמיד שם. עוד יש מי שפירש, שכיוון שההיכל חוסם את הרוח ממערב, ערכו את המערכה במזרח המזבח, ובכך באה רוח מערבית ומלבה את האש.

[8] משנה תמיד שם.

[9] כעין זה נאמר במערכה של פרה אדומה, פרה ח, ג; ראה תוספות יום טוב תמיד ב, ד.

[10] רבנו עובדיה מברטנורה.

[11] וראה מש"כ הראב"ד שם בעניין הנגיעה בתפוח.

[12] תמיד שם מ"ה; רמב"ם שם ה"ח.

[13] תמיד שם.

[14] תוס' יומא מה, א ד"ה רבי יוסי.

[15] לחם משנה תמידין ומוספין ב, ד.

[16] ראב"ד תמיד כט, א. ועיין עוד בעניין זה 'שערי היכל' למסכת יומא, מערכה קד.

[17] רמב"ם שם ה"ט, ועיין רדב"ז ומהר"י קורקוס שם.

[18] רמב"ם תמידין ומוספין פ"ו הי"א; ריטב"א יומא לט, א; וכן משמע ברש"י יומא כז,א ד"ה הוי אומר, שכתב: "תמיד של שחר הזקיקך הכתוב בו למערכת עצים חדשה בכל בוקר". הריטב"א שם מביא דעת אחרת, שיש לסדר את המערכה גם לפני תמיד של בין הערביים, אך הוא כותב שהדעה שאינה מצריכה לסדר את המערכה בין הערביים נכונה יותר. ועיין 'שערי היכל' למסכת יומא, מערכה קד, בעניין סידור המערכה בין הערביים, ושם מערכה עא, בעניין סידור מערכה שנייה של קטורת בין הערביים.